סבא וסבתא שלי, מנטו ולוטי שהגיעו לארץ מיוגוסלביה, הביאו אותם קופסה לקליית קפה שליוותה את טקס הקפה של שבת אחר הצהריים, בכפר שבו גרו - בית הלוי.
לקראת השעה ארבע, כשהעוגה (בחורף) או האבטיח המסוכר (בקיץ) היו מתכוננים על השיש בצלוחיות זכוכית קטנות, היה מנטו מוציא את קולה הקפה הידני, מכניס לתוכו כמות מדויקת של פולי קפה ירוקים, ועומד ליד הגז לקלות אותם בדיוק במידה. לנו, הילדים זה נדמה כמו קסם, היה קצב סיבוב מיוחד, ותנועות ערבוב מדויקות של הפולים כך שלא יישרפו מחד, ואחידים בקלייה מאידך.
עם סיום הקלייה, הפור היה נופל על אחד משנינו, ולמרות המחאות, היינו ניצבים בחוץ, ליד השולחן בדשא, דקות ארוכות, שתמיד נדמו כמו נצח, והיינו ממשיכים ומערבבים את הפולים בתוך הקולה, עד שהתקררו באופן סופי. אסור היה לעצור, שמא הפולים יישרפו, ורק הנחיה של סבא הייתה משחררת את היד העייפה והגוף חסר הסבלנות מהעמידה הנצחית הזאת.
ואז, רק אז, הועברו אחר כבוד הפולים לקופסה האטומה. רק כמות קטנה נטחנה במדויק למידת קנקן של שבת אחר הצהרים. אסור היה לפתוח את הקופסה, שמא הם יתחמצנו יתר על המידה, וכמובן, לא נשארו פולים עד השבת הבאה... ואז כל התהליך היה מתחיל מהתחלה.
אחרי שנפטרו שני הסבים שלי, ביקשתי לשמור את הקופסה ששימרה את ריח הקפה עוד מספר שנים, עד שנעלם. בין החפצים הנוספים שאספתי נמצאת גם כוס שתייה מתקפלת שקיבלתי ממעצבת הטקסטיל שילה היקס, בזמן שהייתי בפריז. היא סיפרה לי שהכוס הייתה שייכת לחייל צרפתי במלחמת העולם השנייה. יש להניח שזה פשוט היה משהו שאמר לה המוכר בשוק הפשפשים, או שמישהי פה לא הבינה את הצרפתית...
היא נתנה לי את הכוס כדי להוכיח טיעון בוויכוח שהיה לנו בבוקר על עיצוב. אני, תחת השפעה עצומה של קבוצת ממפיס, כולי נלהבת משימוש חדש בצבע וטקסטורות, מנסה להוכיח כמה חשובים ומשמעותיים צבע וטקסטורות לעבודה, ושילה, שהייתה לה מספיק סבלנות לומר לי , שוב ושוב, שצמצום ודיוק חשובים יותר מכל טקסטורה מרהיבה, מצאה את החפץ המושלם לעשות זאת.
הכוס מלווה אותי מאז כבר שלושים שנה, ומוכיחה שעיצוב טוב לא צריך להוכיח שום דבר. היום מייצרים כוסות בהשראת הכוס הזאת מסיליקון גמיש וצבעוני, מפלדת אל חלד בתוך מנשא עם אבזם לטיולים. וכמובן, לילדים ביפן, באריזת הלו קיטי.
גם לכם יש חפץ שעבר מסלול נדידה היסטורי מעניין? צלמו אותו, כתבו את סיפורו ושלחו אלינו.
הסיפורים מובאים לצד התערוכה "שורשים משותפים". פרטים נוספים באתר מוזיאון העיצוב חולון
