זה מריח כמו הזדמנות שניה, רי-סטארט אם תרצו. הניתוק הארוך הזה שנכפה עלינו, היציאה מהשגרה. מציאות חלופית ששקענו לתוכה, מין נמנום ערני שכזה, השעות מתמתחות, מתמזגות, הדד ליינים נעלמו עם אבק השרב, הלחץ אבד... אולי נמציא את עצמנו מחדש האביב הזה, נרד מהנוירוטיות ונעלה על מדי השלווה.
הקדחתנות שאפיינה את הלפני - לסדר, לארגן, לקנות, לבשל, להכין, לאחסן, לזרוק. וכל הזבל שערמנו, שממלא את העולם בעוד ועוד חפצים, כאלה שמאסנו בהם, שאנחנו כבר לא רוצים.
הזדמנות שניה - להחליט שאחרי פסח אני... וגם להבטיח שמיד כשיגמר החג... הזדמנות שניה מגיעה גם לכל מי ומה שהותרנו מאחור, שההזדמנות לסדר הוציאה מביתנו, הישר לפיו הפעור וירוק השיניים של הפח.
בדיוק על ההזדמנות השניה הזו קמה ועומדת גורית מגן, שהחליטה לאסוף את מה שלא רוצים אחרים ולהעניק לו צורה חדשה, נקודת מבט אחרת, תכלית שונה ומעניינת.
הזדמנות שניה לכל אותם מוצרים שהעיר סיווגה כאשפה. הזדמנות שניה לכל האובייקטים שהוצאו מהקשרם באוטו זבל, והכל - פשוט בגלל שהיא אוהבת חפצים, ולדעתה יש כאלה מספיק בעולם. העיצובים שלה מקוריים, מעניינים ומלאי חן. ממש כמו סט הפיקניק שבתמונה, עשוי מגירות ודלתות של ארון פורמייקה ישן.
1,600 שקלים. סטודיו Junktion, מחסן 2, נמל יפו.
