פרופסור רולידר היקר,
בתי בת ה-3.5 מועמדת לניתוח שקדים עקב בעיית דום נשימה בשינה. אני מעוניינת לדעת כיצד עלי להכין אותה לניתוח, כמה זמן לפני, באילו מילים להשתמש ומה הסיבה לניתוח (הרי היא לא יודעת שהיא לא נושמת טוב בלילה). כמו כן, על איזה שלבים עלי לתת דגש? האם לספר לה על האינפוזיה, החלפת הבגדים, חדר ההרדמה, המסכה, האשפוז, הכאבים הצפויים ועל המזון בימים הראשונים?
רולידר, מה אתה היית עושה?
ניתוח של ילד, בין אם מדובר בהליך פשוט או בהליך מורכב, מעורר באופן טבעי דאגה וחרדה אצל ההורה. כפי שהעלת בשאלתך - להכנה המוקדמת שנעשית לפני הניתוח יש חשיבות רבה, אך לא פחות חשוב מכך, התכנון וההתמודדות בימים שלאחר הניתוח.הכנה לפני הניתוח:
עקב גילה הצעיר של בתך, לא מומלץ להכין אותה זמן רב מדי מראש. שיחות מוקדמות מדי על הנושא, יעוררו פחדים מיותרים. בגיל זה ילדים אינם מבינים את מלוא המשמעות של המילים הרפואיות כגון "ניתוח", אך בהחלט מבינים את הלך הרוח בו ההורים נמצאים. כארבעה ימים בערך לפני הניתוח, ספרי לה במילים פשוטות על כך שהיא תצטרך (אמרי באיזה יום בשבוע) לעבור טיפול רפואי שיקל על נשימתה בלילה. אין צורך להיכנס להסברים רפואיים אלא אם כן בתך שואלת באופן ישיר.את שיחת ההכנה יש לעשות באווירה נעימה ורגועה אחר הצהרים (לא סמוך למועד ההשכבה), כדי לאפשר זמן לשאלות שיצוצו אחר כך. על כל שאלה מצדה של בתך עני בכנות אך באופן חיובי. למשל, לשאלה "האם זה יכאב לי?" אפשר לענות: "בטיפול לא תרגישי כלום. לאחר הטיפול ייתכן שיכאב מעט ואז ניתן לך תרופה כדי שלא יכאב לך. אנחנו נהיה איתך כל הזמן ונתגבר יחד".
הכלל הוא לומר רק אמת, להציג את הדברים ממקום חיובי (לא לומר "צריך להוריד את השקדים", אלא "צריך לעשות טיפול שיקל עלייך את הנשימה"). לא "לנדב" פרטים שעלולים ליצור חרדה.
בדקו בבית החולים או אצל הרופא המבצע את הניתוח האם יש להם תכנית להכנת ילדים. כמו כן, ביקור אצל הרופא המנתח והכרת הסביבה בהחלט מומלץ.
אם הניתוח כרוך באשפוז, ביקור מקדים והכרת הסביבה בה תאושפז יכולים לסייע, כשאת מספרת לבתך על הטיפול הצפוי לה, ספרי לה גם כי אחרי הטיפול היא תישן בבית חולים, תאכל הרבה קרטיבים וגלידות ואתם תהיו איתה כל הזמן ואולי גם סבא וסבתא או אחים יבואו לבקר אותה. אפשר לתכנן ביחד מראש מתנה שהייתה רוצה לקבל לאחר הניתוח, שתשמח ותעודד אותה.
מעבר לכך, שוב, בגלל גילה של בתך, אין צורך להיכנס לדקויות של החלפת בגדים, חדר הרדמה, אינפוזיה וכו’. כל תגובה מבתך היא לגיטימית. אל תצפי או תאמרי שהיא צריכה להיות "גיבורה". כל סימן של בכי או חשש לגיטימיים ותוכלי להשיב: "אני רואה שאת חוששת. אנחנו נהיה איתך כל הזמן ונתגבר יחד".
אפשר לשתף את הגננת ולבקש שבתך תספר במפגש לחברים כי היא לא תהיה בגן מספר ימים (לפי מה שהיא תספר, תוכלו לראות מה הבינה). החברים יוכלו להכין לה ציורים והפתעה, שמטרתם כאמור להתייחס לאירוע באופן חיובי.
