שתבינו כמה אני עסוקה: זו השנה הראשונה שלא תפרתי תחפושת לבן שלי. לבת שלי הספקתי להכין משהו פשוט - חולצה ומכנסיים לתחפושת של אסיר (אומר משהו על התחושה שלה בבית, או שמא קשור לאקטואליה מציקה?) - והבן שלי רצה להיות נינג'אגו. הדמות של הנינג'ה של הלגו. אחרי שהוא הבין שיצטרך לחבוש מסיכה קשיחה הוא ירד מזה ואני שמחתי - נינג'ה אפשר לקנות בשוק בשבעים שקל! לא, הוא אמר, אני רוצה שתתפרי לי.

תחפושת אקטואלית על רקע קיר פוטוגני

שנים לקח לילדים שלי להבין שלא כל האמהות תופרות תחפושות לפורים, ועד שהם הפנימו את זה, זה הפך לחרב פיפיות. אז מפאת קוצר הזמן ועודף עבודה לא תפרתי, והוחלט ללבוש שוב את התחפושת מלפני שנתיים, כי הילדים בבית הספר החדש במילא לא נחשפו אליה. מקווה שהכל יעבור בשלום ובשמחה, ושהוא לא ירגיש מוזנח.

השנה, החגיגיות של החג קצת פחות מורגשת. במקום לתפור לנו תחפושות ולעמול על רעיונות ואיפורים, אני משקיעה את המרץ העודף שלי, כמו שאתם יודעים, בבית השכור שלנו. עד עכשיו הספקתי כבר לעשות בו כמה שיפורים משמעותיים וזולים. כדי להתאים את הנושא והכותרת לחג, החלטתי להתחיל בשידה שהתחפשה:

כך זה התחיל: שידת נעליים כעורה מסיבית מלמין ננטשה בחדר המדרגות בתל אביב

המצרכים: בד עבה יחסית, ספריי דבק, מספריים, אקדח סיכות, ואפשר עוד דבק לבד

פירקתי את החזיתות (מברג?) וריססתי אותן בספריי דבק. את השאריות של הבד הדבקתי ושידכתי לצד הפנימי

החזרתי את הידיות (המכוערות אך לא ממש בולטות) והברגתי מבפנים, דרך הבד

והחזרתי את שתי הדלתות למקום! כמו חדש, כמעט

רצוי שהבד, אגב, יהיה בד עבה יחסית, כדי שלא ייראו דרכו את הדבק וכדי שיידבק טוב. אבל בשביל זה צריך קודם לברר, במיוחד אם מדובר בשידת מגירות, שיש מספיק רווח בין קצה החזית לדפנות של הרהיט.

וידוי פולני: אנשים שואלים אותי לפעמים איך אני מספיקה לעשות את כל הדברים האלו. לפעמים הסוד שיגרום לכם להזיז את התחת, במיוחד אם יש בכם שמץ פולניות, ובמי אין, הוא דד-ליין. רצוי פומבי. יצא שביום מסויים אירחתי בבית נבחרת בלוגריות שנושאת את השם באבלז. לכבוד הביקור המלחיץ (עשרים ומשהו נשים, כל אחת עם סטייל מכאן עד לתל אביב וציפיות מלחיצות) החלטתי פשוט להוציא אל הפועל עוד כמה שיפורים שרציתי להכניס בבית. אחד מהם היה לגאול את האי הקטן והמעפן שלי במטבח מהמשטח המזעזע והקטן שלו. כן, לא סתם כתבתי על איים - יוצא שאני קודם מטיפה ואחר כך מיישמת בעצמי. הנה תמונות (לא משהו, אבל זה מה יש) של לפני ואחרי:

לפני. בעיה הפוכה מזו של מרבית האנשים: אי קטן באוקיינוס עצום

המשטח, שעונה בול להגדרה "משטח שלא רואים עליו לכלוך". אז זהו, שאתם *רוצים* לראות לכלוך על משטח! במיוחד כשאתם עומדים להניח עליו משהו נקי, כמו היד שלכם

שיפור משמעותי, אם תשאלו אותי..

פלטת בוצ'ר מאיקאה הוסיפה עוד 60 ס"מ למשטח, וסלסלות מאחסנות את הפירות והירקות, שירדו מכל הקערות שלהם: משטח גדול יותר ופנוי. תענוג

אז משטח הבוצ'ר הכניס קצת חום למטבח, נתן יותר מקום עבודה ומצא פתרון אחסון לבעיה שאינה פתורה במטבחים רבים: הבצל. עכשיו כל שנותר לי הוא לחפש כוננית חביבה שתסגור את הפתח הזה מהצד השני, וסיימתי עם האי.

עוד רעיון שחיכה לצאת לפועל הוא הקיר. לפני כמה חודשים ראיתי בפינטרסט תמונה של קיר ירוק יפהפה בחדר ילדים:

חיפשתי, ולא מצאתי את המקור

בדיוק את הצבע הזה ידעתי שאני רוצה בקיר פינת האוכל והמטבח שלי. הוא ירוק חזק מצד אחד, ונייטרלי מצד שני - מן ירוק גנרי כזה, ממש כמו הירוק שאני מוקפת בו כל כך, עד שהתחלתי לשקול לאהוב את החורף:

קארי ירוק, שעועית ירוקה, תרד ירוק, אפונה, כוסברה, ברוקולי. השוק מלא כל טוב ירוק

וירוק וירוק וירוק והמון פריחה. בכל שבוע לפחות טיול ביער. זה דווקא לא היער שלנו, אלא גבעת הרקפות בגלעד

אז פתחתי את המניפה ומצאתי לי ירוק. חייבת להודות שאפילו אותי זה קצת הבהיל כשפתחתי את הקופסה, אבל האמנתי בעצמי ובטחתי בבחירה שלי, כמו שאני מצפה מהלקוחות שלי לעשות, והלכתי על זה. הצביעה לקחה שעות ספורות:

לפני. כן, יש פה הרבה רצפה

קיר ראשון צבוע ואין ספק - ממשיכים מעבר לפינה כמתוכנן! אחרי שמפרקים מפסקים ושקעים כמובן

אחרי שתי שכבות הקיר כמעט גמור

לאחרונה הבנתי שאני מעדיפה לצבוע קירות שלמים, או לפחות יותר מקיר אחד בחדר, כדי לקבל תחושה שכל החלל צבוע, ולא שהצבע מהווה רק איזה קישוט. וכל הקיר הזה היה בכלל לכבוד המדף והבבושקות שקיבלתי ליום ההולדת:

הכי יפה לבן על קיר צבעוני. המדף והתצוגה היחידה בבית..

הבבושקות הלבנות הן בעצם כוסות מידה! המשימה הבאה: להתאים את זווית הווים, כך שיראו את הספלים מהצד

וזהו. הספקתי לצבוע ולעטוף בזמן, הבאבלז הגיעו, ישבו, עמדו, דיברו, אכלו, אהבו את הקיר הירוק כמעט כמוני ואפילו הביאו כל מיני מתנות מדהימות:

הכרית של שרית. ריירתי עליה עוד בפיד של אינסטגרם, כשלא ידעתי שהיא מיועדת לי!!

בעמוד החדש של הבאבלז תוכלו למצוא קישורים לשלל פוסטים מעולים של בלוגריות לייף-סטייל אחת אחת, כמו שאומרים, בנושאים שונים, לכבוד פורים.

ועכשיו נחזור לשידת הנעליים. מראש חשבתי שהירוק של הקיר יתאים לבד של השידה, ואחרי בדיקה ואימות חזרתי לרהיט הזה והעלמתי כל זכר למינציה דמויית-עץ ממנו. בהתחלה היה צריך לצבוע אותו בצבע מקשר לפורמייקה (ומתכת, ופלסטיק וכל חומר בעצם):

לא משהו, באמת

הצביעה לוקחת שתי דקות, הניקיון קצת יותר.. שכבה אחת של צבע מקשר לפורמייקה

שתי שכבות של ירוק. על ירוק

והתוצאה הסופית! חברתי כנרת אמרה שזו המקבילה העיצובית של מרק ממסמר

עכשיו תשמעו. אני לא מתחייבת שאילו ראיתי את השידה הצעקנית והצבעונית הזאת בחנות הייתי קונה אותה. אבל משהו בשילוב הצבעים, השמחה של הבד, הצבע שהיה זמין - התאים לי, ואני אוהבת אותה בגרסה הנוכחית. בלוח הפינטרסט שלי אספתי עוד כמה רעיונות לחידוש של רהיטים בעזרת בדים.

גם חדר הילדים עבר סוג של הלבשה, שטרם יצא לי להראות לכם, ולמרות החג - לא נקרא לה תחפושת:

חדר הילדים לפני. זקוק להלבשה דחופה

את בחירת הצבעים וההשראה לחדר הילדים כבר חלקתי איתכם כאן. מאז אנדרה המהמם ביקר והדביק את הטפט, קיר אחד נצבע, נתפרו וילונות, נקנו תמונות, שטיח, סלסלאות ואפילו קולבים. משחק: כמה פריטים של איקאה אתם מזהים בתמונה הבאה?

השטיח מצליח להסתיר את הרצפה ולהתאים לצבעים של החדר. כן, גם הוא משם

הטפט המשגע נתלה על הקיר עם המדפים מיד2, והספרים סודרו על פי צבע..

ובנסיון נואש ללמד את הילדים לא לזרוק הכל על הרצפה הותקנו ווים לתליית מעילים ותיקים. הצלחה חלקית

אז הבית מתחיל לקבל צורה - את זו שלנו, של הצבעים והחפצים שלנו.

חשבתי על הפוסט הזה ועל "התחפשות" של בית, והגעתי למסקנה שזה אולי מה שמייחד חללים שאני מעצבת (רוב הזמן, כשאנשים מדברים איתי על "הסגנון שלי", אני לא ממש יודעת להגדיר אותו): הם לא מתחפשים. אמנם אני צובעת ומכסה ומוסיפה, אבל יש לי פחות חיבה לחללים שנראים כאילו התחפשו ללופט בניו יורק או לבית כפר בטוסקנה. גם אם אנחנו מכסים, עוטפים, צובעים ומקשטים - זה הכי כיף כשזה אמיתי ורלוונטי וקשור לדברים שקורים בחיים שלנו ולמקום בו אנחנו נמצאים, ולא מנסה להיות בית-תפאורה של מישהו מפנטזיה של חיים אחרים.

בשביל זה יש לנו את פורים! פורים שמח!!