פרופ’ רולידר היקר,
אשתי ואני חסרי אונים. ילדתנו בת ה-16 פשוט עושה מה שהיא רוצה. הלילות בבית הפכו לבלתי נסבלים. היא מזמינה אליה חברים וחברות כמה פעמים בשבוע, שיושבים אצלנו בסלון עד שעת לילה מאוחרת. המקרר מתרוקן, משקאות אלכוהוליים מוצאים את דרכם מהארון שלי לכוסות שלהם, הקירות רועדים ובבוקר הכיור מלא כלים מלוכלכים. אנחנו מאוד שמחים שהיא פופולארית וחברותית ולא רוצים לפגוע בכך, אבל המצב הנוכחי פשוט לא יכול להימשך. כל השיחות איתה לא עוזרות. היא ממש לא מבינה מה הבעיה. בינתיים, אנחנו מרגישים כמו שבויים בביתנו שלנו.
רולידר, מה אתה היית עושה?
הורים יקרים, למרות שכל השיחות שקיימתם עם בתכם (כבר לא ילדה) בת ה-16 לא עוזרות, אבקשכם לקיים איתה עוד שיחה אחת. את השיחה החשובה הזו (בהשתתפות שניכם) יש לעשות באווירה רגועה, בקול שקט. בתחילה, תחמיאו לה על כל אשר יש להחמיא (ואני בטוח שלא חסר) ולאחר מכן תגדירו לה באופן הכי אופרטיבי וספציפי את המותר והאסור בכל הקשור לפעילות החברתית שלה בביתכם (כן, יש לזכור ולא לשכוח - הבית שייך לכם). הגדרות אלה יכללו מועדים וזמנים בהם היא רשאית להזמין את חבריה, היכן בבית יכולה להתקיים פעילות זו, מה התפריט שיוגש ומי משלם עבורו, הנחיות ברורות בכל הקשור לניקיון וסדר לאחר סיום המפגש וכל כלל אחר שחשוב לכם בהקשר לפעילות הלילית של הבת.
חשוב מאוד שטרם הפגישה החשובה הזו עם הבת, שניכם תסכימו על המותר והאסור בכדי שהמסר יהיה אחיד, ברור ומקובל על שניכם. כך הסיכוי להצלחה במאבק המצפה לכם יגדל עשרת מונים. אני מניח שהציפיות האלה (שינתנו בקול שקט, רגוע וללא סימני שאלה והיסוס) לא יהיו מקובלות על ידי בתכם וחשוב שלא תנסו לשכנע אותה כדי לקבל את הסכמתה.
המבחן האמיתי הוא בביצוע ההנחיות שנתתם. מכאן מתחיל שלב האכיפה המאתגר: שבחו את הנערה על שינוי התנהגותה ואפילו סייעו לה באירוח חבריה אם היא עומדת בתנאים שקבעתם. במידה ונוכחתם כי היא אינה מקיימת את הכללים והציפיות שפרטתם אל תחששו להפסיק את האירוע באופן מידי ולבקש מחבריה לעזוב. עשו זאת ללא מורא וחשש, עשו זאת למענה ולמען איכות וטיב היחסים איתה בעתיד.
כן, אני יודע. היא תכעס. כנראה גם תאמר לכם שאתם תהיו אחראים למצבה החברתי שבוודאי יתדרדר מכאן והלאה ויתכן ואף תאיים בעזיבת הבית ו/או בהטלת חרם עליכם. כאן זוהי שעת המבחן ההורי אולי הקשה ביותר והחשש שהילדה תממש את איומיה. היו חזקים ונחושים, היו ביחד ואל תחששו. מספר ימים אחרי "הצונאמי" הילדה תבין, תקבל ואף יתכן שביום מן הימים אפילו תודה לכם.
