הרבה דברים יקרו בספטמבר. הילדים יחזרו ללימודים, אולי תהיה כאן עוד מלחמה, ובאפריקה, גברים צעירים משבט הוודאבה ירקדו את ריקוד היאקה בפני קהל נשי. הגברים יהיו מאופרים בדקדקנות, יענדו תכשיטים ויתקשטו בנוצות ובעיטורים נוספים. זוהי תחרות יופי מקומית, אך הפעם הגברים הם אלה שנתונים לשיפוט. הכיצד?
הוודאבה, נוודים רועי בקר, מתגוררים ברצועת הסהל (Sahel), אזור צחיח למחצה בצפון מרכז אפריקה. אדמתה הלוהטת של רפובליקת ניג'ר חשופה לבצורות לעתים קרובות ובכל זאת, מנהגים סביב תפיסות היופי של הגברים הצעירים מקבוצת הוודאבה הם הדימויים הפופולאריים שניתן למצוא בהקשר למדינה ענייה זו.
לבן בעיניים, אש בנשמה
מטרת ריקוד היאקה, המתקיים במסגרת פסטיבל עונתי, היא להרשים נשים ואולי אף לזכות ביחסים כלשהם עמן, שיכולים לנוע ממפגש מיני ועד לנישואים. הרבה אדרנלין יזרום באירוע, כיוון שגם נשים נשואות יוכלו להחליט שהגיע הזמן להחליף את בן זוגן. על מנת להדגיש את לובן עיניהם ושיניהם, יניעו הרקדנים את חלקי פניהם בעוויות שונות. בסופו של הריקוד, ינועו לעברם הנשים באיטיות רבה. כשהמתח יהיה בשיאו, תבחר כל אישה את הגבר היפה ביותר בעיניה על ידי נגיעה קלה בו.
ומה זה גבר "יפה", תשאלו? על גבר הוודאבה האידיאלי להיות גבוה, רזה, עם אצבעות ארוכות ודקות של נווד (בניגוד לאצבעות רחבות של חקלאי), סימטרי ובעל עור כהה שצבוע באבקה אדומה. פניו אמורות להיות מוארכות, אפו נשרי ושפתיו דקות. כדאי גם שיהיו לו שתי שורות של שיניים לבנות, עיניים גדולות בהן החלק סביב קשתית העין לבן, שיער ארוך ועבה, ובגדים ותכשיטים אופנתיים. על הגבר לדעת לנוע באלגנטיות, תוך שהוא מכיר את התנועות הנכונות עבור הגוף. לבסוף, רצוי שהוא יהיה כריזמטי ורהוט, שידע לרקוד או לפחות לשיר, ושיהיה מבושם, במיוחד בעת פסטיבל. תודו שזה נשמע מפתה.
גם בכל ימות השנה, אסתטיקה היא חלק מרכזי בחיי הוודאבה. בשפתם יש מספר רב של ביטויים לתיאור דרגות יופיים של גברים ונשים, ואפילו ביטויים מיוחדים לתיאור שור או פרה יפים. האנתרופולוגית הדנית מטה בווין, שחיה עם הוודאבה עשרות שנים, מספרת שכבר כשהכירה אותם לראשונה שנת 1968, נהגו הוודאבה להביט בהשתקפותם במראה אישית וגם היום הדבר הראשון שיעשה נווד צעיר משבט הוודאבה בבוקר הוא להביט בעצמו במראה. הוא יניח בזהירות אבקה שחורה סביב עיניו ויצבע את שפתיו בשחור, גם אם העיניים היחידות שיביטו בו היום יהיו עיני הפרות שבבעלותו.
העיסוק הפרטני של גברים במראם החיצוני, תוך ירידה לפרטי פרטים והפיכת פניהם ליצירות אמנות של ממש, נפוץ מאוד בחיי היומיום של הוודאבה, אף יותר מעיסוקן של הנשים בכך. ההתנהגות של גבר הוודאבה יכולה להצטייר כהתנהגות נרקיסיסטית בכל מקום אחר, אך בשבט הוודאבה מי שמסרב להתגנדר ייחשב דווקא לעצלן. אייל גולן וקובי פרץ בוודאי ישמחו לשמוע שאצל הוואדבה, ראוותנות למעשה נחשבת לסוג של גבריות.
אבקה במקום שעון יוקרה
ועם זאת, תמונות וסרטי וידאו של גברים רוקדים, מגלגלים את עיניהם וחושפים את שיניהם מסקרנים ואף מטרידים את העין המערבית. מה ההיגיון בהשקעת זמן, כסף ואנרגיה במנהגי יופי, גם בתנאי עוני קשים? הרי בכל זאת, מדובר באזור דל אוכלוסין, בו אפשר ללכת ימים שלמים מבלי להיתקל בנפש חיה.
על פי בווין, איפור גופם של הגברים מאפשר להם לבדל את עצמם מן הכאוס וחוסר הסדר ביקום ולהציג את עצמם כמתורבתים יותר, בעלי יכולת שליטה על גופם וסביבתם. לא קשה למצוא קווי דמיון בין חשיבה כזו להליכה לחדר כושר והשקעה בפריטי לבוש. מניע אחר הוא רצונם של נוודי הוודאבה לגבש זהות עצמאית ולהיבדל מהרוב המוסלמי שמיושב בניג'ר. גם סיבה זו, שנראית תחילה כתלוית גיאוגרפיה, למעשה קיימת בכל מקום בו ישנה יותר מקבוצה אתנית אחת.
במחשבה שנייה, אולי שבט הוודאבה הוא לא כל כך מוזר. הרי גם אצלנו בעשורים האחרונים חלה התחזקות במעמדם של הגברים כאובייקט מיני מובהק. גם אחרי נפילתו של טרנד המטרוסקסואל, הפרסומות מראות לנו גברים חשופי עור בתדירות גבוהה יותר ויותר, ואפילו בעולם הצעצועים הדמויות הגבריות חטובות יותר מאי פעם.
אפילו בז'אנר כביכול מסורתי, הקומדיה הרומנטית, חלים שינויים – כך, למשל, בקומדיית הקיץ "איך להיפטר מהבוס", ג'ניפר אניסטון מטרידה את מושא תשוקתה המבוהל בסיטואציה של היפוך תפקידים מוחלט. הגינדור של בני הוודאבה, שנראה כל כך משעשע בעינינו, הוא בסך הכל כנות נוגעת ללב שהתחנכנו להסתיר.
הרי רובנו, גברים ונשים כאחד, רוצים להצטייר כמושכים בעיני המין השני, להדגיש את שליטתנו על הגוף והסביבה ולהשתייך לזהות קולקטיבית, גם אם כאינדיבידואלים. רק שבתרבות שלנו אבקה לצביעת הפנים וריקוד מומרים בזיפים מטופחים בקפידה ובמכוניות יוקרה.
