כל מי שבחרה ללמוד תקשורת לתואר ראשון, לעולם לא תוכל להביט על תפוזים ולימונים כבעבר. תמיד תמצא מרצה בחוג שתקשר את הפירות התמימים האלה לפטמות ותיתן נאום על החפצת האישה בפרסומות, והנה נהרסה חיבתך להדרים.
הקיץ כבר ביקר כאן לרגע, ועוד מעט יכנס להילוך מלא. זו התקופה בה אנו מוציאות את השדיים מה"מחבוא" החורפי ומחדשות את מערכת היחסים הפומבית איתם. גדלו? קטנו? באיזה בגד ים נארוז אותם הפעם? מדובר בסך הכל בבלוטות זיעה מפותחות, שעברו תהליך אבולוציוני בעקבותיו החלו לייצר נוזל מועשר שמזין את הילוד, אבל מי זוכר. אין ספק שהשדיים הם שלם הגדול משמעותית מכל איבר חיוני כזה או אחר.
ציצים! ראשים מסתובבים לא רק בעקבות זוג זקור שחולף ברחוב, אלא כבר מעצם שמיעת המילה. השדיים טעונים בכל כך הרבה משמעויות עד שניתן להתפרסם ולו רק בזכותם: מי היה שומע על האמזונות, אותן נשים לוחמות מאיי יוון, אם אלו לא היו נוהגות לכרות את השד הימני שלהן? מפסלי אלות פריון קדומות ועד לפמלה אנדרסון, כריסטינה הנדריקס ואפילו ג'סיקה רבּיט, שדיים הם יחסי הציבור הטובים ביותר לתופעה או אישיות. אפילו וודי אלן, שרבים מסרטיו מכילים רמיזות פרוידיאניות, ביים בסרט "כל מה שרצית לדעת על סקס ופחדת לשאול"סצינה בה שד ענק ומרתיע רודף אחר הדמויות.
בונים קריירה. כריסטינה הנדריקס עם שדיה המפורסמים (צילום: gettyimages)
של מי השד הזה?
לורה מאלווי, חוקרת בולטת בתחום התקשורת, קיבעה את המונח "המבט הגברי" בלימודי הקולנוע, לפיו נשים הופכות לעתים קרובות לאובייקט הנצפה על ידי גברים, ואף מפנימות את המבט ואת הציפיות הכרוכות בו. השדיים הם מוקד לוהט לאותו המבט, שכן הם נמצאים תחת העין הבוחנת של המין הגברי בכל רגע נתון. אם אפילו בגמרא יש דיון מעמיק על המרחק בין שדיה של אישה, ומתי בהתאם לכך מותר לבעל לעזוב את אשתו, נשאלת השאלה האם השדיים בכלל שייכים לנשים?
שאלת ה"בעלות" על השדיים היא לא היחידה שהופכת אותם לאמביוולנטיים - תפיסות של מיניות ואמהות שמגולמות על ידי השדיים עלולות להתנגש זו בזו על הגבעות המכשילות. דוגמה טריוויאלית: עומק המחשוף של כוכבות הוליוודיות יכול להגיע לרמות מביכות באין מפריע, אך ברגע שנחשפת פטמה (ע"ע שערוריית ג'נט ג'קסון בסופרבול) מתרחש סקנדל לא קטן. בעקבות הלידה, לעומת זאת, קורה דבר מוזר נוסף: מרגע ההנקה הופכים השדיים מאיבר חבוי בעל משמעות מסקרנת וארוטית לפרט נוסף בנוף בית הקפה השכונתי. חודשים ספורים מאוחר יותר, כשהאישה תפסיק להניק, השדיים יחזרו למקום מסתורם.
ההתמודדות עם טשטוש הגבולות בין אימהות למיניות מובילה לעתים לפתרונות מוזרים, ותעיד על כך מדיניות תכנונם של מבנים עירוניים ועצם קיומם של חדרי הנקה, אשר ממוקמים פעמים רבות בצמידות לשירותים או חניונים. איפה זה ואיפה העובדה שבזמן המהפיכה הצרפתית דמות נשית חשופת חזה סימלה חופש, אחווה ושוויון זכויות?
מלחמות על הגבעות
השדיים אכן צועדים בדרך פתלתלה לאורך ההיסטוריה, וכל תקופה וכל תרבות טומנות בחובן פרספקטיבות חדשות. התרגלנו לראות צילומים של נשים אפריקאיות חשופות
ונטולות מבוכה במגזינים כמו נשיונל גיאוגרפיק. בתרבויות מסוימות חשיפת החזה מלמדת שאיבר זה לא בהכרח נתפס כאירוטי במובן המערבי. מסופר על מיסיונר בקונגו שנתקל בהתנגדות עזה כשהציע שבכניסה לכנסייה נשים חשופות חזה ילבשו חולצות. בהקשר הקונגולזי המקומי, רק לנשים שעסקו בזנות היו אמצעים כלכליים לקנות בגדים אטרקטיביים שכיסו את הגוף כולו, ולכן באופן פרדוקסאלי המקומיים תפסו את לבישת הבגדים וכיסוי החזה כ"זנותי". בתת היבשת ההודית, מנהג לבישת הצ'ולי (חולצת הבטן הנלבשת תחת הסארי) התווסף זמן רב אחר לבישת הסארי. שינוי מסוג זה מעיד על שינוי ביחס לחזה לאורך ההיסטוריה והצנעתו עם הזמן, כנראה בהשפעת מגע עם התרבות הוויקטוריאנית.
שינויים בגבולות הלגיטימיות, בהתאם לגיאוגרפיה ולרוח התקופה, בולטים במיוחד ביצירות אמנות. יצירות מתקופת הרנסנס מתארות את מריה מניקה את ישו, כשהשדיים מסמלים הקרבה אימהית והזנה רוחנית. בוטיצ'לי, לעומת זאת, הקניט את הצופים כשצייר את ונוס בלידתה חושפת שד אחד בלבד. העיסוק בשדיים מוביל למנהגים לגמרי בלתי צפויים: בוורונה שבאיטליה, מקום מגוריהם המיתולוגי של רומיאו ויוליה, שפשוף השד הימני של פסל הברונזה של יוליה אמור להביא מזל. פסל הברונזה שופשף פעמים כה רבות, עד שהשד הימני הוא מזמן החלק הבוהק ביותר בפסל.יש גם מי שמפיח בשדיים רוח עכשווית. מעטים מכירים את התנועה האוקראינית Femen, המורכבת אך ורק מבחורות זקורות חזה. הבלונדיניות המעלפות, שמרבות לככב בערוצי הטלוויזיה הרוסית, משתמשות בגופן כדי למחות ומפגינות, כשהן חשופות חזה, נגד תופעת ה"כלות מאוקראינה", שלטענתן משפילה את הנשים במדינה, ונגד השחיתות והפריצות שמאפיינת את יחסי רוסיה-אוקראינה.
אך ספק אם הגישה הרדיקלית והמלחמה על שיוויון מעניינת את מי שמניע את גלגלי תעשיית הסרטים והאופנה. דוגמה עכשווית מעניינת הוצגה בפוסטר של הסרט "אני יודע מה עשית הקיץ האחרון": ראשיהם של השחקנים הגברים הוצגו בבירור ונחתכו תחת הצוואר, שעה שצילומי השחקניות ירדו נמוך יותר (תרתי משמע), כך ששדיהן נכללו בתמונה. עוד דוגמאות? השחקנית קירה נייטלי עוררה הדים לא מזמן כשהתנגדה להגדלה ממוחשבת של שדיה בפוסטר של הסרט "המלך ארתור". בפעם הבאה שאתן בוחרות חזייה, תחשבו מה היה קורה אם איברים אחרים בגוף האנושי היו זוכים ליחס כה מורכב.
