את ז'אנר ציורי הגוף אפשר לאהוב או לשנוא, אך ללא ספק לא ניתן להתעלם ממנו. תחום ציורי הגוף היה ונשאר נחלתם של מאפרים מוכשרים בעלי זווית ראיה קצת שונה: אלה שרואים בגוף האדם את "דף הציור" שלהם, ומשתמשים בטופוגרפיה שלו בחכמה. זכור לי שכשלמדתי את התחום כחלק מלימודי האיפור שלי, אמרה לי המורה ש"לא מספיק לצייר יצירה מהממת על גב של האדם או על המצח שלו/ה, הרי באותה מידה תוכלי לצייר כך גם על דף נייר. החכמה היא לשלב את הציור בצורה מעניינת בין קימורי הגוף האנושי ומעליהם, כך שתתקבל יצירה אומנותית של ממש".
שימו לב- לא מדובר בבגדים: איפורים של עינת דן
היו אלה "הוראות ההפעלה" הכי טובות שקיבלתי אי פעם כמאפרת ועובדה שהן זכורות לי עד עצם היום הזה. לימים נטשתי את תחום ציורי הגוף בעיקר משום שהוא כמעט ואינו רווחי (ולפיכך אינו מאפשר פרנסה), ויעידו על כך קמצוץ המאפרים שמצליח להתפרנס מהתחום הזה בכבוד- כמעט כולם עוסקים בנוסף גם באיפור "רגיל" כהשלמת הכנסה.
קהילת אומני האיפור שעוסקים בציורי גוף הינה אמנם קטנה, אך לרוב איכותית. נכון שתמיד יהיה מי שיטען כי התחום פרוץ לחרמנים מתוסכלים עם מכחול ביד, אך לטעמי מי שחושב כך שוגה במיסקונספציה חמורה, שלא לומר בבורות מקוממת. אחת הראיות לכך הינה תחרות בינלאומית לציורי גוף שהשכילו ליזום באוסטריה,
שמושכת בכל שנה עשרות אלפי אומנים וחובבים של התחום מכל קצוות תבל. אפילו אצלנו בישראל, התרחש פסטיבל ציורי גוף
ממש לא מזמ, ועורר לא מעט עניין בקרב קהילת היוצרים המקומית.
אך למרות כל הסופרלטיבים, הרי שכל היצירות כמעט, גאוניות ויפות ככל שתהיינה, לא הצליחו לפרוץ את תחום האומנות ולתרגם את עצמן לכסף. יש האומרים כי טוב שכך וטוענים כי אם האומנות הזו תתמסחר, זה רק יעשה רע לתעשייה ולעוסקים בה. לעומתם אני טוענת כי לאומנות ציורי הגוף יש מה להציע גם בתחום המסחרי, וכשהדברים נעשים עם מספיק כשרון, הם לא יכולים לצאת גרוע גם אם היוצר שלהם קיבל שכר עבור עבודתו.
קחו לדוגמה את המאפרת הישראלית עינת דן,
אחת המאפרות היותר מוכשרות שהכרתי, שלא מצאה את עצמה בארץ מבחינה אומנותית, עקרה לחו"ל וכעת עושה שם חיל. גם היא כמו חבריה בקהילת ציירי הגוף, עוסקת גם בתחום ההדרכה וגם באיפורי יופי, בעיקר בגלל שציורי גוף בלבד אינם מביאים ברוב המקרים פרנסה. דוגמה אחרת שמוכיחה את הנושא תוכלו לקחת מהמגה-מאפרת ג'ואנה גייר,
שציורי הגוף שלה היו לשם דבר בתעשייה העולמית וגם היא באופן די צפוי מתפרנסת בנוסף מאיפורי יופי על הדרך.
גם במקרה הזה לא מדובר בבגדים: איפורים של ג'ואנה גייר
ג'ואנה, שכבר קנתה לעצמה מוניטין בינלאומי ואף הוציאה כמה וכמה ספרים בנושא איפורי גוף, זכתה לצייר לאחרונה על גופה של הסופרמודל היידי קלום בפעם ה- 13, לרגל קמפיין 60 שנות למותר הקוסמטיקה ASTOR
שפורסם ממש עכשיו.
היידי קלום ל- ASTOR COSMETICS. איפור: ג'ואנה גייר
"כשעובדים עם אומני איפור גוף, צריך להתרגל לשבת ללא תזוזה במשך זמן הציור הממושך. על הציור הנוכחי עמלה ג'ואנה במשך 12 שעות ולי לא הייתה כל בעיה לשבת בזמן הזה כמעט ללא תזוזה " כתבה קלום בבלוג שלה בעקבות החוויה. דוגמנית העל, שאחרי ארבע לידות הרגישה מספיק נוח להתפשט לאחרונה עבור המגזין ALLURE ולפני
כן אף הופיעה כשלגופה ציור גוף קיצוני במיוחד
במסיבה הוליוודית לקראת ליל כל הקדושים.
בעבר הלא רחוק, דגמנה היידי עבור הקמפיין הסלולארי של חברת LG וגם אז כוסה גופה בפרפרים פרי מכחוליה של ג'ואנה.
היידי קלום בקמפיין ל - LG. ציורי גוף: ג'ואנה גייר
אבל לא כל דוגמנית זורמת עם הקטע האומנותי הזה בדומה להיידי קלום. הסופרמודל קוקו רושה, שמאחוריה קילומטרז' נאה מאד של צילומים, הביעה השבוע את זעמה וכתבה במרץ בחשבון הטאמבלר שלה על החוויה השלילית שחוותה לדבריה בצילומי השער למגזין ה- ELLE הברזילאי. על שער המגזין נראית רושה מהממת מתמיד ואת גופה מעטר (לכאורה) ציור גוף מושקע במיוחד:
אלו לא הבגדים אלא הפוטושופ: קוקו רושה ל- ELLE ברזיל
דווקא לאור התמונה החזקה הזו, מפתיע להיתקל במציאות שטופחת על פנינו: "לבשתי בגד גוף ומעליו שמלה שקופה" מסבירה רושה בחשבון הטאמבלר שלה ומוסיפה: "כשהתמונה פורסמה גיליתי שהבגדים שהיו עלי רוטשו כך שהתוצאה חושפת הרבה יותר ממה שהייתי מסכימה במקור וגורמת לי להרגיש לא נוח בכלל. "כולם בתעשייה יודעים שהמדיניות שלי היא לא להצטלם בעירום ואף לא בעירום חלקי" זעמה רושה והוסיפה: "הדברים נעשו בניגוד מוחלט להנחיות שנתתי בעל פה ואפילו בכתב לצוות שעבד איתי".
השילוב של גוף עירום (נשי, כך לרוב) וציורי מכחול ימשיך להיות שנוי במחלוקת, על כך אין ספק. לפני שאתם מגבשים עמדה בנושא ונוקטים בדעה בעד או נגד, חשבו לרגע האם הייתם מוכנים להתייצב מול המצלמה כשאת גופכם מעטרת יצירת אומנות בלבד (יפה ככל שתהיה)? והאם הייתם מוכנים שתמונה כזו בכיכובכם תתפרסם בפומבי?
