נתחיל מהסוף - עשיתי בוטוקס. זה לא כואב. לפני בערך שנה התחלתי לשים לב לעובדה מטרידה ביותר - בקרוב אצטרך ניתוח להרמת העפעף - רק עפעף אחד, השני בסדר. עוד מטרדים הם הסנטר הנמס (אני לא יכולה לסגור את הפה בלי שהסנטר יתקמט והגבה תרומם. אני מרימה את גבה שמאל בלי לשים לב מאז שאני קטנה- כשאני מופתעת, כשאני כועסת, כשאני מזלזלת, באמצע ויכוח, כשאני מקבלת אנשים בשדה התעופה. במשך השנים האלה השריר של הגבה השמאלית התפתח ומיצק את האזור, לעומת השריר של הגבה הימנית שלא קיבל אימונים סדירים, וכתוצאה מכך, העפעף החל לצנוח.
מצד אחד, המצב מחייב התייחסות ומצד שני, ניתוחים מפחידים אותי. כך מצאתי את עצמי עורכת היכרות עם המושג "ארכיטקטורת פנים" בקליניקה ביונד. הרעיון הוא שכל אישה שמגיעה נכנסת לייעוץ מקצועי שבו מתוכננת לה סדרת טיפולים שמתאימה לה במיוחד, כאשר בכל חלק של הפנים נעשה הטיפול המתאים לו, בכדי לקבל תוצאה טבעית ורכה, ולא מתוחה ופלסטית. ההחלטה מה לעשות ואיפה, תלויה כמובן במצב הפנים הספציפיות.
כשנכנסתי התיישבתי אצל אנה, היועצת היפהפייה,שסיפרה בדיוק כמה מזרקים של איזה חומרים יש בפנים שלה, ומיד לאחר מכן הסבירה שלא כדאי לחכות עד שהעניינים מגיעים למצב שדורש תיקון רציני, לפני שמגיעים לטיפול. למעשה זו לא הפעם הראשונה שאני שומעת שרופאים פלסטיים ממליצים להתחיל בהזרקת בוטוקס בגילאי השלושים, לפני שקמטי ההבעה מתקבעים נהיה קשה יותר להחזיר את המצב לקדמותו.
הבוטוקס המוכר הוא השלב הראשון, והבסיס לכל יתר הטיפולים וההזרקות, אבל החוויה כולה כוללת עוד עשרות אופציות טיפוליות. למשל, ההידרומקס שמוזרק באמצעות קנולה - מחט ארוכה ודקיקה שמטיילת בתוך הפנים לאזורים השונים. החומר מקנה אספקת ויטמינים ומינרלים לעור, כך שגם המרקם של העור הופך רענן יותר. טיפול אחר הוא בחומצה היאלורונית, שמספקת פינישים למראה טבעי. "נשים לא אוהבות שיודעים בדיוק מה הן עשו ומתי", מסבירה אנה את המובן מאליו.
על פי אנה אני לא צריכה להסתיר יותר מדי. "כמו שאני רואה את זה את לא צריכה שום דבר מיוחד", היא אומרת לי. "יש לך עור מצוין, הוא נראה פרש, ואין לך יותר מדי קמטים לטפל בהם, חוץ מקמטוטי הבעה סביב העיניים. אני הייתי מזריקה לך בוטוקס בשתי נקודות בצידי העיניים כדי לעצור את התהליך, ואם את רוצה, יש לנו טיפול מעולה שקוראים לו הידרומקס, חומר שמחדירים מתחת לעור כדי להפריש לחות לפנים, מה שבריא מאוד ועוזר להן לשמור על מרקם רענן. זה מדהים, כדאי לך".
בטח רוצה. אני מאד מאמינה בתחזוקה ומניעה. הגישה הסינית. כששאלתי אותה אם בוטוקס יכול לתקן את העפעף הימני שלי, היא אמרה לי שזו שאלה שכדאי לי לשאול את הרופאה, וליוותה אותי לחדר הטיפולים. הרופאה, לא פחות מהממת מהיועצת, אמרה שאחת מתופעות הלוואי של הבוטוקס בצדי העיניים עשויה להיות מתיחה של העפעף, אבל שהיא לא יכולה להבטיח כלום. הדבר הבא שאני זוכרת זה שקיבלתי זריקת אלחוש לתוך החניכיים, כזאת של רופא שיניים, שגורמת לך לרייר על עצמך. האלחוש לא היה בשביל הבוטוקס - הבוטוקס בכלל לא כואב, אלה זריקות קטנטנות ומהירות שכמעט לא מרגישים. מה שבאמת צריך אלחוש בשבילו הוא ההידרומקס. שעתיים אחר כך התחילה לחזור לי התחושה בפרצוף, אבל לחומרים לוקח שבוע לפעול, ושבועיים להגיע לשיא הפעילות.
שבועיים אחרי הטיפול הראשון, כשהגעתי לקליניקה לביקורת, הפנים אכן נראו טוב, בהחלט רעננות יותר, אבל העפעף עדיין היה צנוח. "אין ברירה", אמרה הרופאה, "נצטרך לשתק לך את הגבה השנייה, זאת שאת מרימה כל הזמן, ולהשוות בין העיניים", והזריקה לי לגבה השנייה. עכשיו, שבועיים אחרי, אני עומדת מול המראה ומנסה להרים אותה, וראו זה פלא, הן מתרוממות ביחד, לאותו גובה, כמו אצל בן אדם נורמלי. אז מתישהו כנראה אצטרך ניתוח להרמת העפעף, אבל בינתיים, לפחות אני יכולה לשים צלליות זהות.
