ויקטור ביטרן וחצי פלמידה. רחוב לוינסקי, 6 באוקטובר 2014
לפעמים מתחשק לבן אדם דג מלוח. פלמידה. מטיאס. מלוח. ואם זה קורה בין אחת-עשרה בבוקר לחמש אחר הצהריים, הרחובות שלנו, לוינסקי ליתר דיוק, מציעים את:
רחוב לוינסקי, 6 באוקטובר 2014
ויקטור הוא ויקטור ביטרן, בן 85, יליד הארץ והשכונה, וכבר 60 שנה מוכר דגים. סבו עלה מיוון. "ברח לפני המלחמה", הוא מספר, ואם איני טועה בחישוב השנים, הוא מתכוון למלחמת העולם הראשונה. "הם לקחו דירה ברחוב העליה, שלוש משפחות ביחד", הוא מספר. "סבא התאקלם והתחיל לבנות. בסלמה, ברחוב וושינגטון, בכל פלורנטין", אומר הנכד בגאווה.
החנות. רחוב לוינסקי, 6 באוקטובר 2014
חנות הדליקטסים הקטנה, הספוגה בזכרונות בעליה, מציעה מבחר מטעמים מן הים ומעבר לים:
בחזית: אנשובי
בעורף: בגלה
במרכז: מטיאס ופלמידה
הקימו אותה סבו הבנאי של ויקטור, דודו, ואביו שהיה גם לפני כן בעסקי המזון:
תמונת ההורים על קיר החנות
"כאן, ברחבה ממול ועד רחוב מרחביה, חנו אוטובוסים", נזכר ויקטור בילדותו ומצביע החוצה. "כאן היתה התחנה המרכזית", הוא מספר ומחייך. כנער ממש לא רצה לעבוד בחנות הדגים וברח מהבית לאיזה קיבוץ שאת שמו אינו זוכר. אחרי שמצאו אותו, בעזרת המשטרה, חזר הביתה, ומכיוון שהיה בן יחיד נאלץ, כדבריו, לבוא לעבוד.
ויקטור בילדותו ובצעירותו והוריו (משמאל)
במלחמת העצמאות היה חיל ("במחלקת הנדסה") וקיבל חופשה של יומיים לרגל הולדת בתו. כשחזר לבסיס לא מצא את חבריו. איפה המחלקה? שאל. "יצאו לקרב", אמרו לו. "רוב החברים שלי נהרגו", הוא מספר, תוך כדי ניקוי מיומן של דג מטיאס, "נותרתי בלי חברים".
ככה מנקים מטיאס
העולם על פי מוכר הדגים פשוט וברור:
פתגם עתיק, פשוט וברור
המשפחה היתה אתו, ואת הטיפול בדגים למד מאביו ש"היה מומחה". מאז הוא כאן ("התקדמנו יפה, לא חסר כלום"), מגיע כל בוקר באוטובוס מרעננה, שם הוא מתגורר סמוך לבנו, "מומחה באמנויות לחימה":
גזיר עיתון המספר בשבחי הבן תלוי בחנות
אם המשפחה, אשתו האהובה של ויקטור, הלכה לעולמה:
ויקטור לא שוכח
"תראי כמה היא יפה", הוא אומר ומצביע על תמונתם המשותפת הניצבת על מדף המשקאות:
ויקטור ואשתו ז"ל
אבל למרות הצער על מותה, ויקטור לא איבד את חדוות החיים ואת חוש ההומור. החנות מנוקדת בשלטים ופתגמים שהוא כותב בכתב ידו:
שלטים בחנות. "החיים הם גלידה, אם לא תאכל אותה, תינמס לך"
לא רק חיבה לפתגמים יש לו, גם חוש שיווקי מפותח:
דג מלוח בריא כל השנה, מתברר
וודקה מפולניה במבצע
ללקוחות ועוברי אורח הוא מציע שירותים נלווים:
הטלפון של ויקטור. רחוב לוינסקי, 27 במאי 2013
אך יחד עם זאת הוא מגלה גם מעט קוצר רוח, המופנה בעיקר למטיילי יום ששי, הנוהרים לרחוב בבולמוס לא נינוח של מילוי שקיות בכל טוב:
מה אין אצל ויקטור
כמנהגן של חנויות הסביבה להשוויץ במבקרים נודעים:
מפורסמת בחנות התבלינים. רחוב לוינסקי, 13 במאי 2013
גם ויקטור מתגאה:
עם שלמה להט, ראש העירייה. 14 בפברואר 89'
"הוא עכשיו... נפטר", הוא אומר בעדינות כשאני מביטה בתמונתו עם שלמה להט מהימים שהיה ראש העירייה. וזו לא הזיקה היחידה של ויקטור לאקטואליה. מעל הדלפק שלו תלויים, כפי שניתן לראות, המון עיתונים מופרדים לדפיהם:
ויקטור והעיתונים
כי ויקטור, חוץ מזה שהוא מומחה לדגים מלוחים ובעל חוש הומור, הוא גם הוכחה חיה לכך שבעיתון של היום יעטפו מחר דגים; שזו בכלל לא קלישאה:
ויקטור והעיתון של אתמול
וכך, כשהגעתי הביתה, אפופה בניחוחות דגים ופתמים, פתחתי את שקית הניילון הכחולה:
וכשקילפתי את העיתון מקופסת הפלמידה ופרסתי אותו (כדי לראות האם הוא מאתמול) התגלה זה:
העיתון שעטף פלמידה
צירוף מקרים שממש מזמין את הפתגם ההוא על מאיפה הדג מסריח.
