משום מה, בהוליווד תמיד מעדיפים לעשות סרטים על גיבורים אמיתים: כאלה שיכולים לרכב לתוך העיירה עם אקדחים שלופים ולהציל את המצב שוב ושוב. לכן ראינו תמיד בסרטים: קאובויים, שוטרים, או לפעמים עיתונאים, טייסי חלל או גיבורי על.
לכן, אתם יכולים לתאר לעצמכם כמה התרגשתי לשמוע שאחרי כל השנים האלה, סוף סוף יוצא סרט שהגיבור שלו הוא, תופים בבקשה: רופא, אבל לא רופא רגיל של חדר מיון שיכול רק להציל את חיים כאן ועכשיו אלא רופא מסוג אחר. רופא מהסוג שלי - רופא פלסטי.אבל משום מה, היחיד בכל הסרט שמרוצה מהשינוי שרפואה אסתטית יכולה להביא לאנשים, הוא הרופא עצמו, שהשיל בבת אחת את אפו היהודי את הלב השלם שלו ואת הסיכוי שלו למצוא את אהבת חייו. עד סוף הסרט.
בסרט הלא כל כך מוצלח (הייתי בכיף מסיר ממנו חצי שעה של שומן מיותר מהבטן, וחותך לו סצנות מיותרות) אדם סנדלר מככב באופן לא ממש מרשים או משכנע בתור רופא מומחה בעל מרפאה מצליחה בלוס אנג’לס לניתוחים פלסטיים. האסיסטנטית שלו דרך אגב היא ג’ניפר אניסטון או כמו שכולנו מכירים כרייצ’ל מחברים עוד דמות שניצלה מגורל אכזר הודות לניתוח אף בגיל 16.
כמו כל כוכב סרט הוליוודי, אדם סנדלר נלחם כל יום ברעים ומוצא אהבה תוך כדי. בסרט הזה הרעים הם פלסטיקאים אחרים, שרלטנים, מחפפים ובכלל פלסטיקאים שלא שווים את הכסף המופרז שהם גובים. איתם נמנים גם יצרני שתלים גרועים, חסרי מוסר. המנתחים שמוציאים שם רע למקצוע ובמציאות הם מקרה של אחד לאלפי מקרים, הופכים בסרט לכל מקרה שני. כדי לחלוב מעט צחוקים מהקהל בקולנוע, מפיקי הסרט בחרו לצחוק על אנשים במצוקה, נשים ששד סיליקון התפוצץ להם באמצע החיים, בחורה שמישהו החריב את פניה והרים את הגבה שלה לגבהים בלתי מובנים, וכמובן הקלישאה המושלמת של קורבנות הפלסטיקה חסרת הגבולות, הגבר שלא מסוגל להזיז את שרירי פניו ולבצע כל הבעה בפניו ההרוסות.
אבל מי אשם בכל זה לפי התסריטאים בהוליווד? הפלסטיקאים הלא טובים, אין להם שם, אין להם פנים, אפילו אין להם ייצוג בסרט. הם סתם ישות לא ברורה שכולה רוע ותאוות בצע וכמובן שיש מלא מהם וגיבור הסרט הטוב, עובר ממקרה למקרה ומבטיח להחזיר את הגלגל לאחור בקלילות מדהימה.
כאן חוטא הסרט פעמיים: פעם אחת הוא הופך את הבעיה של שרלטנים בתחום לבדיחה, פעם שנייה הוא הופך את הבעיות שיכולות להיות אמתיות וכואבות, לבעיות טריוויאליות וכאלה שניתן לפתור בשנייה אחת. עכשיו אני יודע שהקומדיה הרומנטית הקלילה הזאת היא לא באמת סרט על מנתח פלסטי, אלא עוד סיפור של בחור פוגש בחורה, בחור לא מבין שזאת אהבת חייו, בחור כמעט מאבד בחורה וסוף טוב, בחור מתחתן עם בחור.
אבל, בעיני מנתח פלסטי שלמד, השתלם, והתמחה לאורך שנים עיניים שראו מאות מקרים, רופא שחיכה עד עכשיו כדי שהמקצוע שלו יופיע כמקצועו של גיבור סרט טוב, הוא הופך את המקצוע הכי טוב ומהנה בעולם, למשל מרושל על מה אמיתי ומה מזויף בחיפוש אהבה ומה אמיתי ומה מזויף באידיאל היופי הנשי.
במקום להזהיר את הצופה באמת מהסכנות שבהגזמה, או בבחירה המושכלת במנתחים ובניתוחים או בטיפולים הראויים ביותר, הסרט מתמקד בקלישאות וביכולת להשפיל אנשים שמנסים לשפר את איכות החיים והמראה שלהם... וזה בעיני פחות אסתטי.
