"לא עצרתי לשאול את עצמי מה אני באמת אוהבת": יאנה גור מול המראה

יאנה גור, איך הפכת לדוגמנית?

"במקרה. עליתי לארץ ב-2001, בגיל 18 וחצי, ואחותי סידרה לי עבודה בניקיון, כמו כל העולים החדשים. כבר ביום הראשון, כשבאתי לחפיפה, שמו אותי בקומה של המנהל. מישהי שעבדה שם ניגשה אליי ואמרה שאני יכולה להיות דוגמנית. כמה ימים לאחר מכן, היא כבר באה ואספה אותי מהבית ונסענו יחד לקארין מודלס בתל אביב. זה היה כמו להגיע לארץ המובטחת. אותה מישהי היתה העיתונאית נעם עמית, שמאז הפכה לחברה טובה שלי. גם 'לאהוב את אנה' קרה לי בזכותה. זו היתה הברקה של נעם לגלות אותי ככה. התחלתי ישר לדגמן ולטוס בין פריז וערים אחרות באירופה לישראל. עשיתי קמפיין למותג פופה העולמי, קמפיין לג'יאנפרנקו פרה, לוק בוק לכריסטיאן לקרואה. רוב הזמן הייתי בפריז והצטלמתי להפקות אופנה ב-Elle, ווג ומאדאם דה פיגארו. תצוגות עשיתי פחות, כי הגובה שלי הוא 1.74 מ' – לא מספיק לתצוגות הוט קוטור. פריז היא בירת אופנה, שבאים לבנות בה קריירה ולא לעשות כסף. לעשות בוק חזק, להסתובב באודישנים, להכיר צלמים, מעצבים, סטייליסטים ואת כל התעשייה. דוגמניות כמעט לא עושות כסף בפריז, רק אם הן טופ מודלס. למזלי, יצא לי לעשות גם כסף וזה היה בונוס מטורף, כי הייתי מסחרית והסוכן ידע איך למכור אותי. מאוד אהבו שם את המראה שלי. בדיעבד, אני חושבת שהוורסטיליות שלי בתמונות והיכולת שלי להשתנות תרמה לכך. גם הביישנות וחוסר המודעות למה שיש לי, השפיעו כנראה. באמת לא הבנתי מה ההתלהבות ממני".

ומה קרה בהמשך?

"הייתי מועמדת לדוגמנית השנה וזה שודר בערוץ 2. זה היה כמה חודשים לפני שאמא שלי נפטרה. נעם, שעבדה אז באולפן שישי, סידרה שיעשו עליי כתבה. הבמאי של 'לאהוב את אנה', ציון רובין המקסים, צפה בכתבה. הייתי בניו יורק כשקיבלתי מהם מייל. נסעתי לשם כדי להתמודד עם האובדן של אמא שלי, שנפטרה מדום לב. אבי נפטר לצערי עוד קודם, מאלכוהול. זו היתה הבעיה שלו כל החיים. בהתחלה אמרתי לא. אבל דוידי, בן הזוג שלי ובעלי היום, אמר לי 'תנסי'. תפסתי מהמשחק מקצוע. התפקיד היה גדול וכתוב מראש לשתי עונות עם שחקנים מנוסים. עשיתי אודישן והתקבלתי. הסדרה הביאה אותי לתודעה. עד היום אנשים מזהים אותי. גם עם השיער הכהה ועם משקפיים. התחלתי לקבל עוד פניות לשחק, מה שגרם לי להפסיק לטוס ולהיות יותר בארץ עם בן הזוג שלי, וזה היה יתרון גדול".

"התרחקתי מתל אביב והפסקתי ללכת לאירועים יחצניים, אז נראה שנעלמתי, אבל זה הכי מבחירה, כי אני עדיין פה. רצינו שקט. גם הכסף קונה יותר מחוץ לתל אביב. אף פעם לא הייתי אחת שיוצאת לברים, אז למה אני צריכה את העיר הזאת, שאין בה מקום לזוז?"(צילום: טל שחר)

נראה שקצת נעלמת לאחרונה.

"דוידי ואני עברנו לגור בחיפה. עזבנו לפני שנתיים וחצי. הייתי תל אביבית בנשמה ועברנו לחיפה המהממת. אני מודה שעכשיו אין לי טיפת געגוע, למעט לחברים שלי. זה מאוד מפתיע אותי שתל אביב לא חסרה לי. נכון, התרחקתי מתל אביב והפסקתי ללכת לאירועים יחצניים, אז נראה שנעלמתי, אבל זה הכי מבחירה, כי אני עדיין פה. רצינו שקט. גם הכסף קונה יותר מחוץ לתל אביב. אף פעם לא הייתי אחת שיוצאת לברים, אז למה אני צריכה את העיר הזאת, שאין בה מקום לזוז? החיים בחיפה מדהימים עם המון סימני קריאה. היופי של העיר, הים והדו-קיום. באף עיר אין דו-קיום כמו בחיפה. חיפה הרבה יותר מקבלת מתל אביב. לפני כן, אף פעם לא הייתי בחיפה. תמיד רק עברנו בה, בדרך לצימר בצפון.

"רציתי גם לעצור רגע ולהבין מי אני ואיפה אני רוצה להיות עוד 10-5 שנים, כי שום דבר ממה שעשיתי עד היום – לא כיוונתי לשם. הדברים פשוט קרו וזרמתי. זה פרנס אותי, אז לא עצרתי לשאול את עצמי אם זה באמת מה שאני אוהבת. אני בת 37 ודגמנתי בלי הפסקה, עד לפני שנתיים. כמה אני עוד יכולה? גם עניין המשחק זו שאלה. האם זה באמת שלי, האם יש לי תשוקה לזה? אני מחפשת כרגע תשובה. יש לי גם מחשבות על לימודים מסודרים ורצון להתפתח. כמעט הגעתי לתשובות, אני פשוט רוצה להיות בטוחה. כרגע אני צריכה לעשות מבחן בעברית, כי אני מתכוונת ללמוד קרימינולוגיה. גם תחום הדוקו מאוד מעניין אותי. כל מה שאני מתעניינת בו, לא קשור לחיים הקודמים שלי. לא לבגדים ולא לאיפור. רק לדורין פרנקפורט אני מדגמנת. החברות עם דורין היא זכייה בפיס. דורין גם היתה הרבנית שחיתנה אותי. חוץ מזה, אני הכי מתחברת לבגדים שלה. הם נוחים ועל זמניים. ההפך הגמור מהלואו-קוסט והאופנה הזולה והמהירה. אני בעד איכות".

מה דעתך על עולם הדוגמנות היום?

"זה יפה שיש הרבה גוונים והרבה מינים. הרבה יותר ממה שהיה פעם. מצד שני, דוגמניות היום זה דוגמניות אינסטגרם או משפיעניות, שעובדות אחרת לגמרי ממה שהיה כשאני עבדתי בתחילת שנות האלפיים. אנחנו היינו באות נקיות להגשים חלום למעצב או לצלם. היום דוגמניות מדגמנות קודם כל את עצמן. פעם הצלם היה אלוהים על הסט. עכשיו נהיה ברדק.

"היו לי המון רגעים מאוד יפים, כי כל התחום היה לי חדש. לא תכננתי, הכל קרה במקרה והייתי מוקסמת. גדלתי באוזבקיסטן וזה היה הכי רחוק ממני, כי כששכנה רצתה ללכת לקורס דוגמנות והציעו לי גם, אמא שלי אמרה: 'אני לא אשלם כסף בשביל שיעשו ממך זונה'. ופתאום מטיסים אותי לכל העולם. אני מאוד שמחה שחוויתי את הדור הקודם, כשהכל היה יותר מסודר. היום כל אחד בוס על הסט. כל אחד מצלם את עצמו ומעלה. פעם היתה התרגשות לחכות לתמונות, כי קמפיין היה קמפיין. היום כל יח"צ באינסטגרם זה קמפיין. אני פשוט לא טובה בלעבוד בבלגן. היום לא הייתי נותנת לבת שלי ללכת לדגמן, כי צריך לעמוד בסטנדרט של הלייקים ולא של אנשי מקצוע. קשה לעצור את הרכבת הזו. הכל כל כך פרוץ גבולות".

אתם מתכננים כבר ילדים?

"בינתיים יש לי כלב ואני מתה עליו. יש לנו עוד כמה שנים בודדות יחד, לפני הילדים".

"היו לי המון רגעים מאוד יפים בדוגמנות, כי כל התחום היה לי חדש. לא תכננתי, הכל קרה במקרה והייתי מוקסמת. גדלתי באוזבקיסטן וזה היה הכי רחוק ממני, כי כששכנה רצתה ללכת לקורס דוגמנות והציעו לי גם, אמא שלי אמרה: 'אני לא אשלם כסף בשביל שיעשו ממך זונה'. ופתאום מטיסים אותי לכל העולם"(צילום: טל שחר)

מה את חושבת על טרנד ההזרקות: בעד או נגד?

"אני בעד שכל אחד יעשה מה שטוב לו. באופן אישי, אני מאוד מפחדת שיזריקו לי משהו שלא שייך לגוף שלי ויכול לסבך לי גם את המוח. זה פתרון קל ומיידי, ואנחנו מאוד רוצים קל ומיידי. זה יותר קל מלהקפיד על תזונה, לא לשתות אלכוהול וקפה. אני מתפללת לאלוהים ולאמא שלי, שלעולם לא ארצה להזריק. למזלי, יש לי בן זוג שאוהב אותי כמו שאני ומקבל אותי. זה מצחיק, כי תמיד חושבים שהזרקתי בשפתיים ולא הזרקתי. אם הייתי מזריקה לשפתיים, אז הייתי משתילה גם בחזה. אבל אין לי לא פה ולא פה".

איך נראית שגרת הטיפוח שלך?

"בבוקר זה הכי פשוט. אני שוטפת את הפנים פעם אחת, מורחת סרום של חומצה היאלורונית ומקדם הגנה 50 פלוס. אם יש לי פגישה, אז גם קונסילר ומסקרה אם אני בהגזמה. בערב אני מסירה את האיפור עם שמן קוקוס טבעי או שמן זית. שוטפת את הפנים פעמיים עם סבון פשוט, בלי בושם. אני לא משתמשת במוצרים מבושמים. מורחת את החומצה ההיאלורונית על פנים רטובות ואז מורחת חומרים פעילים. בכל פעם משהו אחר – או ויטמין סי או רטינול, שהוכח מדעית שהוא טוב לאנטי אייג'ינג, או חומצה לקטית. אני משתמשת במוצרים של The Ordinary. הכרתי אותם דרך האינטרנט. קרם הפנים האהוב עליי הוא של סרווה, שפותח על ידי רופא עור. זה קרם רב שימושי גם לפנים וגם לגוף. אני לא משתמשת בקרם עיניים, כי זה סתם מוצר מיותר. ניסיתי גם קרמים קוריאניים עם חלזונות וכאלה, וסרווה יותר עובד וגם לא יקר. אני לא הולכת לקוסמטיקאיות. מעדיפה לטפל בעור לבד עם מסכות בזמן הפנוי שלי. ממילא ביום אחרי כבר אין את הזוהר, וזה גם עולה מלא כסף. אז קראתי הרבה באינטרנט והקשבתי לכמה רופאות עור, כי היה לי חשוב ללמוד על העור של עצמי".

איך את מטפחת את הגוף?

"בבושם אני לא משתמשת, כי במגע עם השמש זה עושה פיגמנטציה ונזקים. אפשר להריח טוב גם בלי בושם. למשל, ממרכך כביסה בבגדים. זה הרבה יותר שווה מבושם. אני חולת כביסות".

מה לגבי השיער?

"היו לי כבר את כל הצבעים בשיער: שחור, פלטינה, חום, ג'ינג'י, בלונד בכל הגוונים. אין צבע שלא היה לי. כשהיה לי שיער בלונדיני, קבוע צבעו לי גם את הגבות. זה היה מאוד קיצוני. עכשיו אני עם צבע השיער הטבעי שלי. עד שאין לי באופק תפקיד, אני שומרת על השיער שלי. חופפת בשמפו פינוק הכי פשוט. יש לי שמן של The Ordinary, שאני משתמשת בו לקצוות של השיער. הוא רב שימושי, כי אני משתמשת בו גם על העור כשאני רוצה לגלח את הרגליים. הספר הקבוע שלי, חנוך דרורי, גר בקנדה. הוא מאפר ומעצב שיער מאוד גדול שם. הוא מספר אותי בכל פעם שהוא מגיע לביקור. הוא אחראי על התספורת שיש לי עכשיו, כפרה עליו".

"בבושם אני לא משתמשת, כי במגע עם השמש זה עושה פיגמנטציה ונזקים. אפשר להריח טוב גם בלי בושם. למשל, ממרכך כביסה בבגדים. זה הרבה יותר שווה מבושם. אני חולת כביסות"(צילום: טל שחר)

ספרי על הרגלי התזונה והכושר שלך.

"כושר אני לא עושה, אבל אני ספורטאית לשעבר. מגיל ארבע עד 16 התאמנתי בשחייה צורנית באוזבקיסטן, חמש פעמים בשבוע, שלוש שעות בכל פעם. גדלתי על ספורט. אני מודה שבתקופה האחרונה אני בטטה. לא מזיזה את התחת שלי. אני הולכת הרבה ברגל, אבל לא אוהבת מכוני כושר. למזלי, בחיפה יש הרבה עליות וזה מעולה. בגלל שגדלתי באוזבקיסטן, אני מאוד אוהבת אוכל ביתי. מעדיפה תמיד לאכול בבית. אני מבשלת הרבה וממש אוהבת את זה. בעלי חצי תימני וחצי טריפוליטאי, ואני מבשלת הכל: דג חריף, מרק תימני עם חילבה. את הסחוג הוא מכין, בשבילי. אנחנו אוכלים בבית גם מלא פסטות ומרקים. המתכון האהוב על בעלי זה עוף במיונז עם שום ותפוחי אדמה בתנור. זו מנת הדגל שלי. אני אוכלת הכל, כולל הכל. בעלי מנהל מסעדה של מיכאל גרטופסקי בחיפה ואני כל הזמן שם. בתקופה שחיפשתי את עצמי, מיכאל נתן לי לעשות פעם פס קר אצלו במסעדה. הוא אמר לי: 'תבואי לניסיון ותראי אם זה משהו שתאהבי'. גיליתי שאני אוהבת לבשל רק בבית, כי מסעדה מצליחה זה לחץ, לחץ, לחץ, שאני לא טובה בו. אבל אני מעריכה את זה ששף בעל שם נתן לי הזדמנות לנסות. יש להם שם אוכל אלוהי".

אז איך את כל כך רזה?

"זה בזכות השנים שלי בשחייה הצורנית. בגלל זה גם יצאתי שטוחית, כי לאמא שלי, לאחותי ולכל הדודות היה חזה שופע. זה נבנה אצלי ככה רק בגלל השחייה. זה שאני רזה, לא בהכרח אומר שזה טוב. אם לא עושים ספורט, הכל נהיה מידלדל".

איזו עצה היית נותנת לעצמך הצעירה?

"להיות פחות חסרת ביטחון. להקשיב יותר לאנשים מהתחום, שיש להם יותר ניסיון ומבינים דברים טוב יותר ממך. הייתי ילדה מאוד חסרת ביטחון, לא האמנתי שאני יפה. כל הזמן חיפשתי חיזוקים, כל הזמן. עד שהסוכן שלי בפריז אמר לי: 'תקשיבי יאנה, אם לא באתי ואמרתי לך שיש בעיה – אז אין בעיה', כי כל כך נמאס לו ממני".

איפור לצילומי סטילס: נטע שרוני למאק | בגדים: דורין פרנקפורט

ומה גילינו על יעל גולדמן בלי איפור מול המראה בביתה?

הפנים האמיתיות של יעל גולדמן: "חברות שלי קוראות לי נערת כפר". לחצו על התמונה לכתבה המלאה (צילום: טל שחר)