בשבוע האחרון עברתי שוב בצפון אבן גבירול בתל אביב. ופתאום, אחרי שהם סוף סוף סיימו את השיפוצים נראה שלמרות שעברתי שם מאות אלפי פעמים, פתאום, אני עובר ברחוב שונה לגמרי. זה גרם לי לחשוב שוב: איך שינוי קוסמטי קטן גורם לשינוי כל כך גדול בהרגשה. איך הרחוב הזה לא רק נראה אחרת, אלא ממש מתנהג כמו רחוב אחר בעיר אחרת: האנשים שם הולכים אחרת, קונים אחרת. אם יבדקו, נראה לי שמהירות ההליכה של האנשים תהיה איטית יותר, פשוט יש להם יותר דברים לראות וליהנות מהרחוב עצמו.
השינוי הקטן גדול הזה, האפשרות לשפר את המראה של אלפי נשים וגברים ולהפוך אותם לאחרים בהרגשה, זה בדיוק מה שהופך את העבודה שלי לעבודה הכי טובה בעולם. כי גם באמצע החורף הישראלי, העונה בה כולם מרשים לעצמם לעלות עוד קילו ולהתלבש באופן שמסתיר ומשפר את ההופעה של כולנו, העין שלי יודעת מיד לזהות מי עברה ברחוב שינוי קוסמטי קטן ששינה לה את הכל. זה לרוב מתבטא ביציבה. בהליכה שאומרת: יש לי גוף שאני גאה בו.
היום, עם ניסיון של אלפי ניתוחים, ודמיון שמאפשר לי לייעץ על סוג השתל הנכון ביותר בכל ניתוח הגדלה. אני גם יכול לדמיין איך תשתנה גם היציבה של כל אחת שעוברת תחת ידי. אילו בגדים חדשים היא תקנה בהמשך הדרך ו... כמו סינדרום מלכת היופי (לא מעט מהן עברו כאן) אחד מה"סיכונים" העיקריים שאני רואה בתהליכים קוסמטיים, הוא תהליך השלת החבר הישן בתקופה שלאחר הטיפול.
כמו הסיפור של ל. למשל - בת 27 שהגיעה למרפאה שלי לפני שבועיים עם קאפ "אי" שהיה אפקטיבי לחלוטין בעיני כל החברים שלה, יצאה מהמרפאה עם הגדלה מינימאלית לקאפ "סי" מעוצב ולאחר חודש של ההחלמה. עשתה מייק-אובר לכל הארון שלה וגילתה שהיא גבוהה בשני סנטימטר ממה שהיא חשבה על עצמה. עכשיו היא צריכה לקבל את ההחלטה האמתית לאחר הניתוח: האם השינוי שלה הסתיים, או שבעצם הוא רק התחיל?
