חדשה, חדישה ועצובה: הרדיו החזק והחיים הקשים של שוש עטרי
הקריינית המצוינת ליוותה דור שלם של מאזינים, שנהנו לשמוע אותה משדרת מוזיקת פופ עדכנית ושמחה. הם לא העלו על דעתם שהסיפור האמיתי שלה קרוב יותר לבלוז
כשנזכרנו בשוש עטרי, חשבנו על מילים, ביטויים ומטבעות לשון שלעולם לא היינו יכולים לשמוע מפיה. עטרי, בהגייתה הנכונה, בדיקציה המושלמת ובשפתה הצחה, השתייכה לדור שבו "כתבו" ולא "רשמו", "הרגישו" ולא אמרו "מרגיש לי", "חשבו" ולא "עשו שכל" – ופשוט דיברו עברית נכונה ויפה. באחד הראיונות הרבים שהיא העניקה בערוב ימיה, סיפרה עטרי שאחותה הקטנה גלי טענה פעם באוזניה שדמותה כמעט לא מתקיימת מחוץ לרדיו. היא צדקה. שוש עטרי, ואין ספק בכך, הייתה מגדולות הקרייניות ששידרו בארץ: קולה הצלול ליווה דור שלם של מאזינים, צעירים ברובם, בימים שבהם הרדיו היה מקור כמעט יחיד לקבלת עדכונים במה שקורה במוזיקה הבינלאומית. עטרי, יחד עם טוני פיין, שותפה לתוכנית המיתולוגית "חדש, חדיש ומחודש", הייתה המבשרת של כוכבי הפופ הגדולים מחו"ל שמילאו את מצעדי הפזמונים בשנות ה-70 וה-80 של המאה הקודמת. פיין אף הגדיל לעשות, ופעם בשבוע היה מביא בדרכים נסתרות את המצעד הטרי של הבי-בי-סי לפרובינציה המרוחקת שהיינו.
אלא שכל מי ששמע את קולה המתרונן של שוש עטרי, וכמובן חיבר את שמה למשפחה המפוארת שהתגאתה גם בשחקנית יונה עטרי ז"ל, בזמרת גלי עטרי תבדל"א, באח מדען ובאחים מצליחים נוספים, בעלי מקצועות חופשיים – לא היה מעלה על דעתו שמאחורי הצלילים הרועמים, שמחת החיים, החיוניות הכובשת והאנרגיות המתפרצות מסתתרים סיפור חיים קשה, על סף הטרגי, ילדות איומה ובגרות שכרוכה בבעיות בריאות ובמצוקה כלכלית ונפשית.
חייה הסוערים החלו ב-1949, כשנולדה למשפחה ממוצא תימני בשכונת שעריים ברחובות. היא הייתה השישית מבין שבעה ילדים, התייתמה מאביה בגיל צעיר, וכפי שסיפרה לימים לנרי ליבנה בראיון שנערך שנה לפני פטירתה, ישבה ליד גופת אביה כמעט יומיים עד לקבורה, כמנהג העדה, וניסתה "להחיות אותו", אך לשווא. זה, פחות או יותר, הזיכרון היחיד שהיה לה ממנו. באותה תקופה חיה במסגרת חרדית נוקשה, ובעיקר טיפלה באחותה גלי, הקטנה ממנה. בשנים הבאות נשלחו שתי האחיות לפנימיות. האחות הבכורה, יונה, כבר הייתה שחקנית מפורסמת, ואחרי שהאם נעמי התחתנה בשנית, שוש התגוררה אצלה. בראיונות היא סיפרה שבית ילדותה היה קשה, ללא חום ופינוקים, אבל עם אמא נחושה שהצליחה, למרות הקשיים, לגדל משפחה לתפארת.
כבר בשנים שבהן למדה בפנימיית הדסים, היא נמשכה לרדיו, וכשהגיע זמנה להתגייס, עברה בהצלחה את הבחינות לגלי צה"ל, שם העבירה את שירותה הצבאי. אחרי השחרור עברה מיד לקול ישראל, ועם הקמת רשת ג', ב-1976, נעשתה אחת הכוכבות הגדולות שלה.
רשת ג' הייתה חידוש מרענן בשממת השידור הציבורי דאז. בראשית דרכה הייתה התחנה שער לעולם הגדול, וכשהחלה לשדר מוזיקה ישראלית בלבד, שנים לאחר מכן, יצאה עטרי נגד המהלך ואמרה שמדובר בקרתנות ובהסתגרות מהעולם החיצון. היא גם טענה שרשת ג' חדלה לעודד כוכבים ונעשתה תחנה טכנית בעיקרה, שלא מבוססת על האישיות של הקריין. גם על גל"צ הייתה לה ביקורת: טענתה הייתה שהתחנה הצבאית משדרת תוכניות "סנוביות", כהגדרתה, ושהשדרים שלה נאחזים במוזיקה אזוטרית ואנינה מדי לטעמה. אצל עטרי וטוני פיין המוטו היה פופ עכשווי, עם כוכבי-על כמו ג'ורג' מייקל, ליונל ריצ'י, מדונה הצעירה, סינדי לאופר ודוראן דוראן. לימים אמרה שהיא מצטערת על שלא השכילה לצאת מגזרת הפופ ולא עסקה בתחומים נוספים, אבל למאזינים זה כנראה לא הפריע. אחד מהם, ניב הדס, שנעשה עיתונאי בבגרותו, תיאר אחרי מותה את החן ואת היופי שמצא בהגשה של עטרי ואת ההשפעה שהייתה לה עליו כנער מתבגר: הדס סיפר שנהג להבריז משיעורים רק כדי לשאוב מעטרי אינפורמציה מוזיקלית ולהתענג על השירים החדשים והזרים שהיא הגישה בעברית רהוטה.
צפו בה מנחה את השעשועון "פיצוחים" בטלוויזיה החינוכית:
ומתראיינת לירדנה ארזי ב"קפה טלעד":
ב-1996 עזבה עטרי את רשת ג' כדי להקים עם גדעון לב ארי את התחנה האזורית רדיו לב המדינה (ראו ראיון, למעלה). שמונה שנים לאחר מכן הגשימה חלום ישן ופרסמה ספר, "סודות ושקרים", שהציג לעולם שוש עטרי אחרת: בניגוד לפרסונה הציבורית שופעת הביטחון, החיננית והפתוחה, הספר תיאר דמות מורכבת של אישה חרדית שחזרה בשאלה, ששונאת את עצמה ואת חייה ונעה בין ייאוש להרפתקאות במועדוני סאדו-מאזו. הספר היה גדוש בתיאורי מין עשירים, ועטרי הסבירה שכתבה אותו כדי לבטא ייאוש מעולם היחסים הזוגיים, שלא היטיב עימה. מי שהעידה על עצמה כי הייתה יפה ומקסימה בצעירותה, ויכלה להשיג כל גבר שרצתה (רשימת חבריה הייתה אכן מרשימה וכללה את מיטב הנוער של שנות ה-70 וה-80), שקעה בשנותיה האחרונות בתהומות של ייאוש, אכזבה וסלידה מהחיים המוחצנים שהיו לה בעבר. באותן שנים היא אמנם שיחקה בסדרה "הכל דבש" לצד ישראל פוליאקוב (פולי) וזכתה לאהדת הקהל והביקורת, אבל חייה האישיים לא היו סוגים בשושנים: היא חיה לבד, כמעט לא עבדה וסבלה מבעיות בריאות.
ב-1999 אובחנה אצלה אי-ספיקת כליות סופנית, ובנובמבר 2000 עברה השתלת כליה. בעקבות זאת חלה הטבה יחסית במצבה, ושלוש שנים לאחר מכן היא חזרה לשדר ברדיו.
ב-1 באפריל 2008, בגיל 58, נפטרה שוש עטרי בדירתה בתל אביב. דבר מותה התגלה על ידי אחיותיה גלי ויונה, שבאו לחפש אותה אחרי שלא השיבה לטלפון. היא הובאה למנוחות בבית העלמין ירקון בנוכחות בני משפחה, חברים, עמיתים מתחנות הרדיו השונות שבהן שידרה, ואמנים רבים. יואב גינאי ספד לה בשם החברים בקול ישראל: "את מסיימת את השידור האחרון, מחזירה את הדיסק לקופסה. אישה יפה ואהובה, אני בטוח שגם למעלה החיוך שלך יישאר נצחי". שנה לאחר מותה בטרם עת נחנך חדר קריינים לזכרה באולפני קול ישראל בתל אביב. האולפנים נסגרו מאז, וגם החדר הזה כבר איננו.
הלהיט שלו הושמע הרבה בתוכניות של שוש עטרי. הקליקו על התמונה:
