בזמן האחרון התחלתי להשקיע. דופקת הופעה כל יום. מתלבשת. נהנית מזה לאללה.
שני אירועים מרכזיים שהביאו לזה בשנתיים האחרונות הם חגיגות גיל ארבעים וסידור הארון שלי. כאילו נזכרתי פתאום כמה אני אוהבת להתלבש, כמה כיף לי להרגיש שאני נראית טוב, ועד כמה אין לי שום סיבה לחכות לאירוע מיוחד בשביל להשקיע. (בארץ זה תמיד נשמע כמו מילת גנאי. רישול, בואו נלך על מראה מרושל. המממ. אוקיי אז שוב כפכפי אצבע) ולהתלבש נפלא. זה שאני קמה בבוקר ויכולה ללבוש מה שבא לי הוא בעצם סיבה מספקת.
כשמוצאים שמלה של מארק ג'ייקובס ב-180 שקל קונים אותה. אחר כך חושבים מה לעשות בה
אני לא זוכרת איך בדיוק זה התחיל - מפגש ספונטני או קריאת עזרה נואשת, אבל שבת אחת קפצה אלי נעמה, אשת אשכולות ונפש תאומה (רכש של השנים האחרונות), והתלבשנו על ארון הבגדים.
שמונה שעות אחר כך כבר יישמתי דברים שארבעים שנה אפילו לא ידעתי שאני לא יודעת: אחרי סשן של צעקות ונזיפות ("את מכבסת את זה איך!??!", "איחח! את לא רואה שזה מלא גוּלגוּלים?!" ועשרות "יש פה כתם. לפח"), דיונים, מדידות וטיפים מאורגנים במדפים תואמים, הארון שלי פשט ולבש צורה, הפך הגיוני ומסודר, כזה שלא רק מאחסן את הבגדים שלי אלא מציג לי אותם לראווה לפי נושאים וצבעים: מאפשר לי שימוש מיטבי בהם. באחת כל החשק שלי חזר.
ועם התיאבון בא האוכל. קניתי יותר בגדים, בצורה יותר מושכלת כי היו לי כיוונים מוגדרים יותר. זה המשיך בפורים, כשהחלטתי להגשים עוד חלום (אמרנו גיל ארבעים? אין יותר חלומות: מחליטים על מה לוותר ומה ליישם. זהו) ולהתחפש לאיקונת הסטייל
הפרטית שלי. זה היה מסע סטיילינג פרפקציוניסטי שאכתוב עליו פוסט נפרד. רק אומר שבהצעת התחפושת שלגלאם גייד,
כתבו בסוף לא לשכוח להנות ולא להילחץ מדי בשביל להגיע לשלמות. דא?? כשאני משוטטת בבלוגים באתי להנות, בפורים אין סיבה לשאוף לפחות משלמות. רק מקוצר זמן לא תפרתי לעצמי את השמלה המדוייקת.
מראה אודרי לא מתאמץ (צילום: The Glam Guide)
מראה אודרי יותר מתאמץ
משם זה המשיך באינטרנט. אני נמנית על המכורים הקשים לרשתות חברתיות, לא יודעת מה עשיתי קודם ולא מתנצלת על זה. בעשור האחרון כל הדברים הטובים של חיי התחילו בזכות האינטרנט ודרכו, נקודה.
עודחברה שהכרתי
באינטרנט, בהיותה יועצת ארגונית מאורגנת ואשה מלאת סטייל אותו היה לה הרבה לפני שלוש שנות מגורים בפריז
- הכירה לי (ולו דרך הקיר שלה) כמה מקורות ידע והנאה גדולים. הפכתי צרכנית קטנה אמנם, אבל נחשפת פה ושם. כבר בשלהי החורף התחלתי להעלות לפייסבוק שלי תמונות כאלו:
איי לייק לגז
והופתעתי לגלות כמה אנשים עושים לייק לגרביים ונעליים. אצל יעל שילר,
הוקסמתי מהצבעוניות והאסתטיקה, הצילומים והאקססוריז, מההקפדה שכל כך חסרה לי פה, מצאתי זוג נעליים
שאפילו יש לי וחשבתי על כל השילובים שאני יכולה לעשות עם אוסף הגרביונים שלי. קניתי חצאית ואז
עוד אחת, והלכתי על זה.
גם המלבישה
היתה השראה חדשה. בתקופה של מחשבות על איך אדע שהפכתי פאתטית, ומה אכפת לי בעצם אם אצא פאתטית אם אני מרגישה מליון דולר, ואֶבל קטן על דברים שהייתי לובשת אילו הייתי בת עשרים ושלוש (לא הכל עניין של גזרה - לא ממש רואה אותי עם סיכות של פרחים בשיער או חצאיות פליסה קצרצרות) - מצאתי בלוג שמספיק להציץ בו ואני מרגישה שאני קצת יותר מדברת את השפה.
אצל שלי גרוס נולדה עוד ידיעה מוחלטת, לגבי המכנסיים הורודים.
כמה נחמד וקל היה פשוט למצוא הוראות שימוש. מישהי עשתה את השילובים האלו לפנַי וחסכה לי עבודה. זה עובד מושלם, ויש לי את הרכיבים! כלומר מכאן אני יכולה להמשיך לבד, בעצם. אחרי שבועיים, במסע נחוש ומיוזע במילאנו מצאתי את אשר חשקה נפשי.
שלחתי לשלי תמונה גאה בצירוף תודה.
כך אלבש מכנסיים ורודים (צילום: דן אהרוני)
דרך הפרויקט המגניב והגאוני
של ספינת האם, זארה, עליו קראתי אצל שלי
גיליתי עוד סוג של בלוגריות אופנה, פאשניסטות שונות כמו דר משיח.
חיפאית צעירה ויפה, שמשלבת חוש עסקי, חוש אסתטי ומידה מספקת של אקסהביציונזם בריא. התחושה הברורה שעלתה מעיון בבלוג של דר היתה : תיקים. למה בעצם אין לי תיקים?
רצה הגורל ששבוע אחר כך חברה שלי עשתה גראז’ סייל של הבגדים של הבנים שלה, ואני בכלל אין לי בנים קטנים, אלא שידעתי שאצלה תמיד כיף באירועים כאלו ובטח יהיו מציאות. מה מתברר? ברגע האחרון היא החליטה לרענן קצת גם את הארון שלה ולמכור כמה זוגות נעליים ו.. תיקים. (אמרתי לה לקנות מעכשיו רק 41 ומעלה, אגב.)
תיק של Francesco Biasia
כשנכנסתי לחדר השינה וראיתי אותם פזורים בסדר מרושל על המיטה, הוא קרא בשמי ונגע בנשמתי, ובאותו הרגע הבנתי את כל בלוגריות האופנה שמשתמשות בדימויים מעולם האהבה הרומנטית כשהן כותבות על האקססורי המושלם. לגָבּי היתה פעם חנות וינטג’ של רהיטים ודברים יפים בתל אביב, והיא הביאה כמה מגניבים מהתקופה שגרה באל-איי. תודו שמעט דברים נשמעים יותר קוּל מזה, ולי חיכו באותו יום ששי שני תיקים משם.
עכשיו רק צריך למצוא גם להם מקום. או לעבור דירה.
כמה טיפים לסיום:
- כל הקולבים בארון חייבים להיות באותו הצבע ומאיכות טובה. זה עושה שקט בעיניים ואפשר להתרכז בבגדים.
- אין דרך לעשות את זה בלי לשמור על סדר, על גבול ה-OCD. סדר קבוע חייב להישמר בארון, רק כך תוכלי לראות מה יש לך ולמצוא את מה שאת מחפשת, ומהר.
- אני יודעת שזה כתוב בכל רשימת טיפים אבל באמת, תזרקי כבר את מה שלא לבשת שנתיים. קשה? אז יאללה, ארבע שנים. שאלת המחץ של נעמה: תסתכלי על ערימת הבגדים שעכשיו החלטנו להוציא מהארון. האם מישהו היה מנחש שהם שלך? שהם מעכשיו? ברור שלא. יאללה ביי.
- ונסיים עם שני טיפים של אודרי
בעצמה (תרגום שלי):
למראה שפתיים מושכות אמרי דברי נועם.
לעיניים מקסימות, ראי תמיד את הטוב שבאנשים.
