"עברתי ימים לא פשוטים בחודש האחרון", כתבה נגה גנתון-ירון בפייסבוק, "רכבת הרים רגשית, שלא חוויתי קודם משהו דומה לה. מזל שיש לי אנשים מדהימים שמקיפים אותי ומחזקים אותי כל כך, ואני רוצה להגיד להם תודה. אני יוצאת עכשיו למסע מנצח, מסע לא פשוט, שאני מקווה שגם אקבל ממנו דברים טובים שלא ציפיתי. אני הולכת לכסח לסרטן הזה את הצורה, כי יש יותר מדי סיבות בשביל מה".
>> תאהבו אותנו גם בפייסבוק
עוד בערוץ אנשים:
- מאהבים, מחלות והתאבדויות: הפסגות והתהומות של הזמרת דלידה
גנתון-ירון העלתה את הפוסט הזה לפני כשנה וחצי, רגע אחרי שהתהפכו חייה, רגע לפני שהחלה השנה הקשה ביותר שידעה. השנה הקשה ביותר נהפכה גם למצולמת ביותר, וזאת בזכות בעלה, דדי ירון, שתיעד את ההתמודדות עם המחלה. התוצאה, הסרט הקצר "זה עבר ככה", תוקרן באירוע שנתי של בית הספר לעורכים ולאנימטורים ג'אמפ קאט, שיתקיים ב-27 בינואר בצוותא תל אביב (הכניסה חופשית).
נגה גנתון-ירון (36) היא מפיקה אחראית על הדרמות ב-yes, דדי ירון (36) הוא עורך ומעצב גרפי, והם הורים לגלי (שש) ולנדב (שלוש) וגרים בכפר סבא. הראיון הזה התחיל כמו הסרט – אופטימי, מלא הומור וחיוכים – אבל בהמשך הגיעו גם דמעות.
צפו בסרט:
ההתחלה של סוף חיי
נגה גנתון ודדי ירון הכירו באוניברסיטת תל אביב: היא למדה קולנוע, והוא נרשם לתוכנית הרב-תחומית. היא מצאה חן בעיניו, אבל לא שמה לב לכך. אחרי שנתיים הם נפגשו שוב, במקרה, בפאב, כשכל אחד בילה עם חבריו. בעקבות זאת פנה ירון לגנתון בפייסבוק ושאל אותה אם הם מכירים. היא ענתה שלא, אבל שתשמח להכיר. מאז הם יחד, כמעט 11 שנה. בני הזוג נהנו משגרה מבורכת, שקלו להביא ילד שלישי לעולם, אבל הכל נקטע ברגע אחד. נגה גנתון-ירון הרגישה כאב בשד, ממש ליד בית השחי, ו"משהו שומני", כהגדרתה. בעצת חברתה טלי, רופאת ילדים, החליטה לעבור בדיקת אולטרסאונד. "במהלך הבדיקה התחילה הטכנאית לשאול אותי שאלות: למה באתי, מה אני מרגישה", היא נזכרת. "כשזה הסתיים, שמעתי אותה אומרת מהחדר השני: 'תרשמי 4.5 ס"מ'. הייתי בלחץ, אבל לא רציתי להלחיץ. בכיתי לטלי, אבל לדדי לא סיפרתי".
למחרת אחר הצהריים, כשהכינה פיצה עם הילדים, קיבלה טלפון מחברתה הרופאה. "טלי אמרה שזה לא נראה טוב. חזרתי להכין את הפיצה, והדמעות התחילו לרדת. אחרי שעה היא ישבה מולי ואמרה: 'זה זה'. הרגשתי שזו ההתחלה של סוף חיי. אני זוכרת שבין השאר חלפה בי המחשבה שלא אספיק לראות את כל 'משחקי הכס'. הפחד הכי גדול שלי היה שיהיה רע, לא כיף, שיהיה כתוב לי 'סרטן' על המצח, ואנשים יחצו את הכביש כשיראו אותי".
כשחזר בעלה הביתה, היא מיד סיפרה לו. "היא לא הרחיבה בהתחלה", נזכר ירון, "אבל אני מיד הרגשתי שעוטף אותי סטרס. אני זוכר שישבתי ופשוט אכלתי את כל הפיצה. לא ידעתי מה לעשות. טלי נכנסה אלינו הביתה עם פרצוף קשה ונשארה עם נגה בסלון, ואני פעלתי על אוטומט: קילחתי את הילדים, קראתי להם סיפור, חיכיתי שיירדמו, בזמן שידעתי שמשהו קורה בחדר השני. אחרי שטלי הלכה, נגה ואני ישבנו לבד בסלון, ואני לא הפסקתי לבכות".
הבוקר הפציע, והשניים קמו למציאות אחרת. תוצאות בדיקת הביופסיה אישרו את חששותיהם: לגנתון-ירון התגלה סרטן שד עם התפשטות לבלוטות הלימפה בדרגה 3-2. "הרופאה אמרה שיהיה בסדר, שנשים עוברות את זה, שנסיים את זה ונעשה עוד ילדים", אומרת גנתון-ירון. "בשלב הזה קיוויתי שהכל יסתכם בניתוח ובטיפול הורמונלי. הכי פחדתי מהכימותרפיה. כשהבנתי שיש לי סרטן, החזקתי מיד את השיער. זה הדבר שממנו הכי פחדתי".
שבוע לאחר מכן התבשרה שעליה להתחיל טיפוליים כימותרפיים, והיא נכנסה לדיכאון. "פתאום ראיתי בן אדם שאני לא מכיר", מספר בעלה. "אשתי האהובה, הנפש התאומה שלי, נהפכה לחצי בן אדם. זה גרם לחוסר אונים, והיה מאוד קשה לקבל את זה. בשלב הזה היא לא ששה לשתף פעולה, ואני לא ידעתי להכיל את זה. היו רגעים שכעסתי עליה: רציתי שתתאפס על עצמה ושתזכור שיש לה ילדים, שהיא חייבת להיות חזקה בשבילם ובשבילי".
גנתון-ירון נענתה לו ופנתה לפסיכיאטרית המתמחה בחולים אונקולוגיים בבקשה שתעזור לה להתמודד. "הרי הנפש היא חלק בלתי נפרד מהגוף, ולכן חשוב לתת מקום גם לה", היא אומרת. "לי הכי קשה היה לקום בבוקר: ברגע שאתה מתעורר, אתה מבין שמה שאתה עובר זה לא חלום – זו המציאות". באותה תקופה לקח בעלה חופשה של חצי שנה מהעבודה כדי להיות לצידה בטיפולים ובבדיקות ועל מנת להשגיח על הילדים בבית. בשלב מסוים התחילה גנתון-ירון לצאת מהדיכאון ועברה למצב של מלחמה. "אחרי שקיבלנו את הפרוטוקול, הבנתי שאני הולכת לחיות. זו הייתה נקודת המפנה, וזה מה שעזר לי להגיע לכימו. הבנתי שזו רק תקופה. אני זוכרת את עצמי נכנסת למטבח, מכינה קציצות ומרגישה רגע של אושר. זה נתן לי תקווה שאפשר להרגיש גם אושר בכל הדבר הזה".
"וערב אחד", מוסיף הבעל, "ראינו טלוויזיה, ונגה ליטפה לי את השיער אחרי שהיא לא הפגינה חיבה הרבה זמן. שמחתי שהיא שמה לב אליי".
הרגשתי שכולם מסתכלים עליי
מהרגע שבו החליטו להיות משימתיים ולהילחם בסרטן, הצטרפה אליהם המצלמה. בשניים אחזה רוח שטות, שהייתה אופיינית להם מאז ומתמיד, והם התחילו לתעד את כל השלבים. אחד הרגעים הבולטים שתועדו היה התספורת היזומה. "החלטתי לא לחכות שינשור לי השיער, אלא להסתפר קצוץ לפני תחילת הכימו", אומרת גנתון-ירון. "הלכתי למספרה עם דדי ועם חברה טובה, וצבעתי לוורוד. אחר כך התביישתי לצאת לרחוב, כי הרגשתי שכולם מסתכלים עליי. למרות זאת, מעולם לא השתמשתי בפאה".
איך הגיבו הילדים כשראו את אמם עם שיער קצוץ ורוד?
"החלטנו שאנחנו לא מסתירים מהם את מה שקורה", אומר ירון. "לא אמרנו את המילה 'סרטן', אבל כן סיפרנו שלאמא יש מחלה, ושהטיפול יעשה שינוי".
"אני אמרתי לגלי שיכול להיות שארגיש לא טוב, ושהיא תצטרך לעזור לאבא לטפל בי", מספרת גנתון-ירון. "הסברתי לה שאצטרך לעשות קרחת, וזה מאוד הצחיק אותה. צחקנו כולנו. היא מאוד אהבה את התספורת החדשה. גם אני הרגשתי אחרת, מגניבה יותר. בהתאם, גם שיניתי קצת את סגנון הלבוש שלי".
אחרי חמישה חודשים של טיפולים קשים עברה גנתון-ירון סדרת ניתוחים, שבסיומה התבשרה שהיא נקייה. בעלה חזר לעבודה, אבל החליט שהוא חייב לעשות גם משהו בשביל הנשמה והחל ללמוד עריכת קולנוע בבית הספר ג'אמפ קאט.
צפו בסרטון על האירוע שעורך בית הספר:
במהלך הלימודים הוא התבקש להתחיל לעבוד על פרויקט גמר. "התלבטתי איזה נושא לבחור", מספר ירון, "ואז חבר אמר לי: 'פרויקט הגמר שלך נמצא ממש פה לידך'. הוא צדק. פרויקט הגמר היה בשבילי הזדמנות מצוינת לסיכום שנת הסרטן שעברה על אשתי היקרה ועליי. צילמתי את הצחוקים שהיו לנו, והיו המון: בבית החולים, בבית, במהלך הבדיקות".
ומה עם תיעוד רגעי הקושי?
"ברגעים הקשים הנחתי את המצלמה בצד והייתי כולי עם נגה. אבל לא ניסינו לייפות את המציאות: המציאות הייתה יפה. עם כל זה שהיה לנו סרטן, קיבלנו את המצב היותר קל. אם היו לה גרורות, לא בטוח שהיה סרט. אבל בטוח שגם אז היינו מנצחים".
"מבחינתי הסרט הוא מתנה", אומרת גנתון-ירון. "הוא מסכם תקופה מאוד משמעותית בחיים שלנו, לטוב ולרע, ואני ארצה להראות אותו לילדים שלנו כשהם יגדלו, כדי שיבינו מה עברנו". היא גם רוצה שנשים יבינו משהו באמצעות הסרט. "סרטן שד יכול לבוא גם בצורה של גוש שומני או כאב, לא בהכרח כגוש בולט. יש נשים שלא נבדקות כי הן מפחדות. חשוב לי להראות באמצעות הסרט שזה לא כל כך נורא, ושאפשר ליהנות".
המתעמלת שהחלימה מהמחלה עוזרת לילדים חולים להגשים חלומות. הקליקו על התמונה:
