את כניסת ביתם של דורית ושלמה מעטרים ארבעה חלונות ויטראז', אותם יצרה דורית לפני שנתיים. "לפני כן הייתה שם זכוכית חומה וישנה", היא נזכרת. מבחינתה, הוויטראז' הוא המשך ישיר לעבודות הטלאים שלה, אותן היא עושה כשלושים שנה. העיקרון דומה, כשאת הבד מחליפה זכוכית. מלאכות היד השונות היו תמיד חלק בלתי נפרד מחייה, אך רק מרגע שהחלה ליצור עבודות ויטראז', התחיל שלמה, בעלה, לגלות עניין בעבודותיה. הסיבה קשורה לעיסוקו המקצועי – שלמה הוא מסגר. הקרבה הטכנית בין התחומים הפכה אותו לשותף פעיל בעבודתה. במהלך שיחתנו ניתן להבחין בבירור שהנושא קרוב לליבו – לא אחת מתערב שלמה ומוסיף פרטים וסיפורים בעיניים בורקות וגאות.
את הדוגמא הנבחרת היא הגדילה ושרטטה בקנה-מידה של 1:1. תחילה על נייר, ולאחר מכן על בריסטול.
צבעים: השלב הבא, ולא פחות משמעותי, הוא בחירת הצבעים. דורית אומרת שזה השלב שהכי מזכיר לה את עבודות הטלאים שהיא עושה, אך בעוד שבחירת הבדים קלה וזורמת, בחירת הזכוכיות תיקח זמן רב יותר. זמן עבודה: שלב נוסף, הוא הסימון על גבי הזכוכית עם טוש מתאים. לאחר מכן, חיתוך ידני עם סכין יהלום ושיוף עד שחתיכת הזכוכית מעט יותר קטנה מהמידה הסופית. לאחר מכן, עטיפת היחידות בספי עופרת, דחיסת מרק לאיטום, וחיבור בהלחמה עם בדיל. "זה כמו להרכיב פאזל", היא מתארת. את ההתקנה עשה שלמה. אז כמה זמן זה לקח? "לפחות חצי שנה", אומרת דורית. בגלל שזה פרויקט גדול לא יכלה "לעשות השלמות בבית", ולכן התקדמה משבוע לשבוע בסטודיו בלבד.
עוד: ויטראז' הוא תחום ששנים רצתה לעסוק בו, אך מאחר שהייתה מורה למלאכה בבית-ספר יסודי וידעה שאין סיכוי להכניס זכוכיות למערך הלימודים, בחרה במשך שנותיה כמורה לעבור השתלמויות בתחומים המתאימים לתלמידים. הזכוכית נשארה חלום, אותו הגשימה עם יציאתה לפנסיה. תחילה למדה קורס בסיסי, אחר כך הוסיפה קורס צריבת זכוכית ובסך הכל הלכה לסטודיו במשך שלוש שנים, עד שנסגר לפני כשנה.
