ככל שאני מתקדם בסולם העבודה הבריטי, אני חש בקיומן של מגבלות חדשות הכופות אפשרויות חדשות. התעשייה הבריטית מכוונת לגדול, לכמויות כסף שרצות מיד ליד, ולמרות שזה הופך את החיים ליקרים יותר, זה גם הופך את הפעילות בשוק לענפה יותר. כל פרויקט קטן שמתחיל בחממה סטארט-אפיסטית ומגיע למשקיע, הופך לתעשייה שממנת עשרות אנשים.
הנה דוגמה: סרטון תדמית קטן ופשוט, שכמוהו אפשר לראות בכל אתר של אפליקציה שיוצאת לשוק. סרטון כזה יכול להפוך לפרויקט מפלצתי שיכול להימשך גם שנה, ברגע שמתחילים לבחון חמישה מוזיקאים שיעשו לו סאונד, חמישה אנימטורים שינפישו אותו, ועשר מהירויות אופציונליות.
3d technologies Software view
<
הנה פרויקט קטן שנופח למפלצת. המטרה הייתה להגיד לאנשים לכבות את הטלפון בסרט או בהרצאה. הלוואי שכל פרויקט, אפילו רק אחד מתוך עשרה, היה לוקח את המשימה בכזאת רצינות. 3D Technologies חשבו על הקונספט של איך זה להיות בתוך הטלפון, לחיות במרחב הדיגיטלי העשיר שנמצא בו, ומה קורה כשמכבים אותו.
כי הרי הסלולרי חשוב לנו יותר מהארנק שלנו. השימוש בו אינסופי כמעט, כמות המידע האישי עליו מפחידה, ומגוון המדיה שמתעד אותנו על גביו הוא עצום. את כל הפרטים האלה בחרו האנשים של 3D להציג בוויזואליות מרתקת, הכוללת אפקטים אמיתיים. הם בחרו "להשתמש במדיום הקולנועי בצורתו המלאה, על מנת לאפשר לצופה חוויה אופטימלית ומהנה", כהגדרתם.
אני מסכים. התלהבתי מההשקעה. מצד שני, יש פרויקטים קטנים, שנעשים תוך כמה ימים וערכם עולה עשרות מונים על הפרויקט הזה. עוד דבר קצת מוזר שקרה שם, הוא שהם הפיקו סרטון אחד לגברים וסרטון אחד לנשים. אבל זה כבר נושא אחר.
3d technologies The Dream
הגרסה הנשית
3d technologies The Dream Text
3d technologies The Dream Outside view
