פורקה מנשקה

את הפוסט הזה יכולתי לסכם ב”באתי, התעלפתי ולצערי פיניתי את עצמי בכוח”. אבל המחויבות לעורך שלי, אליכם, וגם לג' - שמצפה ממני לפרשנות אישית - הכריחה אותי להתאמץ ולכתוב את מה שמעבר. מבחינתי, אני עדיין שם.

כבר בעודי עולה במדרגות הייתי צריכה לחשוד שיהיה לי פה עסק עם יצור יצרי, ציורי, יצירתי ויצרני: הדירה שוכנת בבניין באוהאוס עתיק ומתפורר, מהסוג שמוגדר לשימור מחמיר. חדר המדרגות נראה כמו אחד הפרויקטים החדשים של קסטרו, שיצא משליטה.

ג', עם קוצים זהובים בשערו וחיוך של שדון, רק פתח לי את הדלת, וכבר ידעתי שאני רוצה להישאר. מבט נוסף הסביר את התחושה:

בניגוד מוחלט לחדר המדרגות, הסלון מעוצב בקו נקי ופשוט, בצבעים חלקים ונעימים, מרגיע ומזמין. במרכזו שולחן עץ, עבודת יד של ג' ושותפו לדירה. מלמעלה יורד אור רך, מפורק פסים פסים על התקרה הגבוהה. כמו מאוורר תקרה ענק מאור, נע ומרצד ברכות.

במבט נוסף אני רואה שגם החלון מפורק מציריו. אני מרגישה בבית. בפירוקים אני מבינה.

ג' הוא אמן ומעצב. הוא מייצר בעיקר פסלי ענק ממתכת, אבל חוטא בעיצובים מסוגים שונים, שאת חלקם אפשר לראות מפוזרים ברחבי הבית.

הוא ניסה למשוך אותי לחדרו, אבל רגע קודם הספקתי להציץ במטבח, ששופץ באופן עצמאי. מעל משטח נירוסטה בוהק ומצוחצח מתוח כבל מתכת עם 11 (!) סירים ומחבתות תלויים. הקו נקי אבל לא מנוכר, ונראה כי פעילות מטבחית אכן מרחשת כאן.

בדמיוני אני שוכבת רגל על רגל על הספה בסלון, מתחת למאוורר האור, שקועה בקריאה. ג' צועק לי מהמטבח – "מאמי, את מעדיפה את המוקפצים עם זנגוויל או בלי?" לאחר רגע תוגש לי הארוחה, וג' זהוב הקוצים יחייך ויפרק לי אותה לגורמים מוארים בצלחת.

טוב, לא יכולתי להתחמק יותר: ג' אחז בידי וסחב אותי אל חדר השינה החמים והנעים. עם קו קצת פחות נקי וקצת יותר צבע נכנסתי לעולמו הפרטי. ראי גדול על הקיר אותת שג' לא מפחד להסתכל על עצמו:

והמיטה? או.קי. בנים, שימו לב: אם אני לא ישנה בצד שצמוד לקיר ולא אהיה זו שתחטוף את החלון בראש - אני מסכימה. ככה זה רווקים: עד שאת לא נכנסת אליהם למיטה בקביעות, ועם רגליך העדינות המעוטרות בציפורני פרנץ' דוחפת אותה מהקיר כדי לפנות מקום, הם לא באמת יזכרו שגם לך מגיעה פינה משלך.

אבל עזבו אתכם מענייני מיטות. תיאוריית הפירוקים שלי מקבלת פה חיזוק משמעותי:

על הקיר, מטחנת אור שג' עיצב בעצמו. נורות מונחות בפתחה העליון של מטחנת בשר ישנה, ויוצאות מצידה השני מפורקות לגורמי אור קטנים וזוהרים. נשביתי בקסם. כרגע בא לי שג' יפרק גם אותי לגורמים הקטנים ביותר וימצא מה מאיר בי. מבט אל התקרה מגלה שאני לא טועה - מסננת (רגילה כזאת, מפלסטיק) משמשת כנברשת על התקרה. שוב האור קורן מסונן.

בשלב זה הפסקתי להסתכל על הבית והתחלתי להתמקד בפרטים. אם הבן אדם חוקר את האלמנטים שמרכיבים את סביבתו, מפרק אותם לגורמים ונותן להם פרשנות חדשה – גם אני רוצה.

אבל רגע, אם כבר סביבה, ג' מסב את תשומת ליבי לנוף שנשקף מחלונו ובו בזמן משרטט בדמיוני את הפנטזיה שלו בנדון – וזו החידה של היום: האם גם אתם רואים את הפנטזיה מתממשת?

(בין הפותרים נכונה תוגרל קרן אור)

עם רדת החשיכה, בוהק לו במרפסת הקטנה אור סגלגל, שמסמן את המקום כפינת הישיבה האינטימית האולטימטיבית לשעת ערב, ומראה לנו שג' מבין דבר או שניים. בשביל רומנטיקה צריך שניים, הוא אומר, ואף עושה:

ג' ממשיך לפרק - בצד אני מונחות שתי זברות, מחכות לתורן להיתלות על הקיר. פסים פסים מפורקת הזברה לחלקיה, מה שאולי מקל עליה להתכופף ולשתות ממי המעין, אבל קצת מקשה עליה להישאר שלמה. אבל הנה, תראו, אני מגלה שאני לא דואגת. תחת ידיו הבטוחות של ג' שומרת הזברה על שלמותה ועל גמישותה גם יחד.

עוד לא הלכה הזברה וצב הגיע, עשוי חוט מתכת מלופף. פה התמונה אפילו יותר מעניינת. הנה הוא על הרמקול, פוסע איטי, גדול ובטוח, ליד זוג אופניים קטנטן, מהיר אך בלתי יציב בעליל. ג', שהוא דווקא יצור קופצני שמשדר זריזות מחשבה ותנועה, מסמן פה באופן בוטה וחד משמעי את משנתו בענייני מהירות ותנועה.

התאהבתי.

מה אומר לכן בנות: אני מאמינה שלכל אחת יש פנטזיה קצת שונה על גבר חלומותיה, ובכל זאת, את האחת שאני הולכת לחשוף פה אני בטוחה שרבות מאיתנו חולקות.

בחלומי הוא מתבונן בי ורואה אותי על כל חלקי. הוא יכול לפרק ולהרכיב אותי מחדש, להאיר אותי באור חדש ושונה ולגעת בקרביים שלי מבלי לפחד שאתפרק לו בין הידיים. וג', אם הוא יכול לעשות את זה לזברה, לצב או למנורה פשוטה שקישטה פעם עץ חג מולד, בטוח יכול לעשות את זה גם לי.

אתן מוזמנות להתעמק עוד פעם בפרטים. אני הולכת להציע לו כתבה מסוג אחר, כדי שיהיה לי תירוץ לפגוש אותו שוב.

>> רוצה להיות הדייט הבא? כתוב לציפי