פרופורציות. מסוג המילים האלו, שאם אומרים אותן יותר משלוש פעמים הן נשמעות מגוחכות.
פרופורציות. פרופורציות. פרופורציות.
אבל טוב מדי פעם לגלגל אותן על הלשון, בתוך הראש. אחרי יום קשה או מייאש, אחרי שהבת של, נניח, חברה שלי, צועקת עליה שהיא שונאת אותה ורוצה לחזור לתל אביב, לא אכפת לה אצל מי לגור, העיקר לא כאן - טוב להיזכר שהכל יחסי ושמחר תזרח השמש והילדה תחייך וכולנו בריאים, ועוד דברים פולניים כאלו שטוב להזכיר לעצמי. כלומר לעצמה של חברה שלי.
הנה כמה דברים שמכניסים אותי לפרופורציות:
הצצה ראשונה: שמונה מקורים פעורים של גוזלים בני יום!
לפני כמה חודשים תלינו בית ציפורים על אחד מעצי האורן בחצר שלנו, ולמרות שהיינו סקפטיים גילינו די מהר ירגזית שנכנסה לקנן בו.
בני 5 ימים, כבר עם נוצות
כמעט בני שבועיים, נראים ונשמעים כמו אמא ואבא
פרשו כנפיים ועפו..
מדהים לראות חיים שלמים מתפתחים מול העיניים, כל יום שונה ממשנהו. מחכים לקינון הבא.
עוד גוזל שהצטרף למשפחה שלנו הוא גריזלי. לראשונה בחיי יש לי כלב (היה לי חתול למרות שמעולם לא הייתי אשה של חתולים. רק של אחד), ואני נשמעת כמו האנשים האלה שלא מפסיקים לספר על הילד שלהם לזרים מוחלטים. הוא פשוט כזה מושלם. ככה הוא נראה בגיל חודש וחצי:
זה הקטן גדול יהיה. גריזלי בן 6 שבועות
זה הגדול ענק יהיה. גריזלי בן 4 חודשים
תוך שלושה חודשים הוא ישקול יותר ממני ועד אז המשימה היא לאלף אותו לא לקפוץ. בזכותו אנחנו לומדים פחות להיקשר לחפצים (היו שלום נעלי בלרינה מושלמות של ניין ווסט) ולהקפיד להחזיר דברים למקום (הכלב מגיע לגובה השיש במטבח ומהווה סכנה לכל מה שלא מאוחסן מיד). אולי הוא אפילו יקדם את הפוסט שאני מתכננת לכתוב על חיות מחמד.
בתוך כל הטירוף של העבודה בשבועות האחרונים הצלחנו לקחת חופשה ארוכה ולראות בפעם הראשונה את ההרים של סיני מהצד של ירדן. הים אותו הים:
סוף טוב הכל טוב
גם את העבודה והלקוחות צריך לקחת בפרופורציות. אין כמו חופשה הרחק מכל איזור קליטה לניתוק מושלם. אילו היו מקומות בסוכות היינו חוזרים לשם ללא היסוס. חברים: יש לנו כולה שתי שכנות שאנחנו בשלום איתן, ומתוכן על אחת (עדיין) אין התראות של המטה ללוחמה בטרור. למה לא נתחיל להגיד יפה שלום לשכנים? מעבר הגבול היה ריק בצורה עגומה.
שלא לדבר על זה שבעקבה יותר זול. ואם אתם מחפשים לעשות משהו עם הכסף שחסכתם על מלון באילת?
לא מזמן עלה לאוויר אתר בשם 5070, ששמו מבוסס על הפרופורציות של פוסטר ממוצע. בהמשך לפוסט שלי על מקומות שאפשר לקנות בהם אמנות בהישג יד - האתר הזה מגדיר מחדש הישג יד. הקימו אותו מתי מריאנסקי (מעצב) ומייק קורדה (יזם), שהכירו ב"כלכליסט". הם מוכרים בו פוסטרים של איורים, ציורים וצילומים של הרבה אמנים ישראלים מוכשרים ביותר, בשלל סגנונות.
נעה אלון, flight
סוכת מציל של עמית שמעוני
האתר מעוצב מקסים ומאוד נוח לשימוש. כמו באתרים אחרים אליהם שלחתי אתכם, אפשר לבחור שם תמונה על פי אמן או נושא, וגם על פי אוספים של אושיות תרבות מגוונות ומגניבות.
הקץ לתירוץ של "אין לי מה לתלות" - במחווה לישראלי העצלן, ותוך יישור קו עם אתרים דומים בעולם - ב-300 שקלים תוכלו להזמין אצלם תמונה ממוסגרת הביתה. חברים יקרים, צאו מהכבדות, זו לא חתונה קתולית - זה עולה כמו דייט ראשון. אולי הפורמט ישחרר את הישראלי הכבד מהלחץ שאוחז בו למשמע המילה "אמנות". כן, זו אמנות, אבל זה לא שמן על בד. זה "כולה" פרינט. עזרו לו לא למות!
אהבתם? הזמינו לכם אמנות הביתה היישר מהאמנים (שעדיין לא מוכרים בשום מקום אחר את יצירותיהם), תמכו ביצירה מקומית והכניסו קצת אופי לחלל העירום שלכם. ולא, זה לא חייב להיות רק לחדר הילדים או למטבח. אבל אפשר להתחיל משם, ולהתקדם בעדינות אל הסלון. הנה עוד כמה:
נעה ליברמן פלשקס. I am the Danger
מיקי מוטס: רבטוס וקמבר
ותעשו טובה - בלי הקמצנות הישראלית של "טוב אני אקנה לי את זה מגולגל ואמסגר באיקאה". ובלי הגניבה, כן, גניבה, של "אני אוריד את זה ברזולוציה גבוהה ואדפיס". חבל על הזמן והכסף שלכם, ובעיקר מגיע לאמנים להתפרנס מזה (בסמליות). דוגרי - כמה פוסטרים מגולגלים יש לכם בקרטון כזה, שמחכים, מה, עשר? חמש עשרה שנה שתמסגרו אותם? לי יש משהו כמו 20. תשקיעו במסגרת עם פספרטו והכל. אם היו יכולים - הם בטח היו גם באים לדפוק לכם את המסמר.
בברכת קחו הכל בפרופורציה, שיהיה המשך שבוע טוב. אני יורדת למטה לראות מה גריזלי אוכל שם עכשיו.
