פורים בפתח, וכמו כל שנה אני נזכר ברגע האחרון שאין לי למה להתחפש. השנה, במסיבת התחפושות המסורתית של החבר'ה שלי, נבחר הנושא Evil - אולי זה קשור לשנת ההתרסקות של הדיקטטורים במזרח התיכון, או שזו סתם מחווה להמן הרשע. ברוח זו החלטתי להקדיש את הפוסט הנוכחי לבשאר אל-אסד, נשיא סוריה, רופא העיניים התמים והמלומד לכאורה, שהתגלה כאחד הנבלים והפושעים הגדולים במזרח התיכון - המן הרשע בגרסתו העכשווית.
עיצוב: מייקל תומפסון / Michael Thompson Freestylee: Artist Without Borders
עד כמה שחיפשתי בשבועות האחרונים כרזות מחאה ועבודות עיצוב שעסקו בצורר מסוריה - וחיפשתי המון - נדהמתי לגלות שאחרי כמעט שנה של טבח אזרחים, העולם לא ממש עושה הרבה, וגם מעצבי העולם לא ממש ששים להשמיע את קולם. באופן מעורר מחשבה, דווקא ענף הקריקטוריסטים והמאיירים התגלה כמדיום החזק והפעיל בנושא הכאוב.
איור: jacques strauss
קריקטורה: Paul Szep
איור: jonathan schmock
איור: mosi
קריקטוריסט: Dave Simonds
קריקטוריסט: Ahmed Al Omran
קרלוס לאטוף, קריקטוריסט ברזילאי ממוצא לבנוני, מרבה לעסוק בפוליטיקה. אסד וסוריה כיכבו אצלו בשנה האחרונה, והנה מדגם קטן:
איור: carlos latuff
איור: carlos latuff
איור: carlos latuff
איור: carlos latuff
בנובמבר נערכה באוניברסיטת קולומביה בניו יורק תערוכה למען הנפגעים הסורים, תחת השם Breaking the Fear Barrier, בשיתוף הארגוןAlliance For Syria. אלה חלק מעבודות שהוצגו בתערוכה:
מתוך תערוכה בניו יורק: Breaking the Fear Barrier
מתוך תערוכה בניו יורק: Breaking the Fear Barrier
מתוך תערוכה בניו יורק: Breaking the Fear Barrier
מתוך התערוכה Breaking the Fear Barrier
גם אצלנו יש כמה צדיקים בסדום של המזרח התיכון:
קריקטוריסט: מישל קישקה
קריקטוריסט: מישל קישקה
קריקטוריסט: מישל קישקה
קריקטוריסט: מישל קישקה
קריקטוריסט: שלמה כהן
קריקטוריסט: שלמה כהן
קריקטוריסט: שלמה כהן
כמו שציינתי, דמותו המשופמת של אסד לא הפכה למושא גנאי בקרב אמני העולם. אז לצורך הבעת סולידריות עם המחאה על הפשע נגד האנושות שמתחולל לידינו, הנה כמה עיצובים שבכל זאת הצלחתי למצוא ברשת:
עיצוב: Marlena Buczek Smith
עיצוב: יוסי למל
עיצוב: Shepard Fairey
עיצוב: Michael Tompson
בפייסבוק גיליתי את קבוצתShare It If You Care. אז קדימה, שר איט:
אזרחי איראן, מסכנים לא פחות, חוו על בשרם אלימות שלטונית תחת ידו של אחמדניג'אד ומהפכה שעברה דיכוי אלים לפני שנתיים (בפוסטעל עיצוב ומחאה סקרתי את "המהפכה הירוקה"), וכמה מהם הכינו כרזת תמיכה באחיהם ממערב:
ללא קשר לפוסט הנוכחי, פירסמתי בשבועות האחרונים בעמוד הפייסבוק שלי כרזות נגד בשאר אל-אסד. אני מתקומם על השתיקה העולמית, על הליגה הערבית שלא עושה מאום, על מדינת ישראל שנוח לה לשבת ולהשקיף מהצד על רצח-העם שמתחולל לצידנו. אנחנו לא פחות גרועים מהשותקים לפני 60 שנה. מי יודע איך צעד הומניטרי היה תורם לתדמיתנו, ורחמנא ליצלן, לתהליך השלום באזור. ואני בעיקר לא מבין איפה כל המעצבים הנאורים, שתפקידם וכוחם ביכולת לעורר מודעות דרך עיצוב. עצוב.
