אייקון מאויר בשבוע: אנג'לינה ג'ולי היא תמיד המלכה הרעה של הוליווד
יש לה שישה ילדים, שלושה בעלים לשעבר ורשימה של שוברי קופות, אך מעל הכל מגלמת השחקנית המצליחה את מודל היופי של נשיות בעולם של משחקי מחשב
אנג'לינה ג'ולי
סליחה, במי מדובר? אנג'לינה ג'ולי היא לא רק שחקנית מצליחה, מפרנסת ראשית של מדורי רכילות, לנצח החצי-המוצלח-יותר של בראנג'לינה, מפעל אימוץ של אישה אחת, והנמסיס הרשמית של ג'ניפר אניסטון, היא גם, ואולי בעיקר, מי שניסחה את אידיאל היופי של המילניום הנוכחי במו שפתיה וחיטוביה. כעת היא זוכה לככב על שער גיליון דצמבר של המגזין הנחשב "הרפר'ס בזאר", שהסביר את הבחירה בה לסיכום שנת 2019 במילים האלה: "בפשטות, אין אף אחת כמוה".
ג'ולי מתפקדת כמגנט קופתי מוכח וכשיאנית שכר הוליוודית, אבל הסרטים שבהם היא משתתפת לרוב בינוניים למדי וגם תצוגות המשחק שלה נוטות לסבול ממונוטוניות. כל אלה לא הפריעו לה לקושש שלושה פרסי גלובוס הזהב ואוסקר אחד על "נערה בהפרעה", לטעמי התפקיד הטוב האחרון שעשתה עד שהגיע הסרט "מליפיסנט" והוכיח כמה כוח יש לעצמות לחיים מחודדות וכנפיים שבורות. בימים אלה היא חוזרת לאקרנים בסרט ההמשך "מליפיסנט – אדונית הרשע", שבו בגיל 44 היא שוב חנוטה במחוך עור וקרניים.
לאורך השנים, מלבד שוברי קופות דלי תוכן, ג'ולי הוסיפה לרזומה שלה שלושה בעלים, שישה ילדים (שלושה מהם מאומצים), פעילות פילנטרופית ענפה, קעקועים, התנסויות לסביות מדווחות בפריים-טיים, וכריתה מתוקשרת של שדיה בעקבות גילוי כי היא נשאית הגן המגביר את הסיכוי לחלות בסרטן השד. אין ספק כי בעוד חיי המסך שלה הם החומר שממנו מכינים כדורי הרדמה, החיים שלה מחוץ למסך הם החומר שממנו עשויות דיוות.
למה אייקון? ג'ולי ניסחה ויזואלית את מרכיביו של היופי הנשי השולט. בין שתי ההופעות הכי מדוברות שלה בקולנוע – לארה קרופט בעיבוד הקולנועי לסדרת משחקי המחשב "טומב ריידר" בשנת 2001, לבין "מליפיסנט" שיצא 13 שנה מאוחר יותר, מוגדרים ומגודרים גבולות הגזרה של תפיסת היופי המערבי: בין מכשפה לגיבורת אקשן.
כך או כך, מדובר בדמות שהיא האנשה של פיקציה בדיונית שמשמשת כאידיאל של נשיות. אידיאל שמוגדר כמובן מבחוץ על ידי גברים שלא נראים כמו בראד פיט, ושואבים את ההשראה לתשוקותיהם ממשחקי מחשב ומציורי קומיקס. בתרגום ל"אנג'לינית" זה אומר המון שפתיים, מעט מותניים וזוהר מחוספס. יש שיקראו לזה ייצוג של נשיות חדשה, אפילו פמיניסטית, בעיניי מדובר בתדמית שהיא סך כל הפנטזיות הגבריות מאורגנות להפליא, יש להודות, בדימוי יפהפה אך חלול.
כדימוי יפהפה, אין זה מפתיע שהיא מולכת בגאון בכל אירועי השטיח האדום. שם, כמו במקומות אחרים, היא לא רואה אף אחד ממטר. השמלות שהיא לובשת נראות כאילו נתפרו על גופה בעודה הולכת, החיוך מדויק, התסרוקת מוקפדת, האיפור – הכל ללא רבב. אז אולי אני נשמע פתאום כמו ג'וליאנה רנסיק מערוץ E! ("מאיפה השמלה?"), אבל אין מה לעשות, אנג'לינה ג'ולי יודעת לתת שואו מול המצלמות החטטניות והלהג הפטפטני של ערוצי הבידור האמריקאיים. וגם, בואו נודה, היא באמת אחת הנשים היפות בעולם.
למה לא? יכולתי להזכיר כאן את ניסיונות הבימוי המקרטעים, את ענידת בקבוקוני הדם כתליונים שחלקה עם הבעל מספר 2 בילי בוב תורנטון, את היחסים העכורים עם אבא ג'ון ווייט והיחסים הביזאריים משהו עם אחיה, את הרזון המופרז, את השפתיים המוזרקות, את הניחוח השיווקי של מבצע "אמץ ילד אחד מכל יבשת", או את הצ'ק על סך 20 מיליון דולר שגרפה על הסרט הגרוע בתבל "מר וגברת סמית", אבל הכל מתגמד, הרי, מול תפקידה כ"האישה הרעה" בסיפור שהיה צריך להסתיים אחרת של בראד פיט וג'ניפר אניסטון. כמו במקרה של טרנד הרגל המציצה משסע השמלה שהתחילה והפך למאוס במיוחד על השטיחים האדומים – גם כאן, לא נשכח ולא נסלח.
ובכל זאת: לצד תדמית המרשעת ההוליוודית שלה, ג'ולי רותמת את פרסומה ומעמדה, וגם את כספה, לטובת פעילות הומניטרית, הצלה וסיוע לפליטים ברחבי העולם. כך שעל מודל היופי שהנחילה אפשר להתווכח, אבל את עשייתה החברתית חייבים להעריך.
מה זה אייקון אחד בשבוע?
עולם הזוהר זוכה ממני בדרך כלל להתייחסות ביקורתית וחשדנית (וגם אני רואה בעצמי לפעמים את המבוגר הממורמר), אך אני חייב להודות שיש בו צדדים שמרגשים אותי בכל פעם מחדש. היוזמה "אייקון אחד בשבוע" משלבת שלוש אהבות גדולות שלי – איור, אופנה וסקרנות, או אפילו אובססיביות, לחייהם של מפורסמים.
בכל שבוע אבחר דמות אחת שמבחינתי ראויה לתואר המחייב "אייקון אופנה", מקומי או בינלאומי, שאותה אאייר ואשתף כאן. אתם מאוד מוזמנים להציע הצעות משלכם לאייקונים לאיור, או להתווכח עם הבחירות שלי.
