"זה ורוד, אתה רואה? אתה רואה?!", זעקתי לעברו של ארון דה מיי מכורסתי בחדר הישיבות הבארוקי של מלון ריץ הפריזאי. "אני לא מאמין!", נחרד אמן האיפור הבינלאומי למראה שפתיי הסוררות, שלא הצליחו לתחזק כראוי את מראה הפאם פאטאל המדממת והדרמטית שהוא רקח עבור קולקציית החורף של לנקום. "אני אומרת לך", המשכתי, "אני לא מצליחה למצוא אף פעם אודם אדום שבאמת נראה אדום על השפתיים שלי. מה זה לעזאזל?!".
בשלב זה התגייס למשימה גם עוזרו האישי של דה מיי, המנהל האמנותי החדש של לנקום בתחום האיפור, ושתי האושיות, שוודאי ראו שפתיים מפורסמות וראויות מאלו, חגו סביבי בארשת פנים מלאת ריכוז שהולמת סשנים עם נשים חשובות באמת. נעמי קמפבל וכאלה. דה מיי את בן לווייתו ניסו לשווא לרקוח גוון תפוחי הולם מבליל הדוגמיות שנפרסו לפניהם, ולבסוף הובטח לי שיעבדו על זה. מתברר שזרקתי לדה מיי חתיכת אתגר, משום שהחזון שלו לחורף הקרוב פונה לדיוות אמיתיות בשר ודם, כאלה שדווקא כן מצליחות להחליק בקלילות אל הלוק הדרמטי של גווני השחור-אדום.
הקולקציה מכונה Saint Honore 29, והיא מבוססת על הקסם והשיק האלמותי של הנשים הצרפתיות. "לקראת החורף הקרוב רציתי לחזור לבסיס, לגוונים הבסיסיים שיוצרים דרמה ויופי נשי מהפנט: האדום והשחור עם נגיעות וינטג' של רוז' ורוד. לפעמים זה כל מה שצריך".
קראתי באחד הראיונות איתך שאתה מאוד נהנה ליצור דרמה והפתעה דרך עבודתך. אתה חושב שעוד ניתן בכלל להפתיע ולזעזע בעולם שלנו, בתקופת ה"ליידי גאגא" הכל כך מוגזמת הזאת?
"כן, זה מרגיש כאילו ראינו כבר הכול, אבל ברור שלא ראינו עדיין הכל, גם אם נדמה לנו. ניתן לעבד מחדש את העבר והמאפיינים שלו בצורות כל כך מגוונות ויצירתיות, ומאחר שיש באפשרותנו להשתמש בכלי מדיה מופלאים, אנחנו יכולים לשאוב השראה מכל כך הרבה מקומות. ההפתעה נוצרת באמצעות הדרך בה אנחנו מערבבים את ההשראות האלו או מעבדים אותן למשהו חדש משלנו".
"אף פעם לא חשבתי שאהיה חלק מבית עיצוב", מספר דה מיי על מינויו כמנהל האמנותי של לנקום. "אני כל כך אוהב להיות חופשי, אבל מה שמשך אותי לעבודה הספציפית הזאת היתה ההכרה באישה אותה אנחנו מייצגים בבית לנקום. אני יכול להיות פחות אדג'י בעבודה שלי, אבל אני לומד את הכוח של לעבוד עם לקוחות וליצור עבור נשים אמיתיות. במקום לעבוד בבועה של הפקות אופנה וקמפיינים, אני סוף סוף מתייחס לבנאדם שמאחורי האיפור, זה עוזר לי להיות ממוקד".
זה הרבה בירוקרטיה להיות פתאום מנהל אמנותי של חברה בסדר גודל כזה, לא?
"לגמרי. יש הרבה אספקטים לעבודה שלי. אני כבר לא בא ומאפר דוגמנית. זו עבודה שכוללת מחקרים ומדענים וקבוצות מיקוד. אבל זו גם משפחה, ואני ממש מרגיש כמו בן פה בחברה. כן, פחדתי בהתחלה שיסרסו חלק מהיצירתיות והסגנון שלי, אבל זה לא קרה. מההתחלה הרשו לי להיות מי שאני ולהציב סטנדרטים גבוהים. חוץ מזה זה תענוג להיות במעבדות ולרקוח גוונים חדשים שבעבר יכולתי רק לחלום עליהם".
מה מקורות ההשראה שלך במהלך העבודה על קולקציית איפור?
"כבן אדם שאוהב לצפות, אני שואב השראה מכל האספקטים של החיים. כל דבר, החל מתמונה, ספר שאני קורא, רהיט מעניין או טיול מרתק במיוחד יכולים להיות טריגר. אני אוהב לשלב את ההתנסויות האלו בקולקציות שאני רוקח עבור לנקום"
.
אם כבר מדברים על טיולים מרתקים, אתה בטח נוסע המון ברחבי העולם כחלק מהתפקיד שלך.
"אני נוסע בענייני עבודה באופן קבוע, ואני נהנה להגיע לאירופה, אסיה ולכל רחבי ארצות הברית. אני מאוד אוהב לחזור לניו יורק - העיר שאני גם קורא לה הבית שלי. אני מאוד אוהב את הקצב, הנוחות והמגוון שיש במנהטן".
למרות הערגה והאטיטיוד הניו יורקי, ארון דה מיי נולד בכלל בעיירת חוף קטנה בניו זילנד. הוא למד בקולג' לאמנות ועיצוב וטוען שהפך בטעות לאמן איפור. במהלך לימודיו הוא נחשף לכוח השימוש בצבע. אחרי סיום לימודיו החלה קריירת האיפור שלו. דה מיי עבר לניו יורק, שם עבד עם דינוזאורי מפתח בתעשייה, ביניהם צלמי האופנה ברוס וובר ומריו סורנטי, עורכת האופנה של הווג האמריקאי גרייס קודינגטון, המעצבים קרל לגרפלד וריקרדו טישי ואחרים, ובנוסף רקח הפקות אופנה שונות למגזינים כמו הווג האמריקאי ו-I-D.
בעברך למדת ציור והיסטוריה של האמנות. אתה חושב שיופי ואופנה נכנסים לקטגוריה של אמנות?
"אני חושב שאופנה ויופי יכולים להיות מאוד אמנותיים והם חלק נפלא מחיי היומיום שלנו, לא רק מהסיבות הפרקטיות, אלא בעיקר כי דרך אופנה ויופי אנחנו יכולים לבטא את האינדיבידואליות שלנו. צילומי אופנה שמתבצעים באופן מושלם, שמלה שגזורה בצורה אלוהית או גוון נדיר של אודם הם יצירות אמנות בפני עצמן".
עבדת בעבר עם מעצב האופנה המנוח אלכסנדר מקווין. מה אתה יכול לספר על העבודה איתו?
"לי מקווין היה מעצב יוצא מגדר הרגיל, חדשן אמיתי ויוצר אייקונים מופלא. כשעבדנו יחד הוא תמיד היה מאוד חמים כלפיי והפגין המון הערכה וחביבות. אני זוכר גם את חוש ההומור הנפלא שלו. מה שהכי הערצתי בו היה הביטחון שלו והיכולת הטכנית המופלאה שלו ואת תשומת הלב המדוקדקת לפרטים. אני זוכר שעבדתי בניו יורק על סט יחד איתו ועם הסטייליסטית קייטי אינגלנד והצלם סטיבן קליין. קייטי ולי היו אדירים יחד, והשליכו רעיונות אחד לשני כמו כדורי פינג פונג".
מובן שלא תכננתי לשחרר אושיית אפידרמיס בסדר גודל כזה מבלי לסחוט ממנו את כל הסודות הכמוסים והטכניקות המתוחכמות להפוך את הפרצוף הים תיכוני המיוזע שלנו לפלטת צבעים קוקטית ומצודדת.
ישראל היא מדינה חמה במיוחד ומלאת לחות. כמעט אין סיכוי לצאת מהבית בחודשי הקיץ ולשמר שכבת מייק אפ מדוגמת. מה עושים כדי שכל היופי הזה לא יהפוך לעיסה?
"אני ממליץ להתחיל תמיד עם קרם לחות קליל. אחרי מריחת הקרם מספיגים את הפנים בטישיו כדי להסיר את הלחות העודפת, לפני שמורחים על הפנים את הבסיס. חשוב לבחור בשכבת בסיס קלילה במיוחד, כדי לא ליצור גימור מט שיראה כבד מדי. אפשר כמובן גם ללכת עם מזג האוויר ולא נגדו, ולאמץ את המראה המעט רטוב וטבעי, מה שיהיה הרבה יותר קל לתחזק במהלך היום: טקסטורות שקופות וקרמיות לשפתיים, ללחיים ולעיניים הן הרבה יותר אפקטיביות במזג אוויר חם. שימוש בסומק קרמי יעניק מראה מואר וחסר מאמץ. מסקרה עמידה במים יכולה להחזיק מעמד יום שלם גם במזג אוויר לח. וכמובן, חשוב לעשות מדי פעם טאץ'-אפים עם פודרה קלילה ושקופה".
מה טעויות האיפור המחרידות ביותר שנשים עושות?
"משתמשות במייק אפ או קונסילר שלא מתאימים לגוון העור שלהן, או שמות יותר מדי שכבת בסיס במקרים בהם קונסילר היה מספק. זו טעות נוראית ומאוד צורמת".
וידוי קטן לסיום: אני נורא אוהבת ללכת לישון עם איפור, כי למחרת מתקבל לוק הירואין שיק מרוח מוצלח במיוחד. זה באמת כל כך נורא?
"כמובן שאם זה מה שאת אוהבת, לכי על זה. אבל לא הייתי ממליץ. העור שלנו חייב לנשום ולנוח במהלך הלילה. את גם מסתכנת בדלקות עיניים וגירויים בעור כשאת הולכת לישון עם איפור. אגב, את יכולה להשיג את אותו אפקט אם תמרחי עיפרון שחור בקו העפעפיים ותמרחי אותו באמצעות ליפ גלוס על העפעפיים.אני מבטיח שזה יעניק לך את אותו מראה לח ומרוח של הבוקר שאחרי".
