אחד החברים שלי בשבועות האחרונים הוא קואוץ' ריי דרקר, מאמן הכדורסל הלוזר אך המצוייד מסדרת הטלוויזיה Hung. ריי המסכן, אותו מגלם השחקן תומאס ג'יין, הוא ספורטאי מבטיח לשעבר שאף פעם לא היה העיפרון הכי חד בקופסה. בהווה של הסדרה הוא מאמן עלוב בנבחרת בתיכון, וכהשלמת הכנסה הוא מתחיל לשמש כזונה ממין זכר, וזאת בעזרת הציוד המשובח שסיפק לו הטבע. תגידו סקסי, שערורייתי ומטונף? ובכן, למעשה לא יותר מטונף מהג'ינס הנקיים והמגוהצים של ריי. יש בבחור הזה, הלא מבריק בלשון המעטה, כזו מתיקות ונאיביות ששום טינופת לא מצליחה לדבוק בו.
ריי הוא לא הגבר שיפיח רוח חיים בשיחה ויספק לכם תובנות אינטלקטואליות. עבורו לאכול המבורגר בלי קטשופ זה מרד במוסכמות, ויציאה להצגת חצות היא פשוט טירוף. מצד שני, אין מצב שהוא מפזר לכם קליפות של בוטנים על השטיח או עושה בוץ בסלון. ואיזו גומת חן יש לו – להתעלף עליה!
כשהרחתי את הבושם Burberry Body חשבתי מיד על ריי דרקר. ברברי, מותג בריטי קולי בדרך כלל, יצא מגדרו לשוות נופך חושני לבושם החדש שלו, ולהובלת הקמפיין נבחרה רוזי הנטינגטון וייטלי, הדוגמנית- שחקנית הבריטית, איט גירל לוהטת של הדקה הנוכחית.
רוזי כיכבה בהמשכון השלישי ליצירת המופת הקולנועית "הרובוטריקים," וזאת מן הסתם לא בזכות כישורי המשחק שלה, שאינם מתעלים על זו של צנצנת קרם. סביר להניח שאת הניצחון באודישן קטפה בזכות יופיה, שהוא חלבי ופראי בו זמנית, ושפתיה שמסוגלות לצרוב חותם לוהט בתודעה. בסרטון של Body רוזי נדרשת לעשות את מה שממצה את כישרונותיה במיטבם: היא פושטת בחושניות מעיל טרנץ' זהוב יפהפה, מתוצרת ברברי כמובן, ונשארת עירומה רק עם ה-Body שלה.
לבקבוק עצמו, לא נעים לומר, יש צורה קצת מביכה. לפעמים סיגר הוא רק סיגר, אבל הצורה של Body אינה משתמעת לשתי פנים, ושלא יעמידו פנים בברברי, גם אם כריסטופר ביילי, המעצב, טוען שההשראה לבקבוק באה מארכיטקטורה מודרנית, גורדי שחקים מזכוכית וכאלה. נו, באמת.
עיצוב הבקבוק והקמפיין המגמתי עד מועקה, יוצרים שלא בטובתם רושם מתאמץ, וכתוצאה מכך הקוליות המדליקה שמאפיינת בדרך כלל את ברברי יורדת כאן לטמיון. רוזי, הפנים של הבושם, מהממת ביופייה, אבל את רכיב האישיות, למרבה הצער, היא לא יכולה להוסיף. גם הריח, דומה שעוצב ביעילות על מנת לשדר את מה שאישה מערבית בת זמננו תכנה בשם חושניות.
זהו ניחוח גופני מאוד, מושקי ואינטימי, שקשה שלא לחשוב עליו במושגי הצבע שהעניקו לו בברברי, זהוב, ורדרד וניוד. אך אם לומר את האמת, החוויה ש- Body מעניק דומה לרחרוח תחתוניו של אדם נקי מדי. אולי זה אמור להיות סוטה, מביך, ובואפן ביזארי גם מענג, אך הרמזים המלוכלכים נמצאים כאן רק כהד עמום ומרוחק, ולמעשה לעסק הזה יש בעיקר ריח של כביסה.
החושניות של Body היא בדיוק מסוג החושניות של ריי דרקר. לכאורה, המאמן החטוב היה אמור להיות ממתק סקס מסוכן ששום אישה אינה יכולה לעמוד בפניו. למעשה הוא לא יותר מילד מגודל בן ארבעים, עם גומת חן וחוסר אונים שובה לב. נכון שיש לו גוף שרירי וחלק של אל יווני, שיער מלא, וכמובן הכלי המפורסם. אך בעצם אי אפשר להשתחרר מהתחושה שהתחתונים שלו נקיים מדי. או במילים אחרות, הוא פשוט לא מצליח להכניס רעיונות מגונים לראש. לפחות לא לי.
אי אפשר לקחת מריי את העובדה שהוא מותק של בחור. אבל לטעון שהוא חושני? ובכן, זה קצת כמו לטעון ש Body חושני. כך גם הבושם החדש של המותג מתקשה להפגין תעוזה. הוא נצמד לגוף כמו גופיית סריג חורפית, אך אין בו שום רכיב משכר או ממכר. הוא אכן מצליח לייצר חוויה גופנית, אלא שהיא מעלה על הדעת שיעור פילאטיס יותר מאשר סקס פרוע. האם חושניות וסקסיות נמצאים בגוף המושלם או דווקא בראש הפתוח, ובנכונות לצלול לתוך הבלתי ידוע?
אני בוחרת בתשובה מס' 2, ובושם סקסי שכזה לפתוח כאלה אפשרויות. אבל במקום לעשות זאת, Body עוטף את הגוף במין קונדום מטאפורי של שלמות בלתי מושגת, אסתטית מדי, מוקפדת באופן כפייתי. זה נראה נהדר. אבל האם זה באמת מדליק?
