הכי רציתי לנסוע לפסטיבל יערות מנשה. כל מוזיקאי האינדי שאני אוהבת שם. אבל החברה שאיתה רציתי לנסוע חלתה, ירד גשם ומטעם הפסטיבל פורסם שאין יותר כרטיסים. נראה שקיבלתי את כל המסרים שאני צריכה להישאר בעיר. אין ברירה אלא לצאת לדייט. מכירים את הימים האלה, שאתם אמורים לעשות משהו משמח אבל אין לכם כוח? בכוחות על הצלחתי להרים את עצמי מהמנח המאוזן והנעים שהייתי בו, להתלבש ולצאת לפגוש את ש' ואת הבית שלו.
_360.jpg "היפה והחיה. רמז לבאות? (צילום: ציפי גלעד )")
את הדלת פתח לי גבר גבוה ורזה, עם מבט חודר וחריצי חיוך ארוכים ועמוקים. הוא חייך אלי בנדיבות שרמנטית ולרגע התרגשתי. מאחוריו, על כן ציור, הציצה אלי בחורה יפהפייה וצחורת רגליים, כשהיא מסירה את פני החיה שלה כדי לברך אותי לשלום.
מהרגע הראשון היה ברור: יש כאן משחק של חשיפה והסתרה. במהירות יצאתי החוצה אל המרפסת: כמו בכל מקום אליו אני מגיעה, מיד אני רוצה לצאת למקום אחר. אבל ש' לא נתן לי להתחמק. לאחר כמה משפטים בחשכת הלילה, ובצעד מיומן של מי שמכיר היטב את דרכו אל ליבן של בחורות, הפנה אותי חזרה פנימה, אל חדר המגורים והספה.
_360.jpg "מהוגן ונעים, אבל לא מאוד אישי (צילום: ציפי גלעד )")
החדר מהוגן ונעים, אבל אינו מספר הרבה. מולי תמונה גדולה של ענפי במבוק, מאחורי תמונה קטנה יותר של עלה ירוק אחר. טלוויזיה ישנה ממוקמת בפינה, והתאורה? אז ככה:
כשהתיישבתי מנורת איקאה, זו שרגלה ברצפה וראשה נשלח אל מעבר לחדר כולו, התכופפה באדנות מטרידה מעל הראש שלי. ש' כיבה את המנורה בשמחה. חשבתי שהוא אולי רגיל לשפוך מאורו על כל פרגית צעירה שמתיישבת על הספה, אולם בעצם מעדיף להישאר קצת בחשיכה. הוא השאיר אור פינתי קטן, שבקע ממנורה מקסימה וצנועה יותר באמירה שלה: האור נמצא בקערה - תרצי תיקחי, לא תרצי לא תיקחי. מתאים לי.
_360.jpg "אור בקערה. הרבה יותר נעים (צילום: ציפי גלעד )")
ש', אתם צריכים להבין, הוא טיפוס מאוד מעניין. שנים חי בפונה, העיר ההודית הגדולה שאליה נמשכים בעשורים האחרונים מערביים רבים כדי לפגוש את "האני האמיתי" שלהם, באשראם של המאסטר הרוחני הגדול אושו.
דברים שאני רק התחלתי להבין לגבי הנפש והשלת המסכות של אישיותי, הוא כבר עבר בסדנאות המאתגרות באשראם, ואולי אפילו הספיק לשכוח.
עכשיו הוא רוצה שגם אני אשכח. תוך רגע הצטרף אלינו מי שהפך למשתתף השלישי בערב: נא להכיר, שותפינו השחור והנכלולי – וודקה אבסולוט 100.
_360.jpg "השותף השקט והאפל של הערב (צילום: ציפי גלעד )")
לא נעים להגיד, אבל אחרי שוט אחד קטן הבנתי שאת מלאכת הצילום כדאי שאעשה מהר, בטרם אאבד כיוון. יצאתי אם כך לסיבוב: בחדר השינה נפער לפני הארון (כאן למעלה), כשהוא אומר את הדבר העיקרי שגם ש' אומר: אין לי מה להסתיר!
נראה שמשחקי החשיפה נמשכים. בחירה בארון כזה עושה מי שבוטח ביכולתו לשמור על הסדר, או מי שזה לא אכפת לו. כמו שאפשר לראות – מאוד מסודר הוא לא. כנראה שפשוט לא אכפת לו ובאמת אין לו מה להסתיר.
מול הארון תמונה, נחשו של מה? נכון. ענפי במבוק. תהיתי אם היה במכירת חיסול של תמונות מהסוג הזה. קצת צמחייה אמיתית היתה אולי עוזרת פה, אמרתי לו בעדינות. הוא חייך חיוך שברירי ואמר: נכון, אני צריך פה אישה...
_360.jpg "תמונת במבוק, המוטיב החוזר (צילום: ציפי גלעד )")
החסרתי פעימה קטנה והבנתי שזה הזמן לעלות למעלה. בדרך נפלו עיני על "פינת הרוח" - כמה ספרים בשביל הנשמה וכלי נגינה קטן. נגיעה קטנה, כמעט נזירית, חבויה מתחת למדרגות. דווקא את הספרים אתה בוחר להסתיר? פינת הספר קטנה, בניגוד לרושם החקרני והפילוסופי שש' עשה עלי. אבל היי, מי אני שאשפוט חקירה ורוח לפי משקל הספרים.
_360.jpg "פינת הרוח. קטנה ונזירית (צילום: ציפי גלעד )")
עלינו במדרגות האפלוליות. וואו! גג אמיתי! כזה שאפשר לגור בו לפחות 80% מימות השנה.
_360.jpg "גג מרווח ומרוהט, כולל פינת ישיבה ומיטת אפיריון (צילום: ציפי גלעד )")
על הגג כל מה שצריך: תאורת חמימה, ערסל, פינת ישיבה כיפית ואפילו מיטת אפיריון, שבימים ללא גשם מתהדרת במזרן, בדים סגולים מתנפנפים ברוח ועוד ממתקים. והכי חשוב – שמיים! המון שמיים! מאחר ומיטת האפיריון עדיין לא היתה מוכנה אלי, ואני כבר הייתי אחרי כמה כוסיות מהחבר השחור, החלטתי לפרוש לענייני.
אבל רגע! עוד לא נגמר. כשחזרנו למטה חשף בפני ש' את הטריק האחרון שלו במסע אל ליבה של נערה. זוכרים את הספה התמימה שעליה ישבנו בתחילת הערב? מתברר שבהינף יד היא נפתחת למיטה זוגית לתפארת. לא בשביל האורחים, אלא כדי שלא לקלקל את הרגע השברירי בו הדייט מתממש או מתפקשש, הרגע שאותו אסור לקלקל במעברים מיותרים.
_360.jpg "ספה שנפתחת בהינף יד זריז (צילום: ציפי גלעד )")
נשארתי עם הנגאובר מובטח ועם כמה מחשבות נוגות בענייני חשיפה: ש' – טיפוס צבעוני ומרתק, חי בבית נעים ופונקציונאלי, חשוף כמעט לגמרי מאמירה אישית.
השיקוף שעשה לי המפגש איתו היה לא פשוט: שני אנשים שלכאורה אין להם מה להסתיר, שלכאורה יכולים לדבר על הכל, אבל מתחת לפני השטח משהו אמיתי מסרב להיחשף.
והבית? כל אישה תוכל להפוך אותו לחמים יותר ולצקת בו את עצמה. מצד שני, מסכת החיה בתמונה שבכניסה מזכירה לנו שלא כל הנראה לעין הוא אכן מה שנקבל.
לדייטים הקודמים של ציפי:
רוצה להיות הדייט הבא? כתוב לציפי
