ג'ינה רולנדס
סליחה, במי מדובר? השחקנית הוותיקה והמוערכת ג'ינה רולנדס, שחוגגת יום הולדת 90 עגול ב-19 ביוני, שייכת לז'אנר השחקניות שנשזרו בהיסטוריה של הקולנוע האמריקאי למרות שמעולם לא הפכו לכוכבות ענק.
היא היתה נשואה לבמאי ג'ון קסאווטס במשך 35 שנה, עד למותו (מה שבהוליווד מקביל לנצח ועוד קצת). השניים גם שיתפו פעולה בסרטים רבים, ובהם "אישה תחת השפעה" מ-1974, סרט שבו, לטעמי לפחות, תצוגת המשחק שלה היתה לא פחות ממופתית. שיתוף הפעולה המקצועי האחרון של הזוג היה כשגילמו אח ואחות בסרט "נחשולי אהבה" שהפיק מנחם גולן. למרות שהסרט זכה בפרס "דב הזהב" בפסטיבל הקולנוע של ברלין, אני משער כי מדובר באפיזודה שכל הנוגעים בדבר היו מעדיפים לשכוח.
רולנדס, כנראה, אוהבת לעבוד בסביבה משפחתית. גם בנם המשותף ניק קסאווטס הוא במאי מצליח, וגם בסרטים שלו היא השתתפה מספר פעמים. היא אף הגיחה להופעת אורח מלכותית בסרט העצמאי של בתה זואי. על פרסי האוסקר שנגזלו ממנה (גם על "אישה תחת השפעה" וגם על "גלוריה") פיצה, אולי, אוסקר על מפעל חיים שהוענק לה בשנת 2015. אולי היתה זו גם דרכה של התעשייה להכיר, ככה על הדרך, בתרומה המשמעותית והלא מספיק מוערכת של בעלה המנוח לקולנוע האמריקאי.
למה אייקון? בחלוקה הפשטנית שהוליווד מתעקשת לקיים כשהיא מכניסה את אנשיה (ובעיקר את נשותיה) למגירות המתאימות – ג'ינה רולנדס שייכת לקבוצת "הבלונדיניות הקרירות והאינטליגנטיות". אינגריד ברגמן, לורן באקול, או גווינת' פאלטרו כדוגמה עדכנית יותר, יושבות כולן על המשבצת הזו ומנסחות את המאפיינים של הז'אנר – זו שהיא בלתי מושגת ומרוחקת, גם אם אתה במערכת יחסים איתה.
למרות האפיון הסטריאוטיפי הזה, רולנדס הצליחה להגיש לקהל ההוליוודי סוג חדש של נשיות – אישה חזקה מאוד, מינית מאוד, שנעה על הציר שבין שפיות לשיגעון, בלי להיות שברירית ומתחננת להצלה גברית. אם ג'ון קסאווטס היה ה"אבא" של הקולנוע האמריקאי העצמאי, רולנדס היא הפנים של הקולנוע הזה. שחקנית טוטאלית שמצליחה להיות תמיד אנושית ולקשור את הצופים אליה בהזדהות אוהבת. גם, ואולי דווקא, כשהיא מתרסקת נפשית.
בהופעותיה הפומביות רולנדס משלבת אלגנטיות ועוצמה, עם אותו יסוד קריר שקיים בדמותה הקולנועית והופך אותה, כנראה, לשחקנית מוערכת יותר מאשר אהובה. למרות שתפקידיה חוזרים שוב ושוב לאישה הנוירוטית והמעורערת-משהו, יש בה תמיד גם אירוניה סמויה. מין חצי חיוך ממתיק סוד שמרחיק אותה ממלכודות הפאתוס שתפקידים מעין אלה טומנים לשחקניות (כן, ויוויאן לי ב"חשמלית ושמה תשוקה", אני מדבר עלייך).
אולי מפני שרולנדס מעולם לא היתה שחקנית שנשענת על יופייה, גם את ההזדקנות שלה היא עושה בחן ובאלגנטיות. היא לא הפכה את פניה לשדה ניסויים של התערבויות כירורגיות ולא ניסתה להתחפש למישהי אחרת, צעירה יותר, כפי שעושות רבות בתעשיית הקולנוע. גם בסרטים שבהם השתתפה אחרי שחצתה את גיל 60, היא הביאה למסך את עצמה כפי שהיא – על קמטיה, כתמיה וסימני שנותיה. בלי פילטרים מרככים ובלי פוטושופ חומל.
למה לא? לכל אחת מהבחירות שאני עושה למדור האייקונים יש, באופן טבעי, גם צד שלילי. ההומניטרית הדגולה שמתעללת בסובבים אותה, היפהפייה המופלאה שלא הצליחה להתמודד עם הזדקנות הגוף, המאהב האולטימטיבי שרדה בנשותיו – תמיד יש משהו. במקרה של ג'ינה רולנדס, אני מרים ידיים. אין "למה לא", היא פשוט "כן".
מה זה אייקון אחד בשבוע?
עולם הזוהר זוכה ממני בדרך כלל להתייחסות ביקורתית וחשדנית (וגם אני רואה בעצמי לפעמים את המבוגר הממורמר), אך אני חייב להודות שיש בו צדדים שמרגשים אותי בכל פעם מחדש. היוזמה "אייקון אחד בשבוע" משלבת שלוש אהבות גדולות שלי – איור, אופנה וסקרנות, או אפילו אובססיביות, לחייהם של מפורסמים.
בכל שבוע אבחר דמות אחת שמבחינתי ראויה לתואר המחייב "אייקון אופנה", מקומי או בינלאומי, שאותה אאייר ואשתף כאן. אתם מאוד מוזמנים להציע הצעות משלכם לאייקונים לאיור, או להתווכח עם הבחירות שלי.
