שתבינו כמה אני עסוקה: זו השנה הראשונה שלא תפרתי תחפושת לבן שלי. לבת שלי הספקתי להכין משהו פשוט - חולצה ומכנסיים לתחפושת של אסיר (אומר משהו על התחושה שלה בבית, או שמא קשור לאקטואליה מציקה?) - והבן שלי רצה להיות נינג'אגו. הדמות של הנינג'ה של הלגו. אחרי שהוא הבין שיצטרך לחבוש מסיכה קשיחה הוא ירד מזה ואני שמחתי - נינג'ה אפשר לקנות בשוק בשבעים שקל! לא, הוא אמר, אני רוצה שתתפרי לי.
שנים לקח לילדים שלי להבין שלא כל האמהות תופרות תחפושות לפורים, ועד שהם הפנימו את זה, זה הפך לחרב פיפיות. אז מפאת קוצר הזמן ועודף עבודה לא תפרתי, והוחלט ללבוש שוב את התחפושת מלפני שנתיים, כי הילדים בבית הספר החדש במילא לא נחשפו אליה. מקווה שהכל יעבור בשלום ובשמחה, ושהוא לא ירגיש מוזנח.
השנה, החגיגיות של החג קצת פחות מורגשת. במקום לתפור לנו תחפושות ולעמול על רעיונות ואיפורים, אני משקיעה את המרץ העודף שלי, כמו שאתם יודעים, בבית השכור שלנו. עד עכשיו הספקתי כבר לעשות בו כמה שיפורים משמעותיים וזולים. כדי להתאים את הנושא והכותרת לחג, החלטתי להתחיל בשידה שהתחפשה:
רצוי שהבד, אגב, יהיה בד עבה יחסית, כדי שלא ייראו דרכו את הדבק וכדי שיידבק טוב. אבל בשביל זה צריך קודם לברר, במיוחד אם מדובר בשידת מגירות, שיש מספיק רווח בין קצה החזית לדפנות של הרהיט.
וידוי פולני: אנשים שואלים אותי לפעמים איך אני מספיקה לעשות את כל הדברים האלו. לפעמים הסוד שיגרום לכם להזיז את התחת, במיוחד אם יש בכם שמץ פולניות, ובמי אין, הוא דד-ליין. רצוי פומבי. יצא שביום מסויים אירחתי בבית נבחרת בלוגריות שנושאת את השם באבלז. לכבוד הביקור המלחיץ (עשרים ומשהו נשים, כל אחת עם סטייל מכאן עד לתל אביב וציפיות מלחיצות) החלטתי פשוט להוציא אל הפועל עוד כמה שיפורים שרציתי להכניס בבית. אחד מהם היה לגאול את האי הקטן והמעפן שלי במטבח מהמשטח המזעזע והקטן שלו. כן, לא סתם כתבתי על איים - יוצא שאני קודם מטיפה ואחר כך מיישמת בעצמי. הנה תמונות (לא משהו, אבל זה מה יש) של לפני ואחרי:
אז משטח הבוצ'ר הכניס קצת חום למטבח, נתן יותר מקום עבודה ומצא פתרון אחסון לבעיה שאינה פתורה במטבחים רבים: הבצל. עכשיו כל שנותר לי הוא לחפש כוננית חביבה שתסגור את הפתח הזה מהצד השני, וסיימתי עם האי.
עוד רעיון שחיכה לצאת לפועל הוא הקיר. לפני כמה חודשים ראיתי בפינטרסט תמונה של קיר ירוק יפהפה בחדר ילדים:
בדיוק את הצבע הזה ידעתי שאני רוצה בקיר פינת האוכל והמטבח שלי. הוא ירוק חזק מצד אחד, ונייטרלי מצד שני - מן ירוק גנרי כזה, ממש כמו הירוק שאני מוקפת בו כל כך, עד שהתחלתי לשקול לאהוב את החורף:
אז פתחתי את המניפה ומצאתי לי ירוק. חייבת להודות שאפילו אותי זה קצת הבהיל כשפתחתי את הקופסה, אבל האמנתי בעצמי ובטחתי בבחירה שלי, כמו שאני מצפה מהלקוחות שלי לעשות, והלכתי על זה. הצביעה לקחה שעות ספורות:
לאחרונה הבנתי שאני מעדיפה לצבוע קירות שלמים, או לפחות יותר מקיר אחד בחדר, כדי לקבל תחושה שכל החלל צבוע, ולא שהצבע מהווה רק איזה קישוט. וכל הקיר הזה היה בכלל לכבוד המדף והבבושקות שקיבלתי ליום ההולדת:
וזהו. הספקתי לצבוע ולעטוף בזמן, הבאבלז הגיעו, ישבו, עמדו, דיברו, אכלו, אהבו את הקיר הירוק כמעט כמוני ואפילו הביאו כל מיני מתנות מדהימות:
בעמוד החדש של הבאבלז תוכלו למצוא קישורים לשלל פוסטים מעולים של בלוגריות לייף-סטייל אחת אחת, כמו שאומרים, בנושאים שונים, לכבוד פורים.
ועכשיו נחזור לשידת הנעליים. מראש חשבתי שהירוק של הקיר יתאים לבד של השידה, ואחרי בדיקה ואימות חזרתי לרהיט הזה והעלמתי כל זכר למינציה דמויית-עץ ממנו. בהתחלה היה צריך לצבוע אותו בצבע מקשר לפורמייקה (ומתכת, ופלסטיק וכל חומר בעצם):
עכשיו תשמעו. אני לא מתחייבת שאילו ראיתי את השידה הצעקנית והצבעונית הזאת בחנות הייתי קונה אותה. אבל משהו בשילוב הצבעים, השמחה של הבד, הצבע שהיה זמין - התאים לי, ואני אוהבת אותה בגרסה הנוכחית. בלוח הפינטרסט שלי אספתי עוד כמה רעיונות לחידוש של רהיטים בעזרת בדים.
גם חדר הילדים עבר סוג של הלבשה, שטרם יצא לי להראות לכם, ולמרות החג - לא נקרא לה תחפושת:
את בחירת הצבעים וההשראה לחדר הילדים כבר חלקתי איתכם כאן. מאז אנדרה המהמם ביקר והדביק את הטפט, קיר אחד נצבע, נתפרו וילונות, נקנו תמונות, שטיח, סלסלאות ואפילו קולבים. משחק: כמה פריטים של איקאה אתם מזהים בתמונה הבאה?
אז הבית מתחיל לקבל צורה - את זו שלנו, של הצבעים והחפצים שלנו.
חשבתי על הפוסט הזה ועל "התחפשות" של בית, והגעתי למסקנה שזה אולי מה שמייחד חללים שאני מעצבת (רוב הזמן, כשאנשים מדברים איתי על "הסגנון שלי", אני לא ממש יודעת להגדיר אותו): הם לא מתחפשים. אמנם אני צובעת ומכסה ומוסיפה, אבל יש לי פחות חיבה לחללים שנראים כאילו התחפשו ללופט בניו יורק או לבית כפר בטוסקנה. גם אם אנחנו מכסים, עוטפים, צובעים ומקשטים - זה הכי כיף כשזה אמיתי ורלוונטי וקשור לדברים שקורים בחיים שלנו ולמקום בו אנחנו נמצאים, ולא מנסה להיות בית-תפאורה של מישהו מפנטזיה של חיים אחרים.
בשביל זה יש לנו את פורים! פורים שמח!!