אחת הבעיות שעיצבו את חיינו היא העובדה שרוב מקבלי ההחלטות הם גברים. בין אם זה בפוליטיקה או באופנה, בהיי-טק או בעיצוב מוצר - כמעט בכל תעשייה, הגברים היו שם קודם, ואז הם התבצרו בעמדותיהם ושלפו את רוביהם מול אלה שהביאו פרחים, או באו להילחם יחד איתם או נגדם. זה לא באמת משנה מה הייתה מטרתן של אותן נשים: הפחד מאיבוד שליטה גרם לגברים לחסום כל אפשרות של שילוב.
בכל יום אנחנו מרגישים את הקונפליקט המגדרי. גם בתחום החביב עלי, טכנולוגיה. הייתי רוצה להציג כמה דוגמאות שמציגות זאת בטכנולוגיה, בעיצוב תעשייתי ובפרסום. במחקרים סוציולוגיים הוכח שנשים אינן מתלהבות משפע אפשרויות מוגזם: הן זקוקות למשהו פשוט ואינטואיטיבי ברמת ממשק המשתמש.
קחו לדוגמה את המיקרוגל הראשון. מדובר במכשיר שחור עם המון כפתורים, שנראה כמו מחשב וגם שווק בתור פלא טכנולוגי, גאדג'ט. הגברים יצאו למלחמה ומקבלי ההחלטות הבינו שמדובר במוצר שנצרך בעיקר על ידי נשים, ואז - הפלא ופלא - המוצר שינה את צבעו ללבן (או ורוד), מספר הכפתורים הצטמצם לשניים בלבד, ונשים החלו להופיע בפרסומות למיקרוגל. 
דוגמה נוספת היא מקדחות. כאשר מסתכלים על עיצוב תעשייתי סטנדרטי של מקדחה, ניתן לראות מספר מאפיינים. זהו כלי מסוכן, כבד ומסורבל שמזכיר נשק, והחומרים שמהם הוא עשוי אמורים להבטיח לו נוחות ובטיחותיות. כשניסו לעצב מקדחה לנשים, התוצאה הייתה שונה. באחד הניסיונות הללו עוצבה מקדחה קלה יותר ב-50%, בין השאר משום שהסוללה הונחה על חגורה נפרדת, אך המוצר הסופי היה מקדחה ורודה. כלומר, צעצוע. הכוח והסכנה הכרוכים בשימוש במקדחה כלל לא באו כאן לידי ביטוי.
תופעת הוורדרדות, שמאפיינת חלק ניכר ממוצרים המיועדים לנשים, זכתה להתייחסות בספר don’t think pink שיצא ב-2004, ושקרא לתעשיית הפרסום, הטכנולוגיה והעיצוב לחשוב על פתרונות מכירה יותר יצירתיים משטיפת-צבע ורודה, רק כדי שהמוצר יתאים לנשים. יש הרבה מעבר לפשטנות הוורודה, ושימושים מעניינים ונכונים יותר במוצר יקרו אם רק יעזו לחשוב עליהם.
בראש התעשיות המרוויחות והגבריות ביותר עומדת תעשיית הרכב. זו אותה תעשייה שאימצה לאחר מלחמת העולם השנייה את בובות הריסוק מחיל האוויר האמריקאי, כדי לבחון את בטיחות המכוניות במקרי התנגשות. הצרה היא שלא כל אדם מגיע לעולם בגובה אחיד של 190 סנטימטר, כשהוא חסון ושרירי, ויותר מזה: לא הייתה שום התייחסות לנשים. הבובות נבנו על פי אותו סטנדרט גופני, כך שההגנה הייתה תקפה יותר לגבי טייסים, ופחות מזה לגברים ולנשים נורמליים ונורמליות.
שנים לאחר מכן, כאשר התפרסמו מחקרים המוכיחים שנשים נוטות להיפגע יותר בתאונות דרכים בשל תכנון לקוי, החלו להיראות שינויים בעיצוב. ועדיין, מספר הנשים בענף עיצוב הרכב הוא מיניאטורי, והיבטים רבים בתכנון המכונית ממשיכים להתבסס על חשיבה גברית.
בואו נדבר רגע על האינטרנט והרשתות החברתיות. אני מייעץ לסטארט-אפ לונדוני שעוסק במכירה של מוצרי שוק אותנטיים באינטרנט, ולא מזמן דיברנו במשרד על טפסים. אחד המעצבים טען בלהט שבטופס שאני בניתי הכל "גדול" מדי, ש"גדול" = טיפש, ושזה מתאים לטופס הרשמה אבל לא לסיכום מכירה. הוא רצה קטן, הרבה אינפורמציה דחוסה, הכל בדף אחד ואם אפשר, גם בלי גלילה.
לא יכולתי שלא לחשוב באותו רגע על ההקבלה המגדרית, ועל הדימוי הקלאסי שבו גבר ואשה מושווים למכשירי חשמל - גבר כמכשיר בעל כפתור אחד להתנעה, אשה בעלת ממשק מרשים של אינספור כפתורים. חשבתי לעצמי שזה בדיוק ההיפך: אנחנו הגברים אוהבים לראות את הצד השני כבעל מאות כפתורים. כך אנו תופסים את העולם, כך מושכים את תשומת ליבנו. בהמשך להשוואה הקלישאתית הקודמת, אותו מעצב רצה לשמור על הנדל"ן של הדף ושהכל ייראה, עד שזה הפך לניגוד המוחלט של הלקוח. המעצב רוצה הכל קטן, הלקוח רוצה הכל גדול, אבל צריך משהו באמצע.
אז איזה מגדר יש לשירותים שאנחנו צורכים באינטרנט? גם לאתרים יש מגדר: חלקם פונים לגברים, חלקם פונים לנשים. חלקם מתוכננים על ידי גברים, חלקם על ידי נשים. שוב אנו מגיעים לנקודה שבה הכוח החלוץ החזק ברשת הינו מתכנתים (בלשון זכר, כמובן). עם זאת, באירופה כבר הבינו לפני כמה שנים שמעצבים צריכים להיות מעורבים בכל דבר ותהליך. אבל כמו תמיד בתחום חלוצי שעוסק בטכנולוגיה, גברים מיקמו עצמם באזור לפני הנשים (דוגמה טובה הייתה הכיתה שלי בעיצוב אינטראקטיבי בחולון, עם שיעור הבנים הגבוה ביותר בפקולטה; להבדיל, בעיצוב פרינט, שהוא כביכול התחום המוכר והפחות חדשני, שיעור הבנות היה הגבוה ביותר).
לדעתי, שירותי האינטרנט הגבריים ביותר הם:
Facebook - שלאחרונה נראה כמו תוכנה שפיתחה מיקרוסופט. מסובך, נתקע, מלא באגים, ממש תוכנה בתוך דפדפן. אותה הקפדה שהייתה בפייסבוק על הממשק, על הניקיון והאחדות, נעלמה כלא הייתה כאשר הגיע השלב שבו הם החליטו להנפיק את עצמם בבורסה. אני טוען שאפשר להרוויח כסף גם כשזה נראה טוב. למעשה, אפשר להרוויח יותר כסף כשזה נראה טוב.
Google –רבות דובר על הדברים הנכונים שגוגל עושים ברמת ממשק המשתמש. התפניות האחרונות בעיצוב של גוגל הזכירו לכולם מה לא בסדר במה שהם עושים. גוגל מנסים לכפות עלינו את השימוש בתוכנות החצי-מוכנות שלהם (Google Docs), ואין סיבה שנתפשר על תוכנות שהשימושיות שלהן היא חצי ממה שיש לנו כרגע. מערכת ההפעלה של גוגל נראית כמו "ווינדוס" בתחילת דרכו. כך, בהתאמה, מושפעים יוטיוב ושאר השירותים שגוגל מספקים.
Yahoo – על אף שבארץ השירות הזה אינו נפוץ, הוא עוד דוגמה לעיצוב גברי ברמות. המון מידע ומעט סידור. היתרון היחסי של יאהו הוא היותו בין הראשונים ברשת, ומכיוון שעיצוב שנות ה-90 שלו היה כזה מוצלח, הוא פשוט משמר את הגולשים הישנים שלו, אלה שלא אוהבים שמשנים להם כל שתי שניות את הממשק.
עוד שירותים אינטרנטיים גבריים, לדעתי, הם Ebay, Amazon, Tumbler, Stumble.
והנה שירותי אינטרנט בטאץ' נשי, ומה שאנחנו יכולים ללמוד מהם:
Twitter – קבוצת טוויטר לקחו את האלמנט הפשוט שנקרא סטטוס - בואו נקרא לו פיסת רכילות יומית או שעתית - והפכו אותו לאירוע המרכזי. דיברנו מקודם על פשטות, והנה דוגמה טובה. אמנם השירות אינו כולל את מיליון הדברים שפייסבוק כולל, אבל לפחות הוא עושה את העבודה מההתחלה ועד הסוף כמו שצריך.
Pinterest – שירות חדש שיצא לאחרונה וכבר זכה בנתח גדול מהתעבורה ברשת. ב-Pinterest המשתמש מתייג תמונות, ומתרועע חברתית בעזרתן. ברמת הנגישות הכל ברור באתר, ואין צורך בהסברים אינסופיים כדי לבצע את הפעולה הרצויה. רוב הגולשים שלו הן גולשות.
Dropbox – האמת היא שהממשק החדש של דרופבוקס נפל נפילה קשה בשבועות האחרונים, כאשר הכניסו כמות פונקציות לא הגיונית לשימושיות באתר שלהם. אבל עדיין, כאשר באים במגע עם דרופבוקס במחשב האישי, הנוחות של התעסקות עם תיקייה אחת שמכילה הכל היא פשוטה ונפלאה. זאת הדרך המושלמת לבוא במגע עם משהו קיים ולשדרג אותו. הם בעצם עשו בצורה מושלמת את מה שמיקרוסופט ניסו לעשות מאז 95': לעשות תיקיות משותפות.
עוד שירותים אינטרנטיים נשיים לדעתי: WeHeartIt, Flickr, Skype, WordPress.
Apple – אמנם אני לא מדבר כאן אך ורק על שירותי רשת, אלא גם על סלולריים, אבל אפל בהחלט הצליחה ליצור את המיקרוגל בעל שני הכפתורים. יותר מזה, היא הצליחה ליצור ממשק שבו הדברים ברורים לחלוטין ואפשר אפילו להטמיע עולמות אחרים, כגון אפליקציות. בניגוד לשירותי אנדרואיד (גוגל), באפל דואגים שהמכשירים שלהם יהיה חסומים ככל האפשר לפריצות ולשינויים. מניעת השינויים והדאגה האינסופית ש"מה שיש" יהיה מספיק טוב בלי שדרוג, הן חלק מהמאפיינים שהופכים את המוצר לנשי.
הייתי רוצה לקוות ששירותי אינטרנט יהיו יותר נשיים בעיצובם. גם בממשק המשתמש, שצריך להיות ברור ולא תמיד דחוס וקטן ויותר מדי שימושי, וגם בחוויית המשתמש שעוזרת לחוש בשליטה ולא לתהות בתוך אינסוף פונקציות. גם בסמארטפונים יש אינספור פונקציות, אבל לפחות פירקו אותן לאפליקציות, כאשר כל אחת מעוצבת בהתאם.
העולם זקוק למעצבים, בעיקר בשירותים המציעים מכירה וקנייה ברשת. תוכנות לניהול תוכן Back Office נוצרות בעיקר על ידי מתכנתים ומפתחים. שיטות העבודה שהיו נהוגות בשנות התשעים, כאשר רק מתכנתים ומהנדסים פיתחו טכנולוגיות, התמעטו והלכו - וכדאי שיעברו מהעולם לנצח.
אתרי המכירה האינטרנטיים הם אלה שצריכים לעבור את מתיחת הפנים הגדולה ביותר, כדי שלנו הקהל יהיה שירות יותר נכון, אינטואיטיבי ונעים. אם חנויות בגדים היו מיישמות בשירותי האינטרנט שלהן אפילו חצי ממה שהן משקיעות בחנויות, מצבנו כלקוחות היה נראה אחרת. מכיוון שמחקרים סוציולוגיים בארצות הברית הראו שנשים הם כוח הקנייה הגדול ביותר גם באינטרנט, השקעה בתחום שווה את הכסף.
