427 קילומטרים של חבל דייגים משומש, 11,356 ליטרים של צבע ושנתיים וחצי של עבודת כפיים קשה וסיזיפית: גנגר, אמנית אמריקאית צעירה (ובת להורים ישראלים), משמחת את באי ה''מדיסון סקוור פארק'' בניו יורק עם שטיחי ענק קיציים ותלת ממדיים בשלושת צבעי היסוד
השטיח הכחול ב''מדיסון סקוור פארק''. עבודתה של אורלי גנגר, אישה צעירה וקטנת ממדים, מתאפיינת בקנה מידה גדול, בעבודה עם חבלים תעשייתיים ויותר מכל - במאמץ פיזי וסיזיפי. השטיחים תופסים צורה לאורך, לרוחב ולגובה, מכסים שטחים ונראים כמעט כמו יצורים חיים, מתפשטים (צילום: James Ewing / Courtesy of Madison Square Park Conservancy)
בדרך כלל היא עובדת עם חבלי טיפוס, אך כאן קשרה חבלי דייגים פגומים או כאלה שיצאו משימוש. שנתיים וחצי של עבודת כפיים יומיומית נדרשו לקשירת החבלים. בתחילת הדרך עבד איתה אסיסטנט אחד, בסופה הם היו שמונה (צילום: James Ewing / Courtesy of Madison Square Park Conservancy)
גנגר מציעה לעוברים ולשבים בפארק ההומה להשתלב במיצב: להישען עליו, לשבת עליו, לחסות בצילו (צילום: James Ewing / Courtesy of Madison Square Park Conservancy)
כמעט כמו יצורים אורגניים (צילום: James Ewing / Courtesy of Madison Square Park Conservancy)
יוצרים חללים ושבילים חדשים בפארק (צילום: James Ewing / Courtesy of Madison Square Park Conservancy)
מתברר שפארק מוצלח ומשמח לא חייב להיות ירוק: אם תזדמנו לניו יורק הקיץ, כדאי לעבור ב"מדיסון סקוור פארק", שם אפשר ליהנות ממיצב עצום ממדים בשלושה צבעי יסוד, ששמו הלא מפתיע הוא "אדום, צהוב, כחול". המיצב הקיצי הוא חלק מתכנית אמנותית להנאת הציבור בפארק, שממוקם באחת הנקודות ההומות בעיר, בין חלקה המזרחי למערבי.
בפארק שולבו מעין שלושה שטיחים תלת ממדיים וענקיים, כל אחת מהם מונח בצורה אחרת ובאחד משלושת הצבעים. הם עשויים מ-427 קילומטרים של חבל דייגים משומש, המכונה "חבל לובסטר". האמנית שיצרה את המיצב, וגם זכתה לפופולאריות גדולה בזכותו, היא אורלי גנגר, בת 34, בת להורים ישראלים שהיגרו לארצות הברית (אביה הוא איש העסקים אריה גנגר, מי שנודע גם כחברו של אריאל שרון).
גנגר למדה במכון לאמנות בשיקאגו ובאוניברסיטת בראון בפרוסבידנס, ועבודותיה הוצגו במוזיאונים רבים. היא חיה ועובדת בברוקלין, והמיצב הוא המשך ישיר ליצירותיה, שמתאפיינות בממדים גדולים, בעבודה עם חבלים תעשייתיים ויותר מכל – במאמץ פיזי וסיזיפי. בעבודת יד דקדקנית, בטכניקה שמזכירה אומנות סריגה וקרושה, גנגר קושרת ואורגת את החבלים לשטיחי ענק שתופסים צורה לאורך, לרוחב ולגובה ומכסים שטחים אדירים בקווים אורגניים, כך שהם נראים כמעט כמו יצורים חיים ומתפשטים.
בגבהים ובצורות משתנות (צילום: James Ewing / Courtesy of Madison Square Park Conservancy)
שנתיים וחצי ארכה העבודה, יומיומית כמעט. משקלו הכולל של החבל במיצב עולה על 45,359 ק"ג, ויותר מ-11,356 ליטרים של צבע נדרשו כדי לצבוע אותו. בתחילת הדרך עבד איתה אסיסטנט אחד, בסופה הם היו שמונה. בראיונות איתה מדגישה גנגר את חשיבותה של עבודת הכפיים הפיזית. היא מצטיירת כאמנית שבוחנת את האיזון שבין שיטת הקשירה, המזוהה עם עשייה נשית עדינה, לבין בנייה של אובייקט מרשים וכבד. על המיצב נאמר שהוא מביא אלמנטים מקו החוף אל האורבניזם הדומיננטי של העיר. שני הכוחות האלה נפגשים על קרקע נייטרלית – פארק ציבורי, אתנחתא ירוקה בתוך העומס העירוני.
גנגר מציעה לעוברים ולשבים (ויש הרבה כאלה בפארק) להשתלב במיצב: להישען עליו, לשבת עליו, לחסות בצילו. ה"שטיחים" יוצרים בו חללים חדשים, נסתרים וגלויים. באוקטובר יעבור הפרויקט במלואו למשכן הבא והלא סופי שלו, בפארק הפסלים של מוזיאון דקורדובה במסצ'וסטס.
צפו בראיון שבו היא מתארת את תהליך העבודה:
יפעת טללייבסקי-מיראל היא מייסדת מיזם האמנות הישראלי "קרנטיקה",
בעלת תואר שני במחקר תרבות מאוניברסיטת תל-אביב ותואר בעיצוב מהמכון הטכנולוגי חולון.
מתברר שפארק מוצלח ומשמח לא חייב להיות ירוק: אם תזדמנו לניו יורק הקיץ, כדאי לעבור ב"מדיסון סקוור פארק", שם אפשר ליהנות ממיצב עצום ממדים בשלושה צבעי יסוד, ששמו הלא מפתיע הוא "אדום, צהוב, כחול". המיצב הקיצי הוא חלק מתכנית אמנותית להנאת הציבור בפארק, שממוקם באחת הנקודות ההומות בעיר, בין חלקה המזרחי למערבי.
