בוגרי המחלקות לעיצוב מגישים: חמישה סרטוני ''עשו זאת בעצמכם''

מי לא מכיר את הסרטון הויראלי שמראה איך לקפל חולצה בפחות משתי שניות? אינספור וריאציות נעשו לו, אבל במקרה הזה גם הפכו אותו למנוף יצירתי: הסרטון הוא ההשראה לתערוכה בשם How To, שיזמו ואצרו ליאורה רוזין וניצן דבי בשיתוף "בצלאל". התערוכה הוצגה בשבוע העיצוב האחרון בטוקיו (Tokyo Designer's Week – TDW, האירוע השנתי הגדול ביותר בתחומי העיצוב והאמנות באסיה) – ואף זכתה במקום הראשון בתחרות בין בתי הספר הזרים לעיצוב.

במשך שנים, מסבירות דבי ורוזין, עברו הסודות המקצועיים של מלאכות ביתיות (קליעת סלים, השחזת סכין) ומיומנויות מקצועיות (ניפוח זכוכית, גילוף בעץ), מאב לבנו, מאם לבתה, מהאומן לשוליה. היום, בעידן האינטרנט, הפכו הפלטפורמות החברתיות למאגר אדיר של סרטוני הדרכה אישיים, שבהם מסבירים גולשים מכל העולם כיצד לבצע משימות שונות ומשונות. מכאן נולד פרויקט ''How To''. "בבית ספר לעיצוב מתעסקים הרבה בשאלות כמו איך מעבירים ידע של עשייה", אומרת רוזין. "יוטיוב הוא סוג של תשובה – תשובה מודרנית שמתעלמת מהיררכיות, תשובה שלפעמים חותרת תחת הרעיון של מורה ותלמיד – כי כולם יכולים להיות מורים ותלמידים".

רוזין ודבי נפגשו בתוכנית לתואר שני בעיצוב בבצלאל. בתום הלימודים נשארו שתיהן ללמד באקדמיה, ובמקביל פתחו יחד את "סטודיו Bet". תערוכת ''How To'' היא פרויקט מתמשך שהן אוצרות. בסיבוב הראשון שלו, שהוצג לפני כשנתיים בשבוע העיצוב בבייג'ינג, התבקשו שמונה מעצבים ליצור אובייקט חדש בהשראת סרטון הדרכה. אחד הסרטונים האהובים היה זה של טל גור, שבו הודגמה הדפסה על חולצה גברית בעזרת פטיש להשטחת שניצלים. ההשראה לפרויקט – סרטון יפני שכותרתו "הדרך היפנית לקיפול טי-שירט" וזכה, נכון להיום, ליותר ממשישה מיליון צפיות – נבחר כנקודת המוצא לגלגולה הנוכחי של התערוכה. הנה הוא:

הפעם הציגו בה חמישה בוגרים טריים ובולטים ממחלקות שונות לעיצוב (עזרו בהנחיה דב גנשרוא, מעין לויצקי ולנה דובינסקי). "בחרנו לעבוד עם סרטון אחד ולאפשר לכל בוגר מכל דיסציפלינה להגיב אליו מתוך הפרקטיקה שלו", אומרות דבי ורוזין. הקיפול היה לחוט המקשר בין העבודות, המבוססות כולן, באופן כזה או אחר, על פרויקטי הגמר מהקיץ האחרון.

אז איך באמת מקפלים חולצה?

כשקיבלה את הסרטון, דנה בן-שלום, בוגרת המחלקה לעיצוב טקסטיל בשנקר והתואר השני בבצלאל, חשבה ש"זה מאוד מרשים ומלהיב, אבל אני לעולם לא אקפל ככה טי שירט. בעיני יש בקיפול בגדים משהו שהוא קרוב לטקס פרטי, שמשתנה מאדם לאדם. בעקבות התובנה הזו, שהיא אולי קצת רומנטית, חשבתי שמה שאני הייתי רוצה לתרום חזרה ליוטיוב הוא את הפעולות האנושיות האמיתיות שמאחורי קיפול טי-שירט. בניגוד לסרטון המקורי, שהוא מאוד מתודי, חסר פנים, מכני - רציתי להחזיר למלאכה השגרתית את האלמנט האנושי".

''בניגוד לסרטון המקורי, שהוא מאוד מתודי, חסר פנים, מכני - רציתי להחזיר למלאכה השגרתית את האלמנט האנושי''. מתוך העבודה של דנה בן שלום (צילום: מוטי פישביין)

בן-שלום התחילה במחקר קטן, וביקשה מכל מכריה שישלחו לה סרטונים שמדגימים איך הם מקפלים את החולצה שלהם. את עשרות הסרטונים שקיבלה מיינה ל-20 טכניקות קיפול, שמהן בחרה תשע. בשלב הבא יצרה טי-שירט טיפוסית, מחומרים ובטכניקות הלקוחים מהתרבות היפנית המסורתית, ואת החולצה שהתקבלה צבעה בטכניקות עתיקות בתשע דוגמאות שונות. תהליך הצביעה ממפה ומדגיש את שלבי הקיפול השונים: כל אחת מהדוגמאות מייצגת אופן קיפול שונה.

הנה סרטון ה"making of'':

בסרטון שהציגה בתערוכה חיברה בן-שלום בין הסרטונים ששלחו לה חבריה לבין הדגמה של טכניקות הקיפול השונות של החולצות שעיצבה על-פיהם. כמו בכוריאוגרפיה מתוכננת בדייקנות, מקפלות הידיים של בן-שלום את החולצות, ותנועתן – נינוחה, איטית ומעוגלת – היא ההיפך הגמור מזו של ידיה של המקפלת בסרטון המקורי.

איך נראים כרטיסי ברכה ללא מלים?

פרויקט הגמר של גל בולקא במחלקה לעיצוב תעשייתי בבצלאל היו כלי מטבח בהדפסה תלת-ממדית, מפולימר ש"זוכר". במגע עם מים מתכווץ החומר הפלסטי ומחולל תנועה שקשורה לתפקידם בתהליך הבישול. כשהם מתייבשים "זוכרים" הכלים את צורתם המקורית וחוזרים אליה.

הנה כלי המטבח המשתנים של בולקא:

"Quick friends", העבודה שעיצב לתערוכה בטוקיו, מתבססת על עיקרון דומה: כרטיסי ברכה ללא מלים, שלא נועדו לקריאה ומשתנים במגע עם מים. קיפול החולצה שבסרטון, הוא אומר, היה מבחינתו "מהלך קטן של קסם, טריק מהיר שכמעט ואינו דורש יד אדם". לכן עיצב לתערוכה מעין "כתב סתרים המתקפל לכדי כל צורה, שאותה מבקש השולח להעביר לנמען" . למעשה מדובר בכפיס עץ דקיק שנצבע בלכה במקומות אסטרטגיים, ובמגע עם מים הוא מתעורר לחיים ומתקפל באופן עצמאי לצורה של יצור פלאי ולא מוגדר.

איך לקפל קרמיקה?

"צלחתניים", ספק כדור קרמיקה ספק חיית מחמד של ערן ברבקוב, נבחר לפרויקט הגמר המצטיין של המחלקה לעיצוב קרמי וזכוכית בבצלאל השנה. ברבקוב, שביקש להתמודד עם המתח שבין דומם לחי, ועם פוטנציאל החיים הטמון בדוממים הסובבים אותנו, עיצב אובייקט המורכב מ-32 יחידות קרמיות שמותקנות על גוף אלסטי, שמתכווץ ומתרחב תוך שמירה על החיפוי המושלם. כך נוצר אפקט של "נשימה", שמעורר חשק להושיט יד וללטף. בתערוכה, תחת הכותרת "איך לקפל קרמיקה", ערך ברבקוב הקבלה בין התנועות בסרטון ההדרכה היפני, לקיפול הצלחות הקרמיות, שמתבסס על צורתו הגיאומטרית של התריסרון.

איך לקפל דף נייר עד אינסוף?

3A, הפרויקט של יואב פרי מהמחלקה לתקשורת חזותית, מתרכז ביריעת נייר ריקה ונקייה, המקופלת לחצי שוב ושוב – בסך הכל שש פעמים, עד שהיא מגיעה לגודל שממנו הדף אינו יכול להתקפל יותר – A9. באופן מתמטי יכול הקיפול להמשיך עד אינסוף, מסביר פרי, שכן הפרופורציות של דף ה-A גזורות מחתך הזהב. את פעולת הקיפול תיעד בסדרת צילומים שהודפסה בשישה ספרי דפדוף. גודל הספרים הוא כגודל הקיפולים, וביחד הם משלימים זה את זה לגודל הדף המקורי.

איך לעשות ספר שנפרש לפוסטר?

עוד בוגר של המחלקה לתקשורת חזותית הוא איתן אלוא, שהציג פרשנות מאוירת לשלושה סיפורים של האחים גרים, בפורמט שמאחד בין פוסטר לספר: הפוסטר מתקפל לספר בגודל A5, ולהיפך – שלושת הסיפורים המקופלים שכונסו במארז קרטון, נפרשים לפוסטר. בתערוכה הציג אלוא את "הספר הנפרש", כשהוא מדגים כיצד ליצור את הקיפולים.

הפוסטר מתקפל לספר, הספר נפרש לפוסטר. הפרויקט של איתן אלוא (צילום: מוטי פישביין)

"הרבה מבקרים מקצועיים הגיעו אלינו", מסכמת רוזין. "הייתה התפעלות מאוד גדולה מהעבודות, ואפילו הייתה התעניינות ברכישת כמה מהן".

עוד עבודות גמר מרתקות:

>> ושלוש עבודות ליריות ומלאות רגש של בוגרות