פסח הוא לא החג האהוב עלי. אני תמיד מרגיש שאני באיזה עונש קולינרי על לא עוול בכפי. ארוחת החג מזכירה לי טקס פגאני (במיוחד ברגע שבו דודה חנה מתיזה את טיפות היין, כשמקריאים בהגדה את עשר המכות), ולפי רמת הטמטום והשעמום בטלוויזיה, הם חושבים שכולנו נסענו לחו"ל ושהמדינה התרוקנה.
אבל יש רק דבר אחד שהייתי מחכה לו ממש באדיקות כשהייתי ילד: שישדרו את הסרט "עשרת הדברות". בגיל עשר, כשערוץ 2 עוד היה ניסיוני ומי ידע בכלל מה זה רייטינג, הצפייה בו הייתה בשבילי קפיצה קטנה לעולם של פנטזיה. עלילה מסתורית על מלחמות עם קסמים, ועל גיבור אגדי שמציל את כולם. משה רבנו היה הארי פוטר שלי. אז הנה פוסט מחווה לבמאי ססיל ב. דה-מיל, למאייר פרנק מקארתי ולסרט שהיה משאיר אותי מרותק אליו לילה שלם.
אחת הכרזות של "עשרת הדברות". אולפני פרמאונט, 1956. איור: פרנק מקארתי
לא כולם יודעים את זה, אבל הסרט המקורי יצא ב-1923, גם הוא בבימויו של דה-מיל ובהפקת אולפני פרמאונט. סרט אילם שמחולק לשני חלקים: הראשון מתחיל ביציאת מצרים, והשני, תאמינו או לא, מתרחש בתקופה מודרנית לחלוטין. "עשרת הדברות" נחשב בזמנו לפלא קולנועי, עם תקציב של 1.8 מיליון דולר, אורך של 136 דקות וסצינת יציאת מצרים בצבע מלא.
הרכזה הרשמית מ-1923 של אולפני פרמאונט. שימו לב ללבוש המודרני
כרזה להקרנה של הסרט. ספטמבר 1923
גרסה נוספת של כרזה לסרט מ-1923
כרזות נוספות משנת היציאה של הסרט המקורי
ב-1956 החליט ססיל ב. דה-מיל להכין גרסה חדשה לסרטו, וכוכבי הוליווד נקראו לדגל. יול ברינר לוהק לגלם את רעמסס, צ'רלטון הסטון בעל רעמת השיער האייקונית גילם את משה רבנו, אן בקסטר את נסיכת מצרים נפרטיטי, איבון דה-קרלו זהובת השיער את ציפורה אשתו של משה, וג'ון דרק המסוקס את יהושע. מצרים מעולם לא נראתה סקסית כל כך.
פרנק מקארתי, מאייר אמריקאי שנולד שנה אחרי שיצא הסרט המקורי, נבחר באופן די מקרי לאייר את כרזת הסרט, שיהפוך יום אחד לאירוע בתולדות הוליווד. מקארתי, שאייר גם את הדמויות וגם את הכיתוב, חייב את הצלחתו לסרט. מאז הוא אייר הרבה כרזות סרטים, כמו "הבריחה הגדולה", "ג'יימס בונד - בשירות הוד מלכותה" ו"ג'יימס בונד - כדור הרעם". הנה כמה גרסאות עם איוריו המרשימים של מקארתי, שיצאו בשנים הראשונות ליציאת הסרט המחודש.
הכרזה הרשמית של הסרט. אולפני פרמאונט. איור: פרנר מקארתי, 1956
החלונית הקטנה מציינת את סצינת קריעת ים סוף כאחת המופלאות ביותר שנראו על מסכי הקולנוע מעולם
הסרט היה מועמד לשישה פרסי אוסקר, ובסוף זכה בקטגוריית האפקטים. ההצלחה העולמית לא איחרה לבוא, והוא גרף למעלה מ-80 מיליון דולר עד 1982 - השנה האחרונה שבה הוא עדיין הוקרן בבתי הקולנוע.
הגרסה הצרפתית / 1958
הגרסה האיטלקית / 1957
הגרסה הספרדית / 1959
הגרסה התאילנדית / 1956
הגרסה היפנית / 1958
כבר שנים שהסרט לא מוקרן בליל הסדר, מפני ששידורים חוזרים של הופעות סטנד-אפ מצחיקות יותר את עם ישראל. כך או כך, הוא תמיד יישאר אצלי כזיכרון ילדות נעים, שיעבור איתי מדור לדור.
חג שמח.
