דירה רחבת ידיים ומלאת שיק בפריז, חלונות גדולים המשקיפים על גני טילרי המלכותיים שליד הלובר, בן זוג שהוא כוכב פופ ושלושה ילדים בלונדינים מתוקים - נכון שזה נשמע כמו מתכון לחיים של נסיכה? בדירה הזו, על רחוב ריבולי במרכז עיר האורות, גרים שרה ומארק לבואן ( Sarah & Marc Lavoine) - זמר צרפתי ידוע ומעצבת שהיא גם נסיכה אמיתית, נצר לבית פוניאטובסקי (Poniatowski) - מצאצאיו של המלך האחרון של פולין המאוחדת במאה ה-18 (ומי שהיה מאהבה שליקטרינה הגדולה בצעירותה). השיק זורם בעורקיה של הנסיכה הזו: אביה ערך את מגזין ווג הצרפתי במשך 15 שנים ואמה מעצבת פנים. כשיש כאלה נתוני פתיחה, אין צורך לאלתר פתרונות יצירתיים כדי לגור בלב פריז בדירה קטנה, כמו המשפחה הצעירה שאת דירתההראינו כאן לפני שבועיים.

נתחיל בנוף:

אחד הנופים הנחשקים בעולם - גני טילרי (והאייפל משמאל) דרך דלתות הזכוכית היוצאות מהסלון למרפסת הצרה המקיפה את הדירה.

שרה לבואןהיא מעצבת פנים ומוצר. את ביתה בחרה לעצב בשילובים של שחור ולבן, עם תוספות גדולות ומפתיעות של צבע עז. היא לא אוהבת "טוטאל לוק" - כך היא מעידה על עצמה - והעיצוב שלה "מושלם בחוסר המושלמות שלו". הצליח לה: הבית מלא שיק, אך אינו שגרתי כלל. ולמרות היוקרה שמורגשת בכל, האווירה ביתית ונוחה.

בכל חדר אפשר למצוא פריטי עיצוב ויצירות אמנות יקרי ערך, אך השילוב שלהם עם פריטים אישיים ויומיומיים יוצר בית משפחתי נעים. כבר בפרוזדור הכניסה נמצאים האלמנטים שחוזרים בכל חלקי הבית ויוצרים את האווירה המיוחדת שלו: שחור-לבן ותוספת של עוד צבע, שילוב של פריטים מתרבויות שונות, ישן וחדש, איקוני ואישי. הקירות לבנים, הדלתות שחורות (ואחת כחולה), רצפת הפרקט ישנה בדוגמת שדרת דג קלאסית, הכרכובים מעוצבים, האהילים עכשוויים, עשויים ראטן (בעיצוב Paula Navone), ספסל/ספה רטרו, שולחן צד סיני עתיק וקיר שלם עם תמונות פולארויד שצילם מארק, כשעל הקיר מולן יצירת אמנות אחת גדולה.

קיר צילומי הפולארויד הממוסגרים של בעל הבית.

הסלון (עם הנוף הנפלא) בוואריאציות שונות של שחור ולבן, כשאת נקודות הצבע מוסיפים האביזרים. במרכז שתי ספות לבנות זהות (בעיצוב בעלת הבית), שמוקמו האחת מול השנייה כדי ליצור אווירה של דו שיח. השטיח שחור, וכך גם ספת הוינטג' שבין שני החלונות והאח שמולה, העשוי שיש שחור. למרות ההקפדה על הצבעים, החלל הזה לא קר, ומצליח לשדר משהו אישי ונעים.

שולחנות הקפה עוצבו בסגנון אוריינטלי מהמאה ה-19. מימין לספה שולחן צד מברונזה בצורת פרחים, בעיצוב הוברט לה גל (Hubert Le Gall). הפנדה משמאל בעיצוב ג'י ג'י היפני (Ji Ji).

אלה לא רק דלתות זכוכית, אלא מראות: כדי להכפיל ולשלש את האור והנוף, הורחקו דלתות הזכוכית מקיר המעטפת של הסלון לכיוון המרפסת. על קירות הנישות שדרכן יוצאים למרפסת נתלו מראות שיוצרות אשליה כאילו יש שש דלתות ולא רק שתיים.

מנורה של פיליפ סטרק, בצורת תת מקלע מוזהב, וצעצוע לאספנים -Be@rbrick של החברה היפנית MediCom Toy , בבגדי שאנל.

שולחן צד של איב קליין (Yves Klein), אחד מהאמנים הצרפתים החשובים של המאה ה-20. ב-1960 הוא רשם פטנט על גוון כחול שנקרא על שמו, ושנה לאחר מכן עיצב שולחן מלא בפיגמנטים של הצבע. הוא נפטר ב-1962, ואלמנתו היא זו שהחלה לייצר ולמכור את השולחן.

ליד אח השיש השחור תמונות, נרות ופמוטים במשחקים של שחור-לבן ומולו כסאות וינטג' מקש טבעי.

בצמוד לסלון חדר אוכל שבו לשחור והלבן מצטרף (ומשתלט) הצבע הצהוב, ממוסגר בשחור.

כאן האח בשיש אפור. השולחן השחור נעשה בהזמנה מיוחדת, והספסל והכסאות בעיצוב בעלת הבית.

הפס הלבן הרחב שבגובה השולחן מספק אתנחתא מהצהוב ו''פותח'' את החלל.

מנורה וינטז' מוזרה מוסיפה הומור לחדר.

כל מנורה נבחרה בקפידה.

המטבח המשפחתי צנוע. גם הוא בשחור- לבן, עם שולחן בצברע טורקיז-ים של טוליקס (Tolix) וכסאות וינטג'.

זווית נוספת, שמורגשים בה חיי היומיום, של המטבח.

מחדר האוכל כניסה לחדר עבודה/טלוויזיה/משפחה.

כמו בסלון, גם כאן הדלת למרפסת הוגדלה באמצעות מראות. ליד הגומחה הפונה החוצה שולחן עבודה עגול, בסגנון נפוליאון ה-III. מי לא ירצה לשבת לעבוד מול הנוף הזה?

קירות וספרייה שחורים הם רקע מצויין לכל מה שנתלה או מונח עליהם - השחור מבליט את הצבעים הבהירים. מהתקרה תלויה מנורת "ורטיגו" של קונסטנס גיסה (Constance Guisset), שיוצרת תחושה של חופה מעל החדר.

הקיר התכול מול הספרייה משמש מעין מסגרת נוספת לתמונת הילדה של ז'יל גרינברג (Jull Greenberg).

בחדר השינה רחב הידיים של ההורים פרקט בהיר בצבע טבעי ושטיח מרוקאי, שמרככים את מראה החדר, שכמו בכל הבית גם הוא מבוסס של שחור ולבן. החדר מחולק לכמה פינות: פינת המיטה, פינת עבודה ופינת קריאה ליד האח, הלבנה הפעם.

אמנות על הקיר, תמונות משפחתיות על האח, ולידה שז-לונג נוח לקריאה.

חדר הרחצה של ההורים עם כיורים כפולים בסגנון ישן ופריטים עכשוויים.

אחד מחדרי הילדים, עם מיטה שעולים אליה בגלריה, צבע אדום ואייקונים אמריקאיים כמו שהצרפתים נוהגים לשנוא/לאהוב.

החתול הבית האצילי, במראה פלבאי למדי.

ולסיום: סיור בהדרכת שרה, בעלת הבית והמעצבת החיננית (שמו לב לדלת הכניסה).

אל"ף בי"ת: אז מה למדנו מהבית הזה?

- הרבה אמנות ועיצוב בבית לא הופכים אותו בהכרח למוזיאון.

- שילובי שחור ולבן נכונים לכל תקופה ומהווים רקע מצויין לצבעים אחרים.

- מראות ליד חלונות הן אמצעי נפלא להגדלת כמות אור.

ציון : 4.4 מתוך 5 במדד מצל"ח (מדד צביה ל-wow וחלושע'ס)

עיצוב : Sarah Lavoine