לתל-אביבי הממוצע גבעתיים היא נקודה עלומה במפה, מעבר לגדות נחל איילון. הוא לא יבקר בה, ואם אכן ייקלע אליה בטעות הוא לא ידע אם הוא בגבעתיים או ברמת-גן, כי אף אחד לא ממש יודע היכן בדיוק עובר הגבול בין ערי השינה הללו, אפילו תושביהן.
גבעתיים תהיה בקרוב מקום מושבם של תל-אביבים צעירים רבים, שיגלו - לא במפתיע - שאין ביכולתם לשכור דירה הגונה בעיר העברית הראשונה.
תל-אביב, יש לומר, אינה סיפור יוצא דופן בצמיחתם של מטרופולינים ברחבי העולם. היא כן יוצאת דופן בריכוז הכוח ומחסור באלטרנטיבה ראויה. בשנים האחרונות, ברוב שיחות הסלון שהייתי שותף להן, דובר רבות בנושא הנדל"ן ומצוקת הצעירים. האשמנו את כולם: את מר חולדאי שמפריט את העיר והופך אותה אט-אט לעיר עם שיכונים לעשירים, הואשמו גם הצרפתים היהודים הרוכשים דירות ללא הכרה ומטבע ובאים להתגורר בהן לחודשיים בשנה, הממשלה שלא קידמה שום תוכנית ראויה לדיור לצעירים, האשמנו את האופי היהודי שהפך להיות חמדן - האשמנו את כולם. היחידים שיצאו נקי הם אנחנו, הצעירים הטיפשים, שמוכנים ומתחננים לשלם את המחירים המופקעים רק כדי שהסטטוס בספח תעודת הזהות שלנו יעיד על היותנו תל-אביבים.
לחצות את הנהר
הגורל מזמן לנו לעיתים מקריות וכיוון לעתיד מבלי שנהיה מודעים לכך. לפני כארבע שנים, בעת ביקור אצל ידידי היקר הטיפוגרף העבריעודד עזר, לכדה את עיני עבודה שהתחבאה לה בפינה, אינטרפרטציה חכמה של ידידי ללוגו של גבעתיים. המשמעות שונתה במניפולציה קטנה וכך יצא שבמקום שתי גבעות קיבלנו שקיעה.
להתרגש מקרטון ביצוע זוהי סטייה מקובלת בין מעצבים, לשלוף את פנקס הצ'קים זוהי כבר סטייה מזן אחר, נדמה לי שקוראים לזה בעלות. כמו במונופול שאתה רוכש ערים שלמות, כדי שתוכל להגיד שפעם כל תל-אביב הייתה שלך, כך אני רציתי שגבעתיים תהיה שלי. וכך, בעזרתו של עודד עזר, הפכתי להיות הבעלים הגאה של סמל גבעתיים.
בינתיים בדירתי התל-אביבית המדהימה נפלה מרפסת, שפיספסה את ראשי בשניות ספורות. עדין לא הבנתי את הרמז כאשר הגיעו בעלי הבניין החדשים ודרשו להעלות את שכר הדירה ב 2,000 ש"ח, כי זה השוק ואם אתה לא תיקח יש מאות צעירים שידפקו על הדלת בכדי להיכנס לדירה האגדית. הם כמובן לא מוכנים לעשות כלום בכדי לשפר את מצבה הרעוע, שלא לומר המתפרק. כדי שתבינו את מצבה האמיתי של הדירה רק אומר ששברים סורים אפריקאים עיטרו את קירות ביתי כטפט (הבניין נבנה בשנות העשרים של המאה הקודמת ע"י האדריכל יהודה מגידוביץ').
בשלב הזה הואלתי להראות את האצבע המשולשת לבעלי הבניין החמדנים ופניתי לתור אחרי דירה הגונה בתל-אביב. מסע החיפושים אחר הדירה יתומצת למילה אחת -איחסה. דירות נוראיות שאת הכלב שאין לי לא הייתי משכן בהן, מוצעות במחירים מופקעים. התחלתי להבין את הרמז, והוא לא היה על הקיר המתקלף, אלא היבהב לו באותיות נאון: צא החוצה.
כך הפכתי לפליט מרצון מהעיר העברית הראשונה, שלרגעים הרגשתי בגאווה לא מוסתרת שאני, יחד עם דור שלם, הפכנו אותה למה שהיא: מטרופולין עברי שוקק, עיר מפלט לצעירי מדינת ישראל מהשעמום ההולך ומתפשט בערי הספר. מסעי הסתיים בחציית הנהר אל העיר שאת סימלה רכשתי כמה שנים קודם - גבעתיים.
