כל תקופה והיופי המושלם שלה. במשך אלפי שנים מודל היופי נבע מהפסלים היוונים שביטאו שלמות גופנית שעדיין משפיעה עלינו דרך כל השנים והשינויים. אם תכנסו ללובר, במעלה המדרגות, בדרך כשכולם ממהרים לכיוון המונה ליזה, תעצרו לרגע מול "ונוס ממילו" דמות שיש שידיה שבורות, אפה ישר מידי, שדיה החשופים לא ממש סימטרים, אבל עדיין, היא מודל יופי שמהדהד בכל בקשה של אישה שנכנסת למרפאה שלי ומבקשת שאני אפסל לה חזה כמו של... וכאן מתחיל מגוון נשים החל בסופיה לורן משנות השישים, ועד אנג'לינה, או ביונסה היום.
וזה מה שהופך את העבודה מול אנשים אמיתיים, לכזאת מרתקת: אידיאל היופי שנשים מביאות איתן למרפאה שלי משתנה משנה לשנה ותלוי לחלוטין בשנת הלידה של האישה. לא בגילה הפיסיולוגי, אלא בדמות הנשית שהיא ראתה כמודל בסרטים בצעירותה.
למשל מעל כל כוכבות שנות השישים שנשים מביאות כרפרנס, כמו סופיה לורן, אליזבת טיילור עם העיניים המדהימות, ניצבת בגאון מרלין מנרו. גם היום, עשרות שנים אחר מותה, מרלין משתתפת בפרסומת למצלמות ונחשבת לאידיאל יופי מעל לכל שאלה. אבל בעוד שיש הרבה נשים שמחקות אותה בצבע השיער, ובאיזור המחשוף, אם הייתה נכנסת אלי אישה שרוצה בטן כמו שלה, הייתי צריך להמציא שיטה מהפכנית להחדרת שומן לגוף ולא להוציאו.
הדינמיות במודל היופי מתבטאת בעיקר באזור החזה: בראד פיט למשל עבר מג’ניפר אניסטון שהתברכה בגזרה דקיקה ומחזה קטן ומעוצב לאנג’לינה ג’ולי השופעת יותר, והדרמתית יותר בתווי פניה המדגשים.
אני מרגיש את המעבר הזה עם כל צעירה שבוחרת את המראה השופע יותר ככל שאנו מתרחקים מתחילת שנות האלפיים.כל עשור ואידיאל היופי שלו: אני זוכר את שנות קייט מוס הרזות, את שנות פמלה המוגזמות ועד לשינוי באידיאל היופי ובאופנה שהובילה סדרת הטלוויזיה מד מן ששוב החזירה אותנו לשנות השישים. אני עדיין מחכה שתיכנס למרפאה אישה שתחזיק בתיקה תכניה ממוזיאון הלובר, ותגיד לי: אני מתלבטת מה יותר יתאים לי לעשות: חזה כמו של ונוס של בוטיצ’לי, או חזה כמו של ונוס ממילו.
