מחווה לשנת הנחש הסינית שהחלה לפני כשבועיים, חופשות אביב עם בלונים פורחים, חזרה לטבע, ושקט. ארבעה חלונות ראווה, שמציגים ארבעה חלומות ראווה, מוכיחים לי (שוב) שלושה דברים: הרחוב הוא מוזיאון העיצוב הכי גדול בעולם (אחרי האינטרנט); לונדון היא הבירה הבלתי מעורערת שלו; ויש לנו בארץ עוד הרבה מה ללמוד על עיצוב חלונות ראווה ועל הכוח שטמון בהם. העיצוב, כמו שתראו, לא נגמר אחרי חג המולד. שוטטות נעימה:
אני שונא את רחוב אוקספורד. אנסה להימנע בכל דרך אפשרית מלחצות או להתקרב לעורק הסואן תיירים קולניים, שמאיטים את קצב ההליכה שלי וגורמים לרחוב האלגנטי להרגיש טיפה אלנבי. אבל במרכזו יש מוקד אחד שאני מוכן להקריב את שלוות הנפשי ולעלות אליו לרגל בכל עת שתידרש: בית הכלבו (או בית המקדש בשבילכם) סלפרידג'ס. אם האל שמע אותי או לא, לפני חודש הוחלט להקדיש את חלונות הראווה שלו לשקט.
"העולם הופך למקום מאוד רועש (..). אנחנו מזמינים אתכם לחגוג את הכוח שבשקט, לראות את יופי התפקוד ולמצוא רוגע בתוך ההמון", נכתב במניפסט החלונות באתר של Selfridges. אחד מרחובות הקניות העמוסים בעולם מציע שקט. לעצור, להתבונן ולחוות רגע של התנתקות. רגע של דממה.
בסלפרידג'ס לוקחים את הרעיון צעד אחד קדימה. ברחבי החנות תוכלו למצוא אוזניות, לשוטט ולהאזין לנעימות רגועות (בשיתוף פעולה עם Headspace) כדי ליהנות ממדיטציה אלטרנטיבית. במרכז הכלבו עוצב מחדש (על ידי Alex Cochrane Architects) "חדר השקט", שאותו הקים כבר ב-1909 הארי גורדון, בעליו המיתולוגיים של סלפרידג'ס, כדי להעניק מקום של מרגוע לקונים, ושזוכה לעדנה מחודשת בפרויקט הנוכחי. שיא היצירתיות והאומץ, בעיניי, מתבטא ב"חנות השקט" שהוקמה בתוך בית הכלבו. ניחא אופנה ללא צבעים צעקניים, או אריזות בעיצוב מינימליסטי: דמיינו את האריזות ללא לוגואים בכלל. סלפרידג'ס גייסו כמה מותגי-על בינלאומיים (Clinique, Creme De La Mer, Levi's, והיינץ), וביקשו מהם להסיר את הלוגואים שלהם ולייצר את אותם מוצרים שלהם בגרסה "שקטה", לא ממותגת. מדובר במהדורה מוגבלת ביותר. הנה התוצאות:
כצעד בונה אמון כלפי אותם מותגים, גם סלפרידג'ס החליטו להסיר את הלוגו - ואני הסרתי את הכובע. למשך חודש, כל קוני בית הכלבו יצאו עם השקיות הצהובות המפורסמות של המותג, והפעם ללא הלוגו האייקוני. זהו צעד שמוכיח מהו כוחו של מותג (השקיות שהסתובבו ברחובות אייקוניות מספיק כדי להיות מזוהות גם בלי הלוגו עליהן - כל אחד ראה שזה סלפרידג'ס). הנה חלון הקונספט המהפנט:
רגע לפני שאנחנו עוזבים את סלפרידג'ס, תכירו את האמנית קייטי פיטרסון, שזכתה לעצב את חלל החלון הפינתי והמפורסם של הרחובות אוקספורד ואורכאד. "מאה מיליארד שמשות" הוא שם החלון, שמתאר את התפוצצות הגאמא. כל יום בשעה 12:00, למשך חצי שעה, יתעופפו להם 3,216 קונפטי צבעוניים בחלל החלון, כמספר ההתרחשויות הקוסמיות שחלו באותו אירוע.
פיטרסון עיצבה עוד שלושה חלונות, גם הם עוסקים בקוסמולוגיה. באחד היא מדמה את אור הירח, באחר מונח סלע של מטאור, ובשלישי היא מציגה מפה שנקראת All dead stars, הממפה 27,000 כוכבים שנצפו כשהם נכבים. עוד על הפרויקט באתר הזה.
בקצה השני של העיר, בית כלבו יוקרתי ונחשב לא פחות (בעיקר בקרב בני האצולה המקומית וילדות אסיאתיות עשירות, תיכף תבינו) השיק לכבוד ראש השנה הסיני חלונות ראווה החדשים, בסימן שנת הנחש. הבתים המסורתיים, קרבות הגוף, האסתטיקה התרבותית, נחש ארוך מאוד והמון תאורה מתחלפת. ככה "הרודס" מתחנף ללקוחות הסינים, טייק-א-לוק:
כמה רחובות משם, גם ב"הארווי ניקולס" (שהציגו אף הם בשנים האחרונות חלונות ראווה שהפכו לאייקונים) התחדשו בחלונות חדשים. האמן צ'ארלי ווייני הקדיש את חלונות הראווה לעץ המֵילָה האלסטי והחזק (מכינים ממנו מחבטי בייסבול). הוא פיסל 12 פסלי עץ עצומים שהשתלטו על החלונות, ועוד אחד ענקי בכניסה לבית הכלבו, והגדיר אותם "מכתב אהבה לעץ המֵילָה". לא התרשמתי מי יודע מה מהעיצוב, אבל הם נכנסים לפוסט הזה בזכות דבר אחד: דרך ההכנה שלהם.
"החלונות בהכנה", עם הבובות שנעטפו בניילונים לבנים כדי שמשיכות הצבע הטרי של העיצוב לא ילכלכו חלילה את הבגדים, משכו את תשומת ליבי. לא יכולתי שלא לחשוב על "הנאהבים" של רנה מגריט, כשראיתי את שתי הבובות העטופות המתנשקות, ולרגע ממש קיוויתי שככה גם יישאר החלון לאחר סיום הצביעה.
מרחוב נייטברידג' המהודר אני מבקש לקחת אתכם לניו בונד סטריט, עוד רחוב במצוקה, ולאחת מחנויות הבוטיק הנודעות בו: THE LOUIS VUITTON MAISON. בית לואי ויטון, תחת שרביטו של מעצב הפנים הפרובוקטיבי פיטר מרינו (מי שעיצב את חנויות הדגל של שאנל, דיור, פנדי ועוד), הפך לאתר עלייה לרגל (במיוחד בשל קיר-מצוק-חבקי-הזהב בשתי דפנות החנות), נכנס לרשימות הבוטיקים היפים בעולם וסוקר אין-ספור פעמים במגזיני העיצוב הנחשבים. וזו הבשורה של לואי ויטון לאביב 2013: