צילום: shutterstock

בשנים האחרונות הפך הצבע הלבן לפתרון קסמים בישראל: צובעים בלבן, מרהטים בלבן, מרצפים בלבן - ויש לכם בית מודרני, שקט, צנוע ואינטליגנטי. תקנו מטבח לבן, והבית הפך להיות נקי מסימני חיים, מאופק.

כמה הצהרות יש בצבע הנייטרלי הזה? בתרבות שלנו הוא מעיד לא רק על איפוק ואינטליגנציה, אלא מבטא גם ניקיון וטוהר. לא לחינם המבנים של בתי המשפט לבנים בדרך כלל, כך גם קופות החולים ובתי החולים. אבל האם יש בבחירה בלבן לבדה כדי לייצר את כל אלה? מה הסיפור שלנו עם לבן?

לפני כשנה דיברתי עם בני פדני מרשת תכשיטי פדני על שעונים, והוא סיפר לי אנקדוטה מעניינת: בשנות השבעים שעון לבן לנשים היה טרנדי מאוד - רצועת עור לבנה העידה שעונדת השעון לא שוטפת כלים. שעון לבן היה "מאסט". ואז נכנס הפלסטיק לתמונה וטרף את הקלפים. שעוני הפלסטיק הלבנים והעמידים למים שיצאו אז לשוק הפכו את הפריט הנחשק לנחלתן של כולן והוא הפסיק להיות סמל סטטוס, כמובן.

גלגוליו של הצבע הלבן תמיד היו קשורים לממון: אם היה לך כסף קנית לבן. אם לא היה לך כסף - קנית צבעוני. החוקיות פשוטה. גם היום, למרות החומרים שהפכו זולים, הלבן נקשר בתודעתנו לעושר. לא כל אחד יכול לעמוד בדרישות התחזוקה הגבוהות שלו.

אבל הטכנולוגיה וכוחות השוק הצליחו לזנב בחוקיות הלבנה. תמיד אחרי תקופה ארוכה של בליסה חוזרת ונשנית של הצבע האנין, קם השוק והנגיש אותו להמונים: במקום עור לבן – פלסטיק, או סקאיי לבן. כמובן שאז צצה כמיהה חדשה בשוק היוקרה, כמיהה למשהו אחר, כמו ציפוי אמאיל.

נקיטת עמדה לגבי יפה או לא יפה היא סובייקטיבית ולא מדידה. אבל מה כן מדיד? בעיני הלבן הוא צבע יפה, אך לא יותר מאינספור צבעים קיימים.

צילום: באדיבות הביטאט

הרבה אנשים חושבים שבית אופטימלי הוא בית ללא טעויות. אבל מהן טעויות אם לא אנושיות? היינו רוצים להצטייר לעצמנו ולסביבתנו כאנשים מאופקים, אינטליגנטים ועשירים, אך צנועים וחפים מטעויות. את כל אלה הלבן מעניק לנו - לכאורה.

אני חושב שטעויות הן אחד הדברים הבסיסיים שחסרים באותם בתים שוחרי לבן. הלבן, המודרני לכאורה, פשוט מנסה למחוק אותן.

למה כשפיליפ סטארק מעצב חלל שמבוסס על לבן, כמו החדר הזה בתמונה כאן למטה, בפרויקט YOO בדאלאס, הוא כן אנושי? בעיני, עיצוב החלל הזה הרבה יותר אינטליגנטי מאותו לבן חד ממדי ונקי מבחירות ומטעויות.

צילום: באדיבות Philippe Starck

האם נרצה להסתובב עם אנשים שלא טועים, שהם תמיד חכמים, אנשים שהם על-אנושיים ולא אנושיים באותה מידה?

התשובה לדעתי טמונה בתוצאה: בתים מושלמים הופכים להיות פילים לבנים. בסלונים שלהם לא מתרווחים ובפינות האוכל לא מסובים, אלא ממהרים להימלט החוצה, למרתף או לכל מקום אחר בבית שבו נגמר התקציב, ואפשר לשבת ליד הטעויות.