נגה במיטה מקולחת וישנה, אנחנו סוף סוף מתיישבים במטבח לסיים את ארוחת הערב שהתחילה לפני יותר משעה. החלטתי שאני שוברת את מעגל השתיקה שאופף אותנו כבר כמה שבועות. הגענו לשיא ברמת השתיקות המעצבנות ואני חזרתי היום מהסטודיו בהחלטה שאנחנו מדברים!
כבר כמה חודשים שנינו בעיצומם של פרוייקטים מאוד מאתגרים, במקרה שלו לא ברור כ"כ לאן הדברים הולכים וזה גורם לתיסכול רב. במקרה שלי הטרפת היא תמיד באותו הכיוון והמקום - הסטודיו.
כן, כבר שמעתי ודיברתי עם המון עצמאים נוספים שברגע שאתה הופך לעצמאי אמביציונר בטירוף העסק שלך לעולם לא נסגר לא במקלחת ולא בשינה ולא בעוד הרבה מקומות אחרים. אני מתיישבת מולו. "מה קורה בייב? נראה לי ששנינו צריכים לדבר". בדר"כ משפט שכזה לא מבשר טובות, מתברר שהפעם כן. לוקח קצת זמן, אבל לבסוף זה מתניע. אנחנו מדברים, משתפים, חולקים את התיסכולים ומפרים את השתיקות.
אין לנו את הזמן והפניוּת לשבת ולשתף ביומיום בזמן האחרון ושנינו כבר חייבים לפרוק. לבסוף באקט מפרגן בטירוף אני מציעה: " בייב, באפריל אתה גומר עם הפרוייקט הנוכחי. קח את עצמך ואת הסנובורד וסע לשבוע סקי עם חבר. פשוט תתנתק קצת ותעשה חיים. אני ממש אסתדר עם נגה כאן ואני חושבת שאתה צריך את ההתאווררות הזו".
אני מרגישה ממש טוב עם עצמי! איזו בת זוג מפרגנת ובעיקר זה כ"כ נאמר מכל הלב. ראיתי כמה שדודו זקוק לכך.
" לא, אני לא יכול לנסוע", הוא עונה לי.
" מה? למה? זה עניין של תקציב שאין לנו? באמת מכל הלב בייב. אני רוצה שתיסע. אל תרגיש לא בנוח".
"כן, אני יודע, אבל אני לא יכול לטוס בחודש הבא. אני כבר טס בתחילת אפריל".
כאן מתחיל הראש שלי לעבוד ב-300 קמ"ש – מה? איזו טיסה? הוא כבר קבע עם חברים לעוד מסיבת רווקים בטורקיה, הוא טס לקוריאה לאיזה פרוייקט חדש, מה קורה, איך אני לא מעודכנת?
בהתחלה מתגנב לו חיוך ממזרי וקטן. אני ממש על קוצים. מחכה לתשובה שלא מאחרת לבוא... "מאמי, אנחנו טסים בסוף החודש לפריז ליומולדת שלך. זו הפתעה שרציתי לספר לך ממש לקראת הנסיעה, אבל נראה לי שכבר עדיף שתדעי עכשיו..." כולו חיוכים ואהבה.
אני כמעט לא נושמת מרוב שמחה.
"אני לא מאמינה לך! (כמובן שאני כן) איזה מדהים אתה, אירגנת הכל, לכמה זמן, מה עם נגה? אבל איך אתה יודע שאני פנויה בסטודיו? נכנסת לקלנדר שלי?"
אז זהו, שהאיש המקסים שאני חיה איתו תכנן והכין הכל. אנחנו נוסעים לוויקאנד ארוך בפריז. נגה תהיה אצל ההורים שלי. הכל מאורגן והלו"ז שלי פנוי בסטודיו. איזה כיף!
אין ספק שזו אחת המתנות השוות ביותר שקיבלתי ליומולדת אי פעם, אבל מעבר לכך, הזוגיות שלנו זקוקה לזמן הזה ביחד בעיר הרומנטית בעולם, כמו אויר לנשימה. איזה אלוף!
איך זה קשור להריונות בפריז? תתעדכנו בשבוע הבא.
