אני מרגיש שאין כותרת מתאימה יותר כדי לחנוך בלוג חדש על עיצוב עכשווי. שוק ה"עיצוב-אמנות" (Design Art) גועש בעולם, ומתחיל להתחמם גם בארץ. זהו שוק מפתה ורווי מגמות והתפתחויות עוקצניות, שמערב תשוקה ותעוזה לצד חשש והרבה שמרנות. זהו שוק של מוצרים נחשקים המקבלים איפיון מחודש, שבמבט מחוץ לסצינה הקולחת נדמה כסותר את הערכים והיסודות של מה שהורגלנו לצרוך כ"עיצוב"כזה ששומר על יחס הערכים הבסיסיים: צורה-מבנה-תפקוד בצורה שמרנית.
סצינת העיצוב-אמנות אינה כה צעירה כפי שנהוג לחשוב. היא נוצרה בשלהי המאה ה-20, עם הקמת מחלקות עיצוב במוזיאונים מובילים בעולם, וגלריות ומחלקות עיצוב בבתי המכירות הפומביות ששרתו את אספני העיצוב הראשונים שהתחקו אחר אבות-טיפוס וסדרות מוגבלות של מעצבים בולטים. האספנים התייחסו לפריטי העיצוב כאל נכסים כלכליים בעלי ערך אסתטי, ששוויים יעלה בעתיד. הערך המוסף המובהק היה התחככות בעולם הזוהר של העיצוב, שבמקביל לעולם האמנות והאופנה החל גם הוא למלא טורי רכילות ומגזיני כרום מבריקים.
איך טרנד הופך לטרנד?
רובנו מייחסים לעיצוב את הערכים המדידים הראשונים במעלה: אנחנו אומרים עיצוב ומתייחסים לדרך שבה המעצב ממיר את הפונקציות למערך צורני מוקפד שמשרת בעיקר את הפונקציה. אך במהלך עשרות השנים האחרונות נראה שהביטוי "צורה בעקבות פונקציונליות" (Form Follows Function) -- אותו טבע אחד מאבות המודרניזם, מיס ואן דה רוהה, בשנות השלושים של המאה שעברה -- יכול להיות רלוונטי והפכפך כמעט במידה שווה.
עוצמתה של תנועת המודרניזם, שהחלה בתחילת שנות העשרים של המאה שעברה (במשקפיים עכשוויים היינו קוראים גם לה "טרנד") ניכר עד היום -- החל מתוכניות הלימודים בבתי הספר לעיצוב ועד הדרך שבה אנחנו מתכננים את הבתים וחללי המשרדים שלנו. אך כל אלה מתפרקים ומתחברים כמעשה כשפים לתוך מציאות מרובדת ואינטנסיבית עד מאוד: קומץ מגמות עיקריות, המכילות ענפי משנה של טרנדים חולפים, שאלפי מעצבים מכל העולם יוצקים לתוכן תכנים, שמגיעים בסופו של דבר לקצה העכבר שלנו.
איך זה שכולם מדברים על חזרה לבסיס? איך קורה שדימויים של חיות גדולות מופיעים ביותר ויותר גלריות לעיצוב ומגיעים גם לסלון הביתי שלנו? אני מנסה לחשוב על דימוי שיצליח להסביר את האבולוציה המרתקת הזו. בדומה למשק כנפי הפרפר, שקידם נפלאות את תורת הכאוס, כך גם התוצר הבודד של עיצוב בנקודת זמן במקום כלשהו בעולם יכול להשפיע על טייפון של יצירה שתתרחש אחריו. מה הם לוחות הזמנים של הטורנדו? לאיזה יבשות הוא יגיע ומה תהיה עוצמתו? קשה להגיד, קשה מאוד, אך ככל חזאי טוב אני מנסה לקרוא את המפה ולדמיין לאן הטייפון יכול להגיע ומה תהא עוצמתו.
דרך נוספת לדמיין התפתחות של מגמה שמתחילה מיוצר בודד היא המערכת המחזורית של המים בטבע: טיפות גשם -- היקוות בערוצי הנחל -- הצטברות הנחלים לנהר -- ההישפכות אל הים -- וחוזר חלילה: התעבות -- עננות -- וגשם.
דמיינו את טיפת המים שיורדת ביום חורפי, את נפילתה הפואטית בעזרת הגרביטציה ואת התנפצותה על קרקע המציאות. מסלול זה דומה מאוד למסלול של מעצב-יוצר: הוא מתחיל ליצור בשפה ובטכניקה חדשה טפטוף עבודות, שיכול לעורר סקרנות בשוליים הרדיקליים (בגלריות ולאספנים); לאט לאט הוא משפיע והופך לגשם חזק (סדרת מוצרים של מעצבים שהושפעו ואימצו את המגמה, ויביאו את הטרנד אל היצרנים המובילים ואל הנהר המרכזי -- טרנד עכשווי -- ומשם אל המוציאים לאור, הבלוגרים, המגזינים וחנויות העיצוב הבולטות), ומשם קצרה הדרך להשפעה וסחף של ההמונים אל הים הגדול -- טרנד צרכני, אופנתי המאומץ על ידי מרבית האוכלוסייה הבוגרת.
נהרות שוצפי רעיונות
ואתם בטח שואלים את עצמכם, מה לכל זה ולעולם העיצוב-אמנות? התשובה היא שלסדרות הקטנות ולמוצרים המופרכים שנראה כאן יש השפעה ענקית. אלו הטיפות הראשונות ומקווי המים הראשונים, שבשנים הקרובות יהפכו לנהרות שוצפים, והניסיונות שלי הם לתפוס כמה טיפות ראשונות של גשם. אני מוצא את עצמי עומד ונהנה מהגשם הזה, נרטב ולפעמים קר לי, אבל אני מאושר.
בבלוג אנסה לייצר קצת סדר בתוך כל הגשם הזה: אנסה לבודד כמה טיפות ולצקת משמעויות ותובנות עבור מי שירצה להרחיב במעט את מה שעיניו רואות ואת מה שנעלם מהן. או במלים אחרות: מדוע דברים מסוימים נראים ומרגישים כמו שהם מרגישים.
