כמו בפעם שעברה, שוב נשביתי בקסמיהם של מופעי האורות האולטימטיביים. אור, אלמנט חשוב בחיים המודרניים, מאפשר לנו להישאר ערים עד מאוחר וגם לעבוד למען כוחות חזקים מאיתנו תחת פלורסנט מרצד. תאורה עוזרת לנו להיכנס למצב רוח מסוים, כמו אור נרות או חדר חשוך. בהופעות מוזיקה, כמובן, אי-אפשר לוותר על אלמנט האור. אנחנו רואים הרבה ניסיונות "לעשות אור", ולהעניק לו תוכן בעזרת projection mapping, אבל עולם המקרנים עדיין אינו מפותח מספיק כדי ליצור את האפקטים המרשימים שתאורת הופעות יכולה ליצור. המקרנים יקרים מדי, מסובכים מדי וגם חלשים מדי בהקרנה באור יום או ממרחק רב. לא מספיק טובים כדי לחקות את מה שתראו בווידאו הזה. צפו:
מופע האורות
Robin McNicholas, Memo Akten and Barnaby Steel יצרו את המופע Quadrotors ובו 16 רובוטי תאורה מעופפים, בשיתוף גלריית סאצ'י אנד סאצ'י האגדית מלונדון. מטרת המופע הייתה לבנות ולפרק את חלל ההופעה באמצעות הקרנה של צורות גיאומטריות היוצרות מבנים שונים - כלומר לקחת את האבסטרקט לרמה אחרת. לא עוד וידאו פשוט שמביטים בו ורואים צורות תלת-ממדיות, אלא הדבר עצמו, שאותו יחקו אחר כך בתלת-ממד. ואין לשכוח שבהופעה יש אלמנטים רבים נוספים, כגון אינטראקציות פנים-קהליות, מבטים, סאונד ומוזיקה.
מופע האורות
הייתי מפציר באדרכלים ובחשמלאים להניח לסטנדרטיזציה של נורת הפלורסנט או הטונגסטן, ולהתחיל להשתמש בקירות כאלמנט פיסולי שהתאורה נשזרת בתוכו. תאורה יכולה להיות פאנל שטוח או כל צורה אחרת, וכבר לא מחייבת פלישה מלמעלה לחלל שלנו. עם כל הכבוד לפלישות מנורות הבית שנמצאות ב"מחסני תאורה", אלה לא בדיוק השנדאלירים של שנות העשרים. אני מחכה ליום שבו תאורה תהיה יותר ביו-כימית, כדי שנוכל לכוון את משטחי ה-LED המוכרים לכל חובב אלקטרוניקה, בצורות מעניינות יותר משינוי של צבע.
תאורה בהופעות מעניקה הרבה ידע בתחום הזה, אבל בפרויקט הזה באמת נשבר הסטנדרט בזכות אותם רובוטים מעופפים, שהשליטה עליהם אינה מוחלטת. לפעמים בא לי להפסיק לנסות לאלף טכנולוגיה, ופשוט לחיות איתה.
