במבט ראשון הן לא יוצרות רושם יוצא דופן. אין בהן זוהר במובן הקלאסי או כתם צבע בוהק שנראה למרחק, וקשה לומר מה יהלמו יותר - יד גברית או נשית. אבל מבט שני וקרוב יותר בטבעות האלה מושך לבחינה מעמיקה יותר. המחזוריות והפרטים שלהן מרמזים על הדרך המעניינת שעברו – מנפחות קלאסית לצורפות מסורתית בעבודת יד, ולבסוף לעיצוב באמצעות מחשב.
לאמיר פרידמן - שמציג שש טבעות ואת התהליך שמאחוריהן בתערוכה "CRAFTOPHILIA" בגלריה "Complete" – יש משיכה מובהקת למתכות קשות. משיכה כה חזקה, שהיא הולידה התעמקות ומחקר בפיתול של בורג. מה יכול להיות מרתק בפיתול של בורג? הרבה מעבר לנראה לעין: כמו בכל אמנות, גם לסיפור הזה יש היסטוריה, ואפילו אידיאולוגיה.
את דרכו התחיל פרידמן, בן 33, כטבח. מאוחר יותר החליט לשנות כיוון, ונרשם ללימודי צורפות ואופנה בבצלאל. כבר בפרויקט הגמר שלו ניכרת חיבתו לפלדה (אל תחמיצו את סרטון הווידאו המשובח שלו בסוף הכתבה). אחרי הלימודים החליט לעשות השתלמות אצל אורי חופי, נפח מומחה מקיבוץ עין שמר, ושם "קיבלתי עוד כלים לעבודה עם מתכות קשות. אלה מקצועות מאוד דומים, הצורפות הקלאסית והנפחות".
שם, בנפחייה של חופי, נולד הפרויקט, עם אג'נדה שחותרת תחת המקובל בשוק הצורפות העכשווי. "חיפשתי כיוון לקולקציה הראשונה שלי, ורציתי שערכה לא יהיה כערך הזהב והאבנים שבה. הרי בסופו של דבר על אותה כמות של חומר גלם אפשר לעבוד שעה ואפשר לעבוד 20 שעות. מאוד מאכזב אותי שלתכשיטים היום כמעט אין ערך של קראפט, של עבודת יד, אלא של החומר בלבד. החיפוש שלי היה הפוך - להעלות את קרנו של בעל המלאכה, של האומן".
את הכיוון חיפש במרכיבים הבסיסיים של עבודת הנפח: ברגים, מקדחות ומוטות ברזל – כאלה שמשמשים לסורגים, מעקות, כלי עבודה ואכילה. "רציתי להוציא מתוך חומר הגלם את הקישוט, את האורנמנטיקה, להבין איך היו מקשטים פעם את המתכת, למצוא טקסטורה מיוחדת לקולקציה. גיליתי שלפני מאות שנים היו מייצרים אורנמנטיקה באמצעות פיתולים של הפלדה".
פלדמן בחן סוגים שונים של פיתולים עד שנדלק על ה"pineapple twist" – כשמו כן הוא, מזכיר אננס. "זה פיתול מאוד ישן, המקורי עתיק ממש. שלושה חודשים התמקצעתי בפיתולים שונים ונתקעתי איתו, כי הוא היה הכי מרתק מבחינת הצורה הסופית. הוא מצא חן בעיני מאוד, וגם הדרך אליו מרתקת".
לאחר שבחר את הפיתול הספציפי העביר אותו פרידמן לעולמו של הצורף: "זה אומר הקטנת קנה המידה ומעבר לעבודה עם מתכות אצילות. שנה רדפתי אחרי הקולקציה, נלחם להשיג אותה. עברתי מפלדות מאוד עבות למוטות מאוד דקים, בפרופורציה של יד. הרצון היה לעשות פיתול בריבוע: לפתל את המתכת סביב עצמה ואז לפתל אותה שוב, הפעם סביב האצבע".
נקודת המפנה של הפרויקט ומה שהביא אותו למה שהוא היום, אומר פרידמן, הוא דווקא ריבוי הכשלונות: "במשך חצי שנה למדתי לעשות 'פיינאפל טוויסט' מושלם, אבל ההורדה בקנה המידה והמעבר לעולם הצורפות יצרו המון בעיות. לא הצלחתי לייצר טבעות עמידות כפי שראיתי בדמיוני". אז הוא עבר למחשב, שם הזין לתוכנת שרטוט בתלת ממד את הדי-אן-איי של הפיתול," וכל מה שלמדתי במשך חצי שנה על התנועה של המתכת האצילה. במחשב, וזה הקסם של הקולקציה – אין מגבלות בשלב התכנון והשרטוט, אפשר להתפרע. ואז צריך לעשות הדפסה תלת-ממדית ולהעביר את המודל לתבניות ויציקות, כדי להפוך אותו לממשי".
בקולקציה יש עשר טבעות, שמתוכן מוצגות בתערוכה שש, כולן תוצר של העבודה הממוחשבת. "מוט יכול להיות ריבועי, עגול, מלבני, משולש, אליפטי", מסביר פרידמן. "על כולם יישמתי את הטוויסט. המחשב מאפשר לקחת את הדי-אן-איי של הפיתול ולהפליג עם צורות חדשות, ובנוסף יש לי בידיים את כל הידע שרכשתי בעזרת הפטיש, את הפרקטיקה".
הטבעות מוצגות בתוך כדורים שקופים, שמשמשים כזכוכית מגדלת ומאפשרים לראות מקרוב את הטקסטורה הממוחשבת, דמוית הטופוגרפיה, שפרידמן הוסיף להן. "כך העצמתי את טביעת היד של המחשב, שהפך לכלי עבודה לכל דבר, ממש כמו הפטיש של הנפח והברנר של הצורף. התוצאה היא קולקציה של טבעות לגברים ונשים, שטבוע בהן זיכרון הפלדה של הנפח והידע של הצורף, ומטופלות בחופש הפרוע שאותו מאפשרת סביבת העבודה הווירטואלית".
איפה: Gallery Complete, רחוב אברבנאל 35, תל אביב.
מתי: עד 6 בינואר. אפשר גם ליצור קשר עם אמיר פרידמן כאן.
