הכירו את זוהר אברהמי, שאוחזת בבלוג בקהילת תפוז ובערוץ יוטיוב הכולל סרטוני הדרכה וביקורות על מוצרי איפור. גם אם טרם יצא לכם להיתקל בפועלה של אברהמי ברשת, סביר להניח שתמצאו אותה עכשיו בפייסבוק, שם היא משמשת ביומיים האחרונים כחומר בעירה לדיוניום ערים.
הסרטון, תחת הכותרת "יח"צנים יקרים, לתשומת לבכם!" פורסם על ידי אברהמי עוד ביולי השנה, אך כמו שזה קורה לעיתים קרובות (ע"ע סרטון המייק אפ המנצח), הוא הועלה בעוב על ידי גולשות משועשעות וזכה ללא מעט תגובות ו - shares, בין היתר בעמוד של בלוג המדיה והפרסום "המזבלה". בכל מקום בו הועלה הסרטון חטפה אברהמי את הביקורת הנוקבת של הבלוגרים, היח"צנים ועוברי האורח התמימים שנקלעו אליו.
ומה בסרטון? אברהמי, שמספרת כי היא סטייליסטית במקצועה, מפרטת את התנגדותה לאופן בו פועלים כלפיה משרדי יחסי ציבור. כך, למשל, היא לא מוכנה לפרסם קומוניקטים מבלי שהתנסתה במוצרים אותם הם מתארים, היא לא מעוניינת לסקור מוצרים שלא קשורים לפועלה, כמו גבינה לבנה או מיץ תפוזים, ולא רואה במוצרים שנשלחים אליה "משכורת" תמורתה היא אמורה לפרסם עליהם ביקורת אוהדת בלבד.
אובייקטיביות, חשיבות התנסות, כנות - ערכים ראויים להערכה כביכול, אלא שאנשי התעשייה חשבו אחרת. "סטייליסטית? איפה? בלוגרית? מי קרא עליה, מי שמע עליה?", תהתה שחף סגל, ממשרד יחסי הציבור רוני ארנון. "אני יוצרת שיתופי פעולה עם בלוגריות ומעולם לא שמעתי עליך. תגידי תודה שפנו אליך בכלל", כתבה הדס. תגובות רבות בסגנון דומה הציפו את הפייסבוק.
רק יעל יעקובי, בלוגרית טיפוח בעצמה, טענה שבדבריה של אברהמי יש טעם, וכי אכן אנשי יחסי ציבור נוהגים להציף אותה במיילים שלא לעניין, ואלירם חקלאי, גם הוא בלוגר, טען שחשיפת ה"חוצפה" של אנשי היח"ץ נכונה ומוצדקת.
התקרית הזו יכולה להיכנס לספרי ההיסטוריה של הניו-מדיה כקוריוז עצבני, אבל התגובות והבאזז שנוצרו סביב הסרטון של אברהמי מעידים על כך שיש בו יותר מזה. הערך המוסף, אם תרצו, הוא חשיפת האופן בו פועלת (ונתפסת מבחוץ) מערכת יחסים שחוקיה לא כתובים ולא ברורים היטב לשני הצדדים - זו שבין הבלוגר לאיש היח"צ.
במערכת היחסים הזו, בה כל אחד מושך לכיוונו, כל צד חושב שהוא עושה טובה לאחר. כל צד מאמין שהוא "מקצועי" ושהצד השני "מנצל" אותו. ובנוסף, כמו בכל מערכת יחסים חברתית, טיפוסים שליליים מאירים באור בלתי מחמיא את יתר המשתתפים - הבלוגרים שאכן פותחים בלוג כדי ליהנות ממוצרים ולשמש ערוץ לקומוניקטים, אנשי יחסי הציבור שאכן טועים לראות ל בבלוגרים שכירים עם צנצנת קרם ביד.
אחרי שהלגלוג על הנאום חוצב הלהבות של אברהמי ירגע, אפשר לצאת לכמה מסלולים - האחד, הבטוח והאהוב על כולנו, הוא להמשיך התלהם, לגדף ולהקטין את הבלוגרית (הקטנה, אולי) על כך שהעזה "להציב דרישות" לגוף שכביכול מפנק אותה. המסלול המעניין יותר הוא לחשוב מה הגידופים האלה אומרים על ההבנה שלנו את כללי המשחק הכלכלי הזה, על מאזן הכוחות שמתקיים בו ועל חלוקת ה"כוח האינטרנטי" בו כל אחד מהצדדים אוחז. מדוע בלוגרית צריכה "להודות" שפנו אליה? ומצד שני - מי קובע מיהו בלוגר סמכותי ומי מחפש דקות תהילה קלות?
ואפשר גם לומר שהנאום של אברהמי, כמו גם תקריות אחרות דומות לו בבלוגוספרה, הם עדות לכך שמערכת היחסים הזו נמצאת בישראל בשלב ההתחלתי והלא-כל-כך נוח שלה. בעוד כמה שנים כבר לא יהיו אי-הבנות, נאומים כאלה יעלמו, סביר להניח, ואף אחד לא יציע לאברהמי לסקור גבינה לבנה. קחו כוס מיץ תפוזים ותחשבו על זה.
