איך מדברים עם הילדים על השואה?

ביום בו אנו ההורים עוצרים את שגרת חיינו כדי לזכור ולא לשכוח את השואה ולקחיה, נפגשים ילדינו על גילם ואישיותם השונה בפעילויות המגוונות והייחודיות אשר הכינו המבוגרים במטרה לציין את היום המיוחד והחשוב הזה. ילדינו נחשפים לצפירה, לטכסים, לשיעורים העוסקים באספקטים השונים של השואה, הגבורה והתקומה, למגוון של תוכניות רדיו וטלוויזיה ולאווירה אחרת המלווה את היום.

החשיפה האינטנסיבית, הרב ממדית והלא פשוטה הזו של ילדינו לאירועי ולתכני יום השואה אינה פשוטה ומעוררת באופן טבעי שאלות ותהיות. האם, מתי וכיצד יש להפגיש את הילדים עם המראות הקשים לצפייה ולעיכול, עם הסיפורים, התהיות ובמיוחד עם התובנה שעם שלם, קבוצה גדולה של אנשים, התגייסה למטרה אחת בלבד - להרוג אותנו היהודים, אנשים בשר ודם כמותם, רק משום היותנו בני דת וגזע אחרים.

רובנו חש חובה עליונה להפגיש את ילדינו עם השואה ולו רק כדי שיבינו ויפנימו שגם היום ישנם מנהיגים, אומות ואנשים הרוצים להרוג ולהשמיד אותנו בשל היותנו יהודים וכי במסגרת "לזכור ולא לשכוח" עלינו ללמוד ולהפנים את לקחי השואה ולעשות הכל מדי יום ביומו כדי לשמור על עצמאותנו וחירותנו במדינה שבמידה רבה הוקמה כתוצאה מהשמדתם של 6 מליון מאחינו.

עם זאת, קיימת אי ודאות גדולה לגבי האופן שבו יש להפגיש אותם עם השואה וזוועותיה. אנחנו לא בטוחים מהו המינון הנכון, כיצד לענות על השאלות שבוודאי יעלו ומה לעשות כאשר הילדים לא שואלים ואינם חפצים לדעת. לפניכם ולמענכם מספר תובנות אשר יסייעו לכם ההורים להפגיש את ילדיכם עם אירועי יום השואה באופן רגיש, תורם ויעיל:

ללא קשר לגילם של הילדים, חשוב לענות על כל שאלה הנשאלת על ידם ביוזמתם בהקשר לשואה. לא נתעלם או נדחה אותם בטענה שהם צעירים מדי או נגמגם בתשובתנו. אולם בכל הקשור לשיתופם והכללתם של הילדים שלנו בטכסים, שיעורים או כל פעילות מאורגנת ויזומה אחרת, הגיל המתאים הינו סביב גיל 7 (כיתה ב').

כאמור, חשוב להכין את הילדים גם בגיל צעיר יותר לאירועי היום הזה (צפירה, טכס, שינויים בתכניות המשודרות והמוקרנות) ולענות לכל שאלה שנישאל אך אין צורך וגם לא רצוי לארגן עבורם שיעורים וטכסים אשר אינם מתאימים בגלל אופיים לגילאי הגן ואפילו השנה הראשונה בבית הספר. שומה על כל הורה ומחנך להחליט על המינון הנכון והמותאם גיל של החשיפה (בעיקר צפייה) לזעוות השואה. חשוב לא להשאיר את הטלוויזיה פועלת ככה סתם כמנהג והרגלם של חלק גדול מההורים ביום הזה ולהפעיל שיקול דעת ורגישות מיוחדת לגילם ואופיים של ילדינו כאשר חושפים אותם לתמונות הקשות לצפייה ולעיכול.

האופן הרגיש והנכון ביותר להפגיש את ילדינו הצעירים (5-10) עם השואה הוא באמצעות הסיפורים האישיים, לדוגמא סיפורו של ילד, סיפורה של משפחה לפני, במהלך המלחמה ולאחריה. בילדותי שלי נחשפתי לשואה לראשונה כאשר הורי סיפרו לי מדוע הוסיפו לי שם פרטי שני ארנסט (עמוס ארנסט רולידר). הם הפגישו אותי לראשונה עם השואה כאשר סיפרו לי את סיפורו של סבי ארנסט כאהן, אחד מגיבורי אמסטרדם, יהודי גאה שסירב לסגור את סלון הגלידה המפורסם שלו והבריח את הגרמנים שבאו לסגור את מקור לחמו (Koco) באמצעות גז מדמיע, נתפס ונתלה מספר ימים מאוחר יותר.

החשיפה לשואה ולגבורה באמצעות סיפוריים משפחתיים או באמצעות ספרים שנכתבו באופן רגיש על ידי סופרים ומספרים רבים (להלן רשימה חלקית), אשר תיעדו את אשר עבר עליהם או על בני משפחתם, מהווים מקור מצוין להפגשה רגישה של ילדים עם נושא כל כך מורכב וקשה להבנה. לאט לאט במהלך השנים ניתן לעבור מהסיפורים האישיים להקשרים הרחבים יותר (משפחה מורחבת, קהילה, עיר, ארץ ועם שלם) והמורכבים יותר הקשורים לציון יום השואה והגבורה.

חשוב מאוד להכין את הילדים הצעירים לצפירה לפחות יממה לפני מועד הצפירה ולהזכיר שוב את הנושא בבוקר כשעתיים לפני הצפירה. רצוי להשמיע להם כיצד נשמעת צפירה (באמצעות צופר המכונית למשל) ולתרגל איתם עמידה שקטה ורגועה במהלך הצפירה. כמו כן, חשוב להסביר להם כי הצפירה מאפשרת לכולם להפסיק את הפעילות בה הם עוסקים, לעמוד למשך זמן קצר ולחשוב ולהרהר בדברים הקשורים לאותו יום ומייחדים אותו.

זוהי גם הזדמנות לחשוב ולזכור סיפורים ואנשים הקשורים ליום השואה כשם שהסבר דומה ניתן לילדינו הרכים סמוך ליום הזיכרון. יתכן ולחלק מילדינו הרכים (4-6) יהיה קשה לעמוד בשקט במהלך הצפירה ויש לקבל זאת בהבנה ורק לבקשם (ולעמוד על כך) כי יחדלו ממשחקם וישבו / יהיו בשקט עד לסיום הצפירה.

לא, חשוב מאוד שהחשיפה למראות הקשים הנצפים תהיה הדרגתית (משך זמן ועוצמת המראות), מותאמת גיל ובגילאים הצעירים (6-12) יחד עם מבוגר שיכול לתווך לילד ברגישות את הנצפה. כאמור, אני ממליץ לא להשאיר את הטלוויזיות (ברוב הבתים יש לפחות 2 מכשירים) דלוקות סתם כך ולוודא שהצפייה של הילדים מבוקרת וברשות.

מה זה שואה?

יום הזיכרון לשואה ולגבורה, יש לומר לילדינו, הוא יום בו אנחנו נעצרים, חושבים ונזכרים בהרבה (גיל 3-5) בהרבה מאוד אנשים, כמעט כמספר האנשים החיים / גרים במדינת ישראל (גילאי 5- 8), כ-6,000,000 מליון יהודים שמתו / נהרגו/ הושמדו/ נרצחו על ידי אנשים חמושים / נאצים ללא יכולת ממשית להתגונן, בעת שחיו באירופה בין השנים 1939-1945 (לפני הרבה שנים - לילדים צעירים).

כלומר, יש להתאים את המילים לגילאי הילדים תוך הדגשה שמדובר באסון גדול ונורא שהתרגש על בני עמנו בשנים ההן. רצוי וחשוב לשלב בסיפור על השואה גם את סיפורי הגבורה וההתנגדות שהתרחשו במקומות שונים, למרות חוסר היכולת האובייקטיבית להתנגד לצבא חמוש. בנוסף, חשוב לשלב גם את סיפורי התקומה הרבים של האנשים ששרדו את השנים ההן ובנו את ביתם ואושרם מחדש כאן בישראל ובארצות אחרות.

למה רדפו והשמידו דווקא את היהודים?

הבסיס לתשובה לשאלה זו טמון בתיאור השונות של מרקם החיים של היהודים בהשוואה לרוב האוכלוסייה האחרת. שונות שמקורה בדת ומצוותיה שכה שונה מהנצרות, חיי התרבות השונים המתבטאים בין השאר בציון חגים במועדים אחרים מהשאר, שימוש בשפה אחרת, חיים בצל ארעיות וכמיהה לחיים במקום אחר. כל אלה תרמו באופן משמעותי לשנאה לאחר ולשונה. זוהי גם הזדמנות מצוינת לשוחח עם הילדים על חשיבות הסובלנות וקבלת האחר בכלל וגם על ידם.

האם זה יכול לקרות גם לנו?

בהתחשב ובהתאם לגילם של הילדים ניתן לומר לילדים שלצערנו, הרוע לא נעלם מהעולם ואנשים עדין רוצים גם בימינו לגרום שואה לאנשים ועמים אחרים, אולם ההבדל העיקרי והחשוב ביותר הוא שכיום יש לנו מדינה משלנו ויש לנו את היכולת להגן על עצמנו, דבר שלא היה אז בשנים בהן השואה התרחשה. העובדה שיש לנו מדינה משלנו וצבא משלנו מאפשרת לנו להתכונן כראוי ולמנוע מאלה שרוצים לגרום לנו לשואה לעשות כן. עם זאת, יחד עם הצורך לקבל בתוכנו את השונה והאחר, חובתנו העליונה היא לעשות הכל בכדי שהשואה לא תתרחש שוב.

ומה אם הילד אינו מתעניין?

אכן חלק מילדינו לא יגלה עניין באירועי יום השואה ואף יסרב להקשיב או להשתתף בפעילויות בית הספר והקהילה למגינת לבם, אכזבתם ולעיתים כעסם של ההורים. המלצתי מחד לא להכריח את הילד להשתתף בפעילות כזו או אחרת, לא לבקשו שוב ושוב לצפות ביחד בסרט או להקשיב לסיפור וגם לא להביע אכזבה כי אינו מתעניין. ומאידך, להקפיד כי בהתנהגותו הוא נותן כבוד ליום ולאירועיו. לדוגמא, יש להקפיד כי הוא עומד בשקט ובסבלנות בזמן הצפירה וכי הוא משתף פעולה כאשר אתם מבקשים ממנו לא לעסוק בפעילויות אשר אופיים אינו מתאים לרוח היום.