ביום הכי שמח של המדינה, רציתי לתת לה מתנה קטנה ולהציג לה שלושה מתושביה. המכנה המשותף? כולם הצליחו במידה זו או אחרת במלחמת השחרור שלהם. לא הצלחה הוליוודית, חלילה, אלא טיפוס חכם לכיוון של עצמאות גדולה יותר. עצמאות ממה? הנה, תקראו.
א. עצמאות מבן זוג לא מתאים
כל זב חוטם עם קורטוב מחשבה היה אומר לה שבחיים הוא לא יתמסד איתה וגם אם כן, הנד-נד הרגשי, שיהיה מנת חלקה, יגרום לגיהנום להיראות כמו טיול שבת, אבל ב' (נו, אם הייתי ממציא לה את השם "ביאטריס", הייתם מאמינים לי?) המשיכה להתחפר. חצי שנה. שנתיים. חמש שנים. גם כשעזב את חברתו ואם ילדתו וחזר אל בין זרועותיה ועמוק לתוך מיטתה, היה ברור שמדובר באפיזודה של תדלוק וחזרה אל הנדודים.
היה משהו מרתיח ומטריף בלראות את ב' מתבצרת בעמדת המטומטמת, כמו עושה להכעיס. כל כמה ששמרתי על עצמי לא להיכנס לתפקיד זה שנכנס לקריזת "למה את מבזבזת את החיים שלך?" נפלתי שם שוב ושוב כמו טירון. לקח לי זמן להתאפס על עצמי ולשאול את השאלות הנכונות: מה היא מרוויחה מזה? מה היא תאבד אם תוותר על אופציית הקשר עם המניאק?
זאת היתה מלחמת עצמאות סיזיפית, איטית ולא קרב הכרעה וסילוק השדים באופן חד והירואי, אבל לבסוף ב' הצליחה להוריד את המיתולוגי משולחן העבודה שלה ובעיקר – לוותר על כל הדיבידנדים היקרים (לכאורה) שהעניקה לה פוזיציית הקורבן. החיים סיפקו – כמו שהם מספקים תמיד – את האפשרות לפתור קושי מרכזי במסלולים עוקפים: ב' התחילה להפציץ בעבודה, הבוסית הבחינה וקידמה והתותחית שקמה ונוצרה מול עינינו המסופקות כבר לא יכלה להחזיק בתוכה את גרורת הקדוש המעונה. היא חזרה לצאת לדייטים. היא חזרה לעצמה.
מסר לאומה: נקלעת למצבור האשמות על בן / בת זוג נוכחי או קודם? פנה מיד לתחנת המשטרה הקרובה, פרוק שם בזהירות את המטען ותודה בשקט מול עצמך שאתה ורק אתה דופק את עצמך בעצם ההתבוססות.
ב. עצמאות ממה שהמשפחה חושבת עליך
אם מספיק אנשים יאמרו לך שאתה רע, תתחיל לקחת ללב. אם מדובר באנשים שהולידו אותך, בסופו של דבר תאמין שאתה רע. אם אתה מאמין שאתה רע, מן הסתם תעשה דברים שאנשים רעים עושים. הגיוני, לא? עופר (שם בדוי, בטח שבדוי!) הגיח לעולם עם טמפרמנט סוער, במשפחה שהתעקשה על הליכה מדודה בתלם ומתחה את המוסר ההגיוני לכדי צדקנות בלתי אפשרית. נוכח ההשוואה מול אחותו הבכורה והמושלמת, עופר נאלץ למצוא את הביטוי האישי שלו בסחר בסמים... סתם, ממש לא נכון. האמת היא שעופר הציג בפני את הדברים שעשה (ספורט אקסטרים, אי השקעה בלימודים וכיו"ב) כאילו הם ראויים לגנאי בדרגה של סוחר סמים וראש משפחת פשע מינימום. מציאות החיים הראתה תמונה קצת יותר מורכבת. הוא התקדם מהר מאוד כמנהל מכירות וכן – הוא היה כוחני ומניפולטור בפעמים רבות, אבל הוא הביא קבלות. כמו כולנו, היו בו דברים ראויים לגנאי. שלא כמו רובנו, עופר הרגיש שאין לו ברירה אלא להיות כזה. מכיון שתפקיד הילד הטוב כבר לעולם לא יהיה שלו, אז לפחות שנרוויח כמה ג'ובות מהבונוסים של הרוע, לא ככה? מבצע החיסול של "עופר הרשע" התקדם בשני ערוצים – בחדר הייעוצים, עימתתי אותו, תוך שאני משתדל לאזן בין חיבוקים וכאפות, עם אותם עיוותי מחשבה מחרפנים ועם ההשלכות שלהם. בעולם האמיתי, הוא פגש את ורדה. חוויה מתקנת עם שיער בלונדיני ולב חכם. יופי של עבודת חיים היא עשתה איתו – במקום להתרגש מהנהמות שלו ולברוח, היא נשארה שם, מדגימה באופן מרגש הכלה אוהבת מהי ועופר נאלץ סופסוף להודות קבל עם ועולם שהוא אנושי, שהוא ראוי. הוא ממשיך להתקדם והוא ממשיך להילחם – כשצריך, כשאין ברירה. מסר לאומה: מסר כפול. ראשית, בכולם יש מפלצת. נא להשלים עם זה. שנית, דעתם של אנשים אחרים אודותיך היא מקור מידע מעניין – לא יותר, לא פחות.ג. לצאת לחופשי מפנטזיות לא ריאליות
התסריט היה ברור. היא יפה וחכמה ולמשפחה שלה יש אמצעים. היא מיועדת למצוא אהבת אמת חסונה ומלטפת, להתקדם מטאורית ולוגית בעבודה ואז לבצע מהלך גדול של הקמת עסק חדשני, מבריק ומצליח בתחום תרבות הפנאי, שיביא לה כסף ותהילה – הסדר לא משנה. התסריט לכשעצמו היה קוהרנטי, רק שהיתה בעיה אחת – לא נעשו שום ניסיונות לתאם את ההפקה מול המציאות שבחוץ.
הנה מה שקרה: מכיוון שהאחריות להגשמת הפנטזיה הדביקה הוטלה לחלוטין על העולם החיצוני, היא המשיכה לנדוד ממיטה למיטה, מצפה שהם יתנו לה אהבה ואישור מרופא עולם. בחברת התרופות שבה עבדה התחפרה בעמדה הנוחה שלה בלי להיאבק על קידום וסחטה את ליבה מרוב קנאה על קולגות מצליחות.בהתחלה קצת התבכבשנו בניסיון לעזור בפתיחת העסק, אבל קטעתי את זה. זה השתחרר בפגישה אחת, כשסופסוף עשינו משהו מאוד לא פוליטקלי קורקט, מאוד סותר את מנגינות הקואצ'ינג האמריקאיות (נגנו בראשכם עכשיו את נעימת הנושא של "רוקי". כבו אותה. דממה). לקחנו את החלום הזה וזרקנו אותו לפח. החלפנו אותו ביעד ריאלי, מוחשי ובעיקר בר השגה: להתקדם לתפקיד ניהולי.
בלב לא שקט ניגשתי למהלך הזה, אבל הבטן והשכל אישרו אותו. התבוננתי בה וראיתי: הוקל לה. התבהר לה. חודש אחרי זה, היא גם כבשה את היעד. אפשר להתחיל לחיות.
מסר לאומה: "לרדוף אחר החלומות שלך" יכול לשמש כמסלול קיום נפלא, אבל לעיתים עלול להתגלות כקלישאה מסכנת חיים.גיל ונטורה הוא אבא לשניים, פסיכולוג ומנחה סדנאות וקורסים בנושאי חשיבה יצירתית והורות. לבלוג פרויקט המשפחה השקופה של ונטורה.
