דיאנה גולבי: "היו דיכאונות רציניים, אבל אחר כך עברתי למלחמה"
היא חשבה שבתוך כמה שבועות תוכל לחזור להופיע, וכשזה לא קרה, השתתפה בהפגנת מחאה סוערת ואף עלתה לבמה ונשאה נאום. "בכיתי שם. גם לי אין מה לאכול"
איך שהזמן טס בתקופת הקורונה. הגל השני כבר כאן, המשבר הכלכלי הולך ומעמיק, ובלי ששמנו לב, הסתיים חודש יוני. מבחינתי, מדובר בדרך כלל בחודש עמוס במיוחד: אני מתזז בין הופעות באירועי קיץ, בחתונות, מול משלחות מחו"ל, במסיבות סוף שנה ומה לא. ולמרות העובדה שלפעמים ההופעות מתקיימות תחת שמש קופחת, ואני מסיים אותן כשלולית מים, זאת ללא ספק התקופה האהובה עליי בשנה. הפעם חיכיתי ליוני יותר מתמיד, כי ב-28.6 תכננתי לקיים מופע השקה לאלבום החדש שלי, אבל אתם יודעים, האדם מתכנן תוכניות, והקורונה צוחקת. המופע נדחה, וכולי תקווה שעד יוני 2021 אחזור לבמות.
בינתיים נפגשתי השבוע עם זמרת ושחקנית משובחת – דיאנה גולבי. בפעם האחרונה שנפגשנו, הקלטנו שיר משותף, שעדיין לא יצא. זה היה קצת לפני שהתחיל המשבר, ואני זוכר כמה קשה היה לנו לקבוע הקלטה ביחד, כי דיאנה הופיעה כל ערב ב"אפס ביחסי אנוש" בבית ליסין. בסוף הצלחנו למצוא שעתיים פנויות, ודיאנה הגיעה לאולפן והביאה ביצוע מושלם על הטייק הראשון. כשסיימנו להקליט, היא הזמינה אותי למחזמר וסיפרה לי שהיומן שלה מלא בהצגות לשנה הקרובה. מאז עברו ארבעה חודשים, ובמקום "אפס ביחסי אנוש" היו אפס הצגות.
את עוד זוכרת את התפקיד?
"אני משננת אותו בלילה, כל לילה, מאז שירדנו מהבמה. אני מאמינה שזה כמו לרכוב על אופניים: הגוף זוכר. היינו אמורים לחגוג את הצגת ה-100 ממש כשהתחיל הסגר. היינו בטוחים שזה עניין של כמה שבועות, מקסימום חודש, שיהיה בסדר, אבל לא חזרנו. אנחנו חוזרים להופיע ב-15ביולי, טפו-טפו".
את עושה תפקיד קורע מצחוק, שונה לחלוטין מהתדמית הרצינית שלך. איך עבדת עליו?
"התפקיד הזה, של אירנה, הוא מורכב. מצד אחד, זה מאוד אני, הרוסייה, הבחורה הזרה, עם הפן הרוקיסטי בגישה שלה – אבל היא עוברת שם תהליך. הבסיס שלה הוא טרגי בטירוף, והטרגדיה הזאת נורא מוקצנת, ולכן זה מצחיק. כולם מכירים את הבחורה הזאת, בין אם היא רוסייה, אתיופית, ערבייה. כל אחד פגש את הבחורה הזאת שיש לה משקעים, והיא משחררת אותם החוצה".
אז את מזדהה עם הדמות?
"החיבור שלי אליה הוא מהמקום הכי רציני. אירנה לא הצליחה להשתלב בתרבות הישראלית, לא מבחינת המבטא, לא מבחינת ההומור שלה. אני, למזלי, הגעתי לכאן בגיל צעיר, אז אני לא מכירה משהו אחר. גדלתי אמנם בתחושת זרות, אבל לא הבנתי למה אני זרה. אני חווה את הזרות דרך אמא שלי, שעד היום טכנאים של HOT יכולים לעבוד עליה בגלל המבטא שלה. אני מתחברת נורא בקלות לזרות הזאת: היא מקיפה אותי מהמשפחה שלי, מהשם שלי. אני זוכרת שאחרי 'כוכב נולד' היו טוקבקים כמו 'לא ברור איך רוסייה זוכה בכוכב נולד הישראלי'. הטוקבקיסטים היו יותר עדינים פעם, לא כמו היום".
את מרגישה שינוי ביחס לעלייה הרוסית בשנים האחרונות?
"מצד אחד, אתה שומע על העלייה הרוסית הגדולה, וכמה טוב היא הביאה איתה. יש ניצנים של הצלחות, אבל זה לא נכון מבחינת ההורים שלי ושל חברים שלי, אנשים משכילים וחזקים, שעלו לארץ, ומה שהם התעסקו בו במשך שנים זה ניקיונות ועבודות שלא התאימו להם, לא משנה כמה אינטליגנטים הם היו. ואתה חי עם הכובד הזה בבית. אני עדיין חיה בתחושה שהעלייה הרוסית לא נקלטה כאן עד הסוף, אבל אנחנו, הדור השני, עושים את התיקון הזה. אני משתדלת לעשות את התיקון הזה כמה שאני יכולה. אמנם, לא נולדתי כאן, אבל אני לא מכירה משהו אחר. אני ישראלית. נקודה".
צפו בזכייה שלה ב"כוכב נולד":
איך את מתמודדת עם משבר הקורונה?
"בהתחלה הייתי נורא רומנטית. אמרתי שעכשיו יהיה לי זמן לדברים שלא הספקתי, ואולי גם ההשראה תבוא יותר בקלות, כי פתאום יש זמן, אבל התבדיתי. הבנתי שזה לא נכון בשום צורה, לפחות לא אצלי. נורא קשה לי לעבוד מתוך ריק. היו דיכאונות רציניים, מחשבות כמה המצב הזה לא פייר. אתה פתאום מבין שאתה תלוי בקהל, ושהיכולת להיות ביחד מתרחקת מאיתנו שנות אור".
יצא לך להופיע בתקופה הזאת?
"הייתה לי הופעה נהדרת במרכז עינב במסגרת פרויקט 'ישראל מחוברת' של משרד התרבות. זה היה משחרר, אבל שום דבר לא יכול להחליף את הקהל, והמחשבה שזה לא יכול לקרות בקרוב, הייתה משהו שלא יכולתי לשאת. בשלב מסוים השגרה עשתה את שלה, ובשבועות האחרונים, כשאני רואה שאנשים לא מבינים מהי תרבות בארץ, פתאום כל מיני דברים מתחילים להתחבר לי, ואני נלחמת על המקצוע שלי".
למה הכוונה?
"יש את הדיבור הזה שתרבות לא נחוצה, שאמנים לא צריכים לקבל שום עזרה ושום סבסוד. אנחנו מצטיירים כמו שמאלנים, אוכלי חינם, מיליונרים מטורפים שלא מגיע להם כלום. אני עברתי מהפך, מדיכאון על כמה שהמקצוע שלי נפגע, למלחמה גדולה בשביל כולנו על עולם התרבות".
מאיפה לדעתך מגיעה הביקורת הזאת?
"כשהתחיל הסגר, השכבה הקטנה שבפריים-טיים הצטיירה כנציגת האמנים. הציבור לא הבין עד כמה סקלת האמנים רחבה, ומיהו באמת אמן. אמן הוא לאו דווקא האיש המוצלח והמרוויח הגדול שאתם רואים על המסך. זו לא רק הקבוצה הקטנה שנמצאת בפריים-טיים. זה בדיוק כמו בכל מקצוע אחר: יש עורכי דין שמרוויחים מיליונים, ויש שמרוויחים גרושים. אני חושבת שהמשבר הזה חלחל לכל אמן בכל רמה שהיא. זה כבר לא רק עובדי הבמה והאנשים שמאחורי הקלעים. אף אחד לא חסין בפני זה. צריך להזכיר לאנשים מה קורה פה, להזכיר לעם שלם שאוהב מופעים ואוהב מוזיקה, שהוא לא יכול בלי זה. זה קצת כמו רופא שמנסה לשכנע ילד לבלוע כדור. הילד מפחד, והרופא מתעקש: 'זה יעשה לך טוב'".
יצא לך להשתתף בהפגנות?
"עליתי לדבר בהפגנה שהייתה בגן צ'רלס קלור בתל אביב, של שכירים ועצמאים ביחד. הביך אותי לעלות על הבמה בהתחלה, כי היו שם עובדות סוציאליות ואמהות שאין להן איך להאכיל את הילדים שלהן, ומי אני? קטונתי. למרות שגם לי אין מה לאכול באותה מידה. אין לי מה לאכול בדיוק כמו לכל בן אדם אחר, רק שלי מתנוסס מעל הראש הדגל של האמנות החופשית, משהו שאתה לא יכול לאחוז בו, משהו שעד היום לא נחשב מקצוע. דיברתי על אמא שלי, שהיא שכירה, ויצאה לחל"ת, וכבר פוטרה מאז. בכיתי על הבמה שם. זה טלטל אותי וטלטל הרבה אנשים. זאת הייתה הפגנה חזקה".
והיא גם עשתה מוזיקה בקורונה. צפו:
במעבר חד, אני חייב לשאול אותך שאלה שמסקרנת אותי באופן אישי: כמי שזכתה ב"כוכב נולד 8", מנין היה לך האומץ לחזור ולהתמודד ב"כוכב הבא לאירוויזיון"?
"ל'כוכב הבא' הגעתי כי האירוויזיון מרתק אותי. באותה שנה האירוויזיון היה באוקראינה, אז בכלל הרגשתי שיש לי מה לתת שם. הגעתי במטרה מאוד ברורה להופיע על הבמה הכי גדולה באירופה. זאת חוויה מטורפת. אני חושבת שתחרויות הן דבר בריא: לפגוש אמנים אחרים, לפגוש את הקהל בצורה הזאת, יש בזה משהו נורא מדליק. ואם מנטלית אתה מבין לאן אתה נכנס, ושיש סיכוי שתפסיד, אז המשחק הופך להיות כיף. הגעתי למקום שני, והלב קצת נשבר, כי אני כן תחרותית. מצד שני, זה נתן לי המון. מההשתתפות ב'כוכב הבא' הכרתי את רוני פיטרסון ז"ל, והופעתי איתו אחר כך שנתיים".
איפה המשחק והשירה נפגשים אצלך?
"במשחק בודקים איך אתה כל ערב יכול לעלות לבמה ולסבול; לדוגמה, אם יש לך תפקיד דרמטי גדול. מבחינתי, לא מדובר בשחזור של סיטואציה: זאת עבודה של טריגר שמדליקים בראש, והוא משחרר את הרגש בכל פעם מחדש. זה בדיוק מה שקורה גם בהופעות מוזיקה. גם במשחק וגם בשירה יש לך סיפור לספר: לפעמים זה ללא ליווי, לפעמים עם; לפעמים אתה מספר על החיים שלך, לפעמים סיפור שכתב מחזאי. בגלל זה קל לי לשיר שירים של אחרים. אני מאוד מתחברת לטקסטים של אנשים אחרים שאני יכולה לספר דרכם את הסיפור שלי".
איזו מוזיקה מלווה אותך בימים אלה?
"מתנגן לי באוטו בעיקר ספוטיפיי של 'שירי העם הגדולים של שנות ה-70'. אומרים תמיד שאנשים אחרי משברים ומלחמות רוצים לחזור לפשטות, שמישהו ישיר את הרגש שלהם, לעבור תיקון עם שיר טוב שקרוב ללב" .
בעקבות התשובה הזו אמרתי לה שביצוע משותף שלנו ל"ההצגה חייבת להימשך" של קווין יכול להתאים בול. היא הסכימה. התוצאה לפניכם, בראש הפוסט.
איך פיטר רוט שורד את הקורונה? הקליקו על התמונה:
