לאסוף או לא לאסוף?

לאסוף או לא לאסוף? זאת השאלה. הלכתם ברחוב, פגשתם כיסא עזוב, ולמרות שהוא עשה לכם את זה המשכתם בדרככם עם כל מיני תירוצים כמו אין לי בשבילו מקום / הבן זוג שלי לא יאהב את זה / אני לא באמת יודע איך לשפץ אותו.. אם אחרי חמישה צעדים חזרתם ולקחתם אותו - הפוסט הזה הוא בשבילכם.

לא מזמן פגשתי את איתי נוי (מעצב שעונים ואדם מעניין במיוחד), והוא נתן לי במתנה את הדימוי הבא (בפרפרזה חופשית שלי, את הציטוט המדויק אני לא זוכרת):

"אני מדמיין את עצמי יושב במרפסת. באחת הדירות ממול עושים שיפוץ. אני רואה אותם שוברים, הורסים וממלאים את המכולה שברחוב. בין הפריטים הזרוקים אני מבחין בכיסא. אולי שניים או שלושה. לאחר כמה שעות עובר אלטע-זאכן ואוסף את הפריטים שהיו מפוזרים על המדרכה. הוא מגיע לשוק הפשפשים והכסאות מוצאים את דרכם לאחד מאנשי המקצוע בשוק. הם משופצים ומרופדים מחדש. לאחר זמן מה מגיע זוג צעיר, נדלק עליהם וקונה אותם לדירתם. הזוג הזה... גר בבניין שמולי".

אהבתי את הדימוי הבר- קיימא הזה, כי הוא מממזג יחד נושאים פילוסופיים, סביבתיים ותרבותיים.

תראו איזה דברים יפים אפשר לעשות מכסאות הרוסים:

(Cintia Gonzalez (My Poppet

הכיסא: במבוק רשת שנמצא מוזנח ברחוב.

טופל על ידי: סינטיה (כן, זאת מהבלוגMy Poppet), פיית הקראפט, אספנית של בדי וינטג' ופריטים חסרי שימוש, שבמגע קיסמה הופכים לשימושיים. היא דוגלת בערכים של צמצום וחיסכון, ומחוברת לפריטים ישנים עם היסטוריה. בבלוג שלה היא מנחילה את אהבת השימוש החוזר ומלאכת היד, ופעם בשבוע היא מציגה פוסט שמתאים גם למתחילים שביניכם.

מה מיחדוש כאן: רקמת האיקסים.

אהבתי: בזכותה התאהבתי שוב בכסאות הרשת שבילו אצלנו במטבח בשנות השמונים.

הכיסא:וינטג' מקש.

טופל על ידי: קירסטין האוסטרלית מ-Neon Vintage. לכיסאות הווינטג' שלה נוכחות עכשווית ואמיצה בכל חדר. הסטודיו הבריסבייני שלה משתמש אמנם בחומרי וינטג' ישנים, אך גם בבדים עכשוויים. היא גולשת בקלילות לתחום ההום סטיילינג עם כריות נוי בטקסטורות דומיננטיות, שעובדות טוב עם הכסאות הצבעוניים שלה.

מה מיחדוש כאן: צביעה בכחול נאון.

אהבתי: מה שצבע יכול לעשות, וגם את הרוח הגבית הנושבת כשיושבים על הכיסא הזה במרפסת אוסטרלית.

Lorna Watt

הכיסא: כסא איקאה מדגם STEFAN (כמובן שמדובר במיחדוש רק אם הצלתם אותו מהזבל, ולא אם קניתם חדש כזה).

טופל על ידי: Lorna Watt, אושיית סריגה מוכרת ברשת, בעלת המותגKnits For Life. אם אתם מתרגשים מסוגי טקסטורות ודוגמאות של סריגה - כדאי לכם לעקוב אחריה. אם איזה קשר חדש ומורכב מרטיט לכם את הלב (קנאת סורגים) - יש לכם משהו במשותף איתה. ואם המצאתם ז'נאר חדש בתחום הסריגה, משהו בין קרושה לסריגה - כנראה שקוראים לכם לורנה וואט.

מה מיחדוש כאן: המסרגה והקרושה.

אהבתי: את החורפיות ואת העובדה שעל כל פריט שהיא מוכרת היא תורמת עץ לשתילה ביער בברזיל.

הכיסא:כיסא בית ספר ישן, שניצל מגורל של קבורה במטמנה.

טופל על ידי: המעצבת הגרפית Gill Peacock, בעלת המותג Koko Kids. ג'יל מיישמת את היכולות המופלאות שלה כמעצבת, מאיירת וצלמת, בתחום החפצים מקסימים לילדים, שהורים אוהבים לקנות. בחנות שלה ברשת היא אוספת מבחר מתוק במיוחד של טפטים, מגנטים, חולצות ועוד.

מה מיחדוש כאן: עטוף באהבה בדפי קומיקס של Beano.

אהבתי: את נירות הקומיקס של Beano.

Photo by Alice Brandolini‬

הכיסא: משענות של כסאות ישנים והרוסים.

טופל על ידי: המעצב האיטלקי Antonello Fusè מקבוצת המעצבים של פרוייקט Resign meta-project. מאחורי פרוייקט הקולבים הזה, שנחרש היטב ברשת, מסתתר יופי של מיזם מעצבים הפסטרי במיוחד. הרעיון הוא שאם נמאס לכם מאחד הרהיטים שלכם בבית, שולחן למשל, אתם לא זורקים אותו, אלא מתקשרים אליהם. הם מגיעים, לוקחים את הרהיט אליהם לסטודיו, מתקנים, מחליפים, מעצבים וממחדשים. ואז מחזירים לכם אותו, עם מראה שונה לחלוטין ועם אנרגיה חדשה.

מה מיחדוש כאן: כיסא שהפך לקולב.

אהבתי: את סדרת סרטוני ה- Door to door designer ואת המניפסט של הפרויקט.

breadedEscalope design studio

הכיסא: פלסטיק ישן, שבור ולבן.

טופל על ידי: הרכב של שלושה מעצבים אוסטרים הנקרא breadedEscalope. הם מסתובבים במבחר תערוכות וגלריות בעולם עם הפרויקט "love me bender" - קופסת עץ שמכילה קומקומי קיטור של פעם, שבעזרתם הם מדגימים את התהליך המסורתי של כיפוף עץ באמצעות אידוי. במיצגים הללו הם לוקחים כיסא פלסטיק, ונותנים לו חיים שניים עם תוספות של עץ במבוק מכופף. האקט האיטי והמהפנט הזה מציג את הניגוד בין הייצור ההמוני התעשייתי ובין מלאכת יד שבסביבה ביתית. מטרתם לעמת את הצופים עם האפשרות האחרת, ולהפיץ את תורתה של קהילת הקראפט העולמית, ההולכת וגדלה.

מה מיחדוש כאן: תוספת של פסי עץ מכופפים לכיסא פלסטיק, שיוצרת כיסא נדנדה אחר.

אהבתי: מה אהבתי - התעלפתי! המייצגים שלהם מעלים שאלות בנושא הגדרת הגבול בין אובייקטים אמנותיים ובין אובייקטים שימושיים.

שווה צפייה: Tea time.

Rococo Armchair by Godspeed

הכיסא: "ענתיקה" שעוצבה מחדש בלוק אמנותי ומעודכן.

טופל על ידי: הצמדגודספיד - Finn Ahlgren ו-Joy van Erven - מעצב שוודי ומעצב הולנדי שנפגשו בתל אביב. הם הוקסמו מהגולמיות של העיר והתחילו לעבוד בשפה אקלקטית ווירטואוזית, המושתתת על ערכי הקיימות. בפרויקט הזה הם שיתפו פעולה עם גלריית תירוש - מוסד מקומי ידוע שעורך מכירות פומביות של עתיקות. הם קיבלו מהם סטוק של רהיטים עתיקים וקיימו בהם את זממם (סוג של חלום רטוב של כל מעצב בר קיימא).

מה מיחדוש כאן: שפת העיצוב המאוד אישית וברורה של הצמד.

אהבתי: שאמנות של פעם פוגשת אמנות של היום, בלי לפחד.

Design by Bernotat&Co (Anke Bernotat, Jan Jacob Borstlap), Photo's by Marleen Sleeuwits

הכיסא: כל כיסא (ישן / מההורים / מחברים / מיד שנייה / מהרחוב).

טופל על ידי: סטודיו Bernotat&Co האמסטרדמי, של המעצבת Anke Bernotat. המטרה שלה היא לשלב פתרונות ישנים ונשכחים עם צרכים של היום, ועל ידי כך ליצור אוביקטים שימושיים ומפתיעים. באוקטובר הקרוב הסטודיו מתכוון לחשוף קולקציה חדשה. אנקי - תפתיעי אותי!

מה מיחדוש כאן: תפירה עילית, תיאטרלית ומשובחת, שמותחת את הקצוות בין היומיומי והמפתיע.

אהבתי: את אווירת ה-Fashion Week של הכסאות.

שווה צפייה: Chair Wear.

ולסיום אמליץ על הבלוג “סיפור כיסוי” של אביבית פורת, רפדית ומקסימה אחת, שעוזרת כשאוספים כיסא או כורסה מהרחוב ורוצים לרפד מחדש. לי היא כבר הגשימה שני חלומות כאלה.