לכל אחד מאיתנו יש גילטי פלז'רס. יש מי שעושה ספונג'ה לצלילי בריטני ספירס, יש מי שזולל תירס מקופסה, יש לא מעט אנשים שעדיין שומרים אמונים לחבורת "היפים והאמיצים". ההנאות הקטנות האלה אמורות לעורר אשמה משום שהן לא "מקובלות", נעדרות כל טרנדיות או מודעות עצמית ולרוב בסיסיות ומטופשות.
עם זאת, כדי להיכלל בקטגוריה, מושא האובססיה אמור להכיל פקטור מעורר חיבה מינימלי, אחרת יחשב לסטייה תמוהה: נוסטלגיה, חוסר שלמות או פתטיות (במקרה של בריטני ספירס) יכולים לעזור.
כזו היא קאשה - גילטי פלז'ר קטן ומלוכלך, התגלמות הווייט-טראש עם שיער מקורזל ופנים עמוסות מייק-אפ. נדמה שקאשה נמצאת כאן כדי להציג את ליידי גאגא ואת קייטי פרי באור מחמיא יותר, ועל הדרך לגרוף מיליונים על להיטים קליטים ומופקים היטב. אז למה אנחנו אוהבים אותה?
נתחיל מזה שמדובר בבחורה פשוטה למראה, עם עור פנים גרוע ופה גדול ומתריס. בעיה מוכרת, לכאורה, בקרב זמרות פופ שצמחו מבינוניות. במקום להתחבא מאחורי פאות ומשקפי ענק כמו ליידי גאגא, קאשה לקחה את הלוק הבסיסי שאלוהים נתן לה והפכה אותו לסימן ההיכר המנצח שלה. שפתיה משוחות תמיד בליפסטיקים במראה זול, ועל הפנים היא זורקת נצנצים, שיוצרים לוק משומש עוד יותר. וזה כמובן לא כל העניין.
העניין הוא שלמרות שקאשה משתמשת בארסנל הטריקים של הקולגות המופרעות שלה, הלוקים שלה נטולי מאמץ ומתיישבים בטבעיות עם התדמית הטראשית והעממית שלה. כשמביטים בה לועסת מסטיק על השטיח האדום, קל להאמין שגם בחייה האמיתיים היא נהנית מעגילים על ציפורניה הבנויות, ושחפיפת שיער לא נמנית על תחביביה.
בנוסף, יש לקאשה כמה לוקים שגאגא וחברותיה טרם אימצו, ביניהם הגבות עם הניטים, כמו בקליפ We Are What We Are, שפתיים כחולות (שעדיפות, תודו, על בית שחי כחול) וסממנים אינדיאניים ושבטיים כמו צמות, אייליינר מצויר בגסות ומבט חלול כאילו שד אפריקאי קדום השתלט עליה. צבעונית אך לא עשויה מפלסטיק, קורבן מתמסר של התעשיה ומי שאוחזת כנראה במספר קשרי השיער הגבוה בהוליווד, קאשה היא הכוכבת שלנו.
