לא אהבתם אותו באדריכלות הברוטליסטית של שנות ה-50 וה-60? נמאס לכם מהבנייה החדשה והאופנתית של בטון בבתי מגורים פרטיים? אתם מגיבים על כל קיר בטון ב"קר קר ומנוכר"? - יש לי חדשות טובות: אולי תצליחו להתמודד עם הבטון במינונים נמוכים יותר, או בצורות ומרקמים חדשים, שמתחילים להציף עכשיו את השוק.
קר או חם
אין לי מושג לגבי דעת הקהל העולמית, אבל בישראל - וספציפית פה ב-XNET - נראה שהבטון אהוד יותר על אדריכלים מאשר על הקהל הרחב, בעיקר משום שהוא נתפס כחומר "קר". חומר שמזוהה עם ניכור. אולי בגלל שלל מבני הציבור היצוקים מבטון, החומר מתקשר עם חללים ציבוריים או מוסדיים גדולים, ולא ממש עם בתים פרטיים ואינטימיים. אולי משום שהוא יסוד של בנייה, רבים חושבים שהוא "לא גמור" או בלתי מוקפד מספיק, ואולי, בעיקר, משום היותנו עם שיושב במקלטים ומרחבים מוגנים מבטון אחת לכמה שנים, קירות בטון חשופים תמיד יזכירו לנו תחושות לא נעימות.
אבל כשאנחנו חושבים על החומר עצמו, בטון הוא ערבוב של מלט וחול (מלט אפור או לבן, שניתן לצבוע) ולעתים חצץ, שמתקשה ומקבל את הצורה של התבנית שלו. דווקא בגלל אותו חספוס, לי הוא נראה תמיד "חם" יותר ממשטחים חלקים ולא טבעיים, יושב בין חומר טבעי ללא טבעי, מפני שתמיד-תמיד תהיה ניכרת בו חתימת יד אדם וזיכרון של גמישות, חוסר שלמות.
שלב הכנת המודול ויציקת הבטון נקרא "טפסנות", ב-פ' רפה, ומתברר שהמלה מגיעה מיוונית, מהמלה טופס, כלומר תבנית, שבלונה, תדמית. פני הבטון ייראו כפני התבנית שלהם, כך שאם אתם מתכננים קירות בטון חשופים בחלקים מן הבית, תוכלו לשלוט על המרקם שלהם בהתאם למרקם התבנית (עצים גסים או לוחות חלקים, חיבורים שונים ועוד). אחרי שהוא מתקשה, הבטון עובר "אשפרה" - משפרים את עמידותו בכך שמרטיבים אותו במשך כמה ימים - ואחר כך, במינון נמוך יותר, כמה שבועות, ולבסוף אוטמים אותו עם "סילר" שישמור עליו וייתן לו מידה רצויה של ברק.
בתוך הבית - קורות, עמודים, קירות, רצפה
בטון חשוף כחלק מהמבנה האדריכלי הופיע כאן פעמים רבות, ולכן לא אלאה בדוגמאות של עמודים ותקרות, קירות חשופים, גרמי מדרגות או רצפות. רק לשם הדוגמה - החומר הראשוני, היסוד החשוף של הבית, יכול ליצור ניגודים מעניינים גם בפנים, מול חומרים אחרים בעלי מרקם שונה, כמו קירות, רצפות או רהיטים.
בחללים ציבוריים, בטח כאלה שמחפשים את המראה התעשייתי, המחוספס, הצעיר והלא-מעונב, הבטון משרת את המטרה. בהיותו גם חומר קשה-רך, עם פני שטח שאינם חלקים, הוא גם פועל טוב מבחינה אקוסטית. ראו איך הוא משתלב בתקרה האקוסטית שמעל חדר האוכל.
המשרדים הוקמו בבניין מבשלה ישן ליד חומת ברלין, והקירות הלבנים ותקרות הבטון המקוריות נשמרו בו. החומרים החשופים יוצרים מראה צעיר, חלל שהוא בסיס ליצירתיות וחידוש.
נראה שהשימוש האהוד ביותר על הקהל הרחב הוא עדיין ברצפה. הבטון מאפשר לנו לצקת אותו על משטחים גדולים (צריך לדאוג להפרדות מחומר אחר או חריצים, כדי למנוע סדקים בשל תזוזות), ולקבל רצפה רציפה בכל הבית, ומראה אחיד ותעשייתי.
הודות לפופולריות שלו, אפשר למצוא בשוק חומרים רבים עם מראה של בטון: חיפויי פורמייקות למטבחים, שליכטות שונות על קירות, טפטים ועוד. ''טמבור'' משיקה עכשיו סדרה שכוללת חומרים לחיפוי ותיקון קירות בגימור דמוי בטון. אחד החומרים המעניינים הוא "קריאטינה"- ציפוי מינרלי לרצפות, במראה טבעי של בטון מוחלק בשכבה דקה, שמגיע בעשרה גוונים (זה עולה כ-100 שקל לחומר, ועוד 100 שקל לכל מטר רבוע שהוא מונח בו). הקריאטינה אינה דורשת מכונות מיוחדות ואפשר ליישם אותה על רצפות קיימות (למשל, בדירה שכורה עם רצפה מבאסת). למרות עובייה הדק היא יכולה לשאת משקלים עצומים בלי להיסדק, כך לפחות מבטיחים בחברה.
אין לי נסיון אישי עם החומר הזה עדיין, אבל אם יהיה - מבטיחה לדווח
קווים ישרים ופשוטים
הבטון מאפשר לבנות תבניות גם בתוך הבית, בצורת כיור. למי שחובב קווים נקיים, ישרים ומינימליסטיים בחדר הרחצה - כיור בטון משתלב בתוך המשטח (ולעתים הרהיט) ויוצר מראה נקי אבל לא מלוקק. הנה כמה דוגמאות לכיורים מבטון.
חיפוש פשוט בגוגל ימצא חברות רבות שמתמחות בבטון. למשל,סדנת הבטון בקיבוץ נאות סמדר מייצרת כל מוצר שעולה על הדעת מבטון, החל מכיורים ומדרגות וכלה בריצופי בטון מגוונים. סטודיוCRAFT של רוני פריד מתמחה במוצרי בטון, החל מעציצים וכלה ביציקות על פי הזמנה (של מדרגות, רהיטים או כיורים).
וגם שילוב של מדרגות וקמין (אוקיי, וגם רצפה).
ויהי בטון
את הפופולריות הגוברת של החומר רואים בעיקר בתחום התאורה. אין כמעט חנות בארץ ובעולם שלא תמצאו בה גופי תאורה המשלבים בטון. את אריחי הבטון המרשימים של איתי בר-און ראיתם כבר אצלנו, ואם לא יצא לכם, חובה להציץ באלה מהם שמשלבים תאורה.
המעצבת ההולנדית רנאטה ווס (Renate Vos) יצרה גוף שמשלב בטון עם גומי (הקצה שלו ממש רך וגמיש) שנמכר בחנויות רבות בעולם, כולל בית העיצוב הלונדוני Heal's.
ובאותו עיקרון גם גופי תאורה רצפתיים.
בישראל אפשר למצוא, בין היתר, מנורות בעיצובו של יואב וספי-ינאי, שמחברות את טרנד מנורות הפחם עם גופים מבטון בצורות שונות:
מלבד החוט הצבוע, במנורה הזו החומרים מגיעים כפשוטם, ללא שכבת צבע, עם ה"פגמים" של הבטון - הבועות הקטנות שמשאירות מעין "זיכרון" של רכות ופגיעות החומר. הרחק מכאן, בסין, סטודיו העיצוב המרהיב BENTU (שבאופן משעשע, נשמע כמעט כמו בטון) מייצר מוצרי בטון מינימליסטיים, ממאפרה ועד רהיטים, בקווים נקיים ושילובי חומרים. הנה המנורות שלהם:
מערכת המדפים המודולרית שלהם, Zhi and Kou, בנויה משני אלמנטים שמחקים אותיות סיניות (只 and口.). אפשר ליצור חיבורים מחלקי הבטון או להוסיף להם ארבע רגליים בצבעי יסוד בעזרת ברגים, ולהרים אותם מהרצפה.
ומאפרה לסיום:
יש אפשרויות רבות לשילובי חומרים - כמו במנורות האלו, שמשלבות בטון ועץ:
חיפוש נוסף באינטרט יניב גם כסאות בטון רבים, אבל היות שזה אינו חומר נעים במיוחד לישיבה עליו, הוא לא אהוב במיוחד בעיצוב פנים. מה שכן, הנה גרסה של המעצב קונסטנטין גרצ'יץ' לכיסא הקלאסי שהוא עיצב לפני שנים (''Chair One''), עם בסיס בטון:
והנה גם שולחן שמשלב רגלי עץ עם משטח בטון, שמעביר תחושה של כמעט קרמיקה גולמית:
פריט שמצא חן בעיני במיוחד היה קערת הגילוח הזו, שעיצבה השוודית לוויסה וטמן, בעבור Iris Hantwerk, שמעסיקה עיוורים המייצרים את המברשות שלה. שילוב החומרים, והחיבור בין הקווים הנקיים והמינימליסטיים עם החומר החם של הבטון (שהוא אמנם קשה אבל פחות חלק מאבן, למשל), יוצרים בעיניי מראה נקי ופשוט, ויחד עם זה עדין ומזמין.
בעוד שמעצבים רבים משלבים את הבטון עם חומרים אחרים, אבירם כהן סיטיון, בוגר טרי של המחלקה לעיצוב פנים ב-HIT חולון, חקר בפרויקט הגמר שלו את הבטון, וניסה להפיח רכות בחומר הקשה. כהן סיטיון גדל בשכונת יד אליהו בתל אביב, ובילדותו שיחק ליד "מפלצת הבטון" של אצטדיון יד אליהו, שהותירה בו רושם רב.
"בניסיון להגיע לתרכובת חומרית חדשה, שתשמור על הדימוי המוכר של בטון אך עם זאת תעניק לו רכות וגמישות", הוא כותב בתיאור עבודת הגמר שלו, "התחלתי בניסויים. את התרכובת הבסיסית של בטון, שמורכבת מצמנט ומים, החלטתי להחליף בפולימרים. שילבתי צמנט עם מגוון פולימרים שונים, ובתוספת של סודה לשתייה ומגוונים שונים הצלחתי לייצר מניפולציה חומרית חדשה, שלה קראתי CEMENTIC". הרבה ניסיונות ועקשנות נדרשו כדי להגיע לתוצאה המבוקשת, שנראית כמו בטון אך רכה וגמישה למגע, ממש כמו ספוג:
"החומר החדש מייצר התנגשות בין דימוי נוקשה לחוויה רכה", אומר כהן-סיטיון. למה זה טוב? מהבטון הרך אפשר לייצר קירות אקוסטיים, כך הוא מציע לדוגמה, שמשלבים את הטרנד הגיאומטרי עם מראה הבטון התעשייתי, אך הרכות שלהם סופגת את הצליל.
אופציה מסקרנת אחרת שהוא מציע היא ריבוע רצפה רך (בחדר הילדים, למשל?) או כריות במראה בטון.
הטרנד התעשייתי, שהבטון הוא חלק ממנו, נראה כתגובה "גברית" לטרנדים "נשיים" יותר, כמו העיצוב הכפרי הרומנטי שמתהדר בעיטורים, עבודות יד, פריטים רקומים או סרוגים, תשומת לב לפיתוחים וקישוטים. הבטון הוא חומר ישיר, נוקשה, לא מעובד ומחוספס, והשילוב הזה שלו עם תכונות של גמישות ורכות יוצר בן כלאיים מעניין, שיכול להתאים לשני העולמות.