יום ראשון. אנשים חוזרים מהעבודה ונראה שעומד לרדת גשם ולעכב אותם. אבל אני נמצאת בספא קטן ואיכותי במלון שרתון בתל אביב. בשלב הזה, כל מה שאני יודעת זה שאני עתידה לעבור טיפול שנקרא בשם הקריפטי “חמאם”. בפעם האחרונה שבדקתי, חמאם היה משהו טורקי, חם, רטוב, ו"אמבטיה" בערבית. בנוסף, שמעתי שמועה שמצליפים בך שם עם כל מיני דברים, בעירום. פחדתי פחד מוות, אלא מה.
תיקון קל – לא הצלפות, אלא חבטות. אפילו מכות. חובטים בך עם כריות, זרדים, שיחי בזיליקום ואלוהים יודע מה עוד, ואם חודש אוגוסט ממוצע בתל אביב יכול לגרום לי לסחרחורות ועלפונות, אין לדעת מה חדר קטן ומלא אדים מחומם לארבעים ומשהו מעלות יכול לעשות. ושיא הפחד, חשבתי בעודי ממתינה, הוא שצריך להתפשט מול זרים - אי אפשר לעשות חמאם בלבוש מלא כי בין החבטות גם מורחים עליך דברים. ועוד להצטלם בביקיני, ללא אפשרות להתחמק מהשומנים של עצמך. אז מה אם לא הלכתי לים כבר עשור ואני לבנה כמו לוח שיש.
להסתבן עם סחבה
תסכימו איתי שבכל הסיפור הזה של לחטוף כאפות אחד הפרמטרים החשובים, אם לא החשוב ביותר, הוא מי מרביץ לך. במסגרת "הכר את האויב" ביקשתי לפגוש את המטפל. נא להכיר- אולג. רוסי ענק וחייכן, שממבט חטוף בפניו היה לי מיד ברור שרחמן גדול הוא לא. כשהחל להתכונן לטיפול שלי, כלומר להוריד חולצה ולחגור את עצמו באזור החלציים, הוא התחיל להיראות בנוסף לכך גם קדמוני. בלי חולצה, בלי מכנסיים, ואולי אפילו ללא תחתונים, עם מפה משובצת שאלוהים יודע מה קורה תחתיה, אולג הוא הפרטנר שלי לשעה הקרובה. הוא - מטר תשעים ברוחב של מקרר, אני - מטר וקרמבו בחדר חם ולח וסגור, שכובה על מזבח שיש ונתונה לחסדיו בביקיני שהגומי שלו, בואו נודה על האמת, לא גמיש כשהיה. Let the Games Begin.
מסביב לפלטה עליה שכבתי התרכזו להם ספסלי אבן לאורך הקיר, כיור, קערות התזה מברזל וסוגים שונים של ספוגים, שוטים רכים וכלי משחית. החדר מחומם לארבעים וארבע מעלות ומלא באדים עד כדי כך שעדשת המצלמה נוגבה אחת לכמה דקות. התבקשתי, או יותר נכון צוויתי, לשבת. בעודי מנסה למצוא תנוחה פוטוגנית לבטן, זרם מים חמים שטף את כולי. אולג, ללא אזהרה מראש, ממלא בהתמדה שתי קערות ענקיות ושופך לי אותן על הראש. כשכבר הייתי ספוגה כולי, ונזכרתי שהבגד ים הזה לגמרי שקוף, אולג השכיב אותי על הבטן.
מעולה, אמרתי לעצמי כשאני פוזלת אל העדשה. תחת זה הצד החזק שלי. כמו מטופלת צייתנית, עצמתי עיניים בציפייה לכאפה הראשונה, אבל לא. במקום המכות, נוצק על גופי שמן חמים ותחושה נעימה התפשטה באיברי הדוויים, תוצאה של כמה אימונים רצופים ללא מתיחות. ואז, הפלא ופלא, הגיעו גם המתיחות. אולג קיפל לי את הרגל והצמיד לי אותה לאוזן, סובב לי את היד והדביק לי אותה לגיד אכילס, ועשה לי קנאקים במקומות שלא ידעתי שקיימים. השלב הבא היה סיבון מאסיבי של גופי בעזרת מופ, אותה סחבה מקורזלת שנראתה לאחרונה בפרסומות רטרו עם עקרות בית אמריקאיות. יש לגמרי מצב שהדבר הזה שטף פעם רצפות, אבל לא נתתי לזה להפריע לי. ההקלה על כך שלא חטפתי מכות היתה כה גדולה, שבשלב זה גם אם אולג היה מורח עלי גללי עטלפים לא הייתי זזה.
ואז הגיעו המכות. "אייי!" צעקתי, מופתעת משום מה. "מה קרה?", ענה לי אולג במבטא רוסי כבד. "לא עושה עם כל הלב, רק חצי". "איי!!!" עניתי לו. "רגוע! אני עדינה!". "שטויות", הוא פלט ומאותו רגע התעלם לגמרי ממחאותיי והמשיך להצליף בי. אחרי שתי דקות הסתגלות פשוט התחלתי לצחוק. יש משהו כל כך אדיוטי במצב שבו מצאתי את עצמי שלא היתה ברירה אלא למצוא בזה את ההומור. וגם מגיע לי, בינינו. אחרי המכות הגיע שלב הסקוץ', ושימו לב למוטיב החוזר של כלי הבית ומוצרי המטבח. כן כן, אולג שפשף לי את כל הגוף עם סקוץ' שרמת החספוס שלו לא היתה מביישת סיר שנשרף בו החמין. קצת כאב, אבל אחר כך, כשהוא העביר עלי אצבע, העור שלי היה כל כך נקי וחלק שהוא השמיע חריקה, כמו שקורה עם צלחת שיוצאת מהמדיח. חריקה של ניקיון טוטאלי. השלב האחרון היה מריחה של משחת אקליפטוס אמיתית, שחורה, עם ריח מאוד חזק, ושטיפה במים חמים.
לפלרטט עם המטפל
לסיום, המטפל המצטיין שלי חפף לי את הראש. אני לא יודעת אם זה היה חלק מהטיפול או אקסטרה, אבל אני ישבתי בתחתונים על מדף האבן והוא עמד מאחורי וחפף לי את שיער כאילו אני תינוק. כששטף אותי בפעם האחרונה, הגיש לי את החלוק ונאנח: "כזה גוף בידיים שלי ואני עושה מסאז'. בשביל זה באתי מרוסיה תגידי לי?". אין לי מושג, אולג, כל מה שאני יודעת זה שאני נורא נעימה עכשיו, וזה לא מועיל לי כלל כי הבחור הזבל שאני יוצאת איתו עסוק הערב. עד כדי כך גדול הבזבוז, שאני מכריחה אנשים זרים ללטף אותי. אז אולג, תחזיק מעמד, ואם החבר שלי ימשיך בסורו, אני אדבר איתך. אבל לפני זה, החצאית הסקוטית הזאת שלך חייבת ללכת.
