לפני כארבע שנים החליטו מעצבי התכשיטים ליאור בן בשט וקרלוס סיני דוד לעזוב את תל אביב לטובת אבירים, יישוב קהילתי בגליל המערבי. הפיח, העיר, האנשים, הרעש וסיבות אישיות הביאו אותם לארוז את עצמם ו-40 חתולים שהתחלקו בין הסטודיו ברחוב בעלי מלאכה בתל אביב והדירה שהחזיקו ברחוב פאיירברג הסמוך. "עזבנו את תל אביב בגלל הרעש", אומר קרלוס.
"היו מספר סיבות למעבר", מוסיף ליאור, "המרכזית ביניהן היא שקרלוס ואני רצינו שינוי, כל אחד מסיבותיו הוא. לי, לדוגמה, היה פחד גדול שאתקע בסטודיו 25 שנים נוספות. משעמם אותי להיות כל החיים באותו מקום. גם העיר השתנתה, זאת לא תל אביב של פעם. שכונת שינקין הפכה לרועשת, וולגרית, פחות משפחתית".
מה חיפשתם בבית?
"גן גדול, שיאפשר לי להמשיך את העבודה הרוחנית שלי בסטודיו – העצמה נשית, עבודה עם אנשים. במילים אחרות, רציתי לשנות פאזה, להעביר הלאה רגש אחר. הסטודיו כאן מרחיב את הלב".
תל אביב חסרה לכם?
קרלוס: "בעיקר מבחר המסעדות הטבעוניות שהיו לנו. פה זה מוגבל. וגם חסרים לנו החברים".
ליאור: "אני מתגעגע לחברים. תל אביב אף פעם לא עניינה אותי, אני איש של לונדון".
איך זה לחיות כזוג הומואים ביישוב קהילתי קטן במרחק שלוש שעות נסיעה מתל אביב?
ליאור: "זה היה קצת הלם. הייתי די תמים בקטע הזה, לא חשבתי שזה סיפור, אבל הגענו למקום חדש וזה יצר עניין. ההומואיות אצלי אף פעם לא היתה הדבר שמסמן אותי, להפך, זה הדבר האחרון שמגדיר אותי".
קרלוס: "הפכנו ל'הומואים', בעוד אנחנו הרבה דברים לפני זה".
ליאור: "יצאנו מהארון מחדש, אתה נלחם על הזכויות שלך כאן מחדש. דווקא בכפרים הנוצריים הסמוכים, מקבלים אותנו מאוד יפה. העמק יותר מקבל מאנשי ההר הקשוחים".
קרלוס: "הפכנו להומואים עם יותר שרירים".
בשלוש וחצי השנים האחרונות הם מתגוררים בווילה מרווחת עם חצר ענקית באבירים, המשקיפה אל הרים ירוקים. "שנינו אוהבים מאוד ירוק, ורצינו נוף ירוק עד", אומר ליאור, "חיפשנו בתים בארץ גליל (כך מכנים השניים את האזור, א"י), הסתובבנו בין יישובים, והגענו במקרה לבית הספציפי הזה. הנוף מהחלון גרם לנו להחליט שאנחנו רוצים אותו תוך דקות. היתה מהחלון אווירה של אירופה".
את היידי בת הרים לא רואים מקפצת מהנוף בחלון, גם לא את האומנת הנודעת מריה מ"צלילי המוזיקה", אך מתחם המגורים של השניים מאפשר אווירה של שלווה ורוגע, שאותה חסרו בתל אביב. הפנים והחוץ, ההר והעמק, הצמחייה הפראית וחיות המחמד המטיילות בה – מתמזגים יחד זה בזה, יוצרים זרימה טבעית בין החצר הענקית שבה עובדים השניים מדי יום, לבין העיצוב המנוגד שמשלב בין וינטג' לקיטש, בין רכות לקשיחות. את החיבור הזה יצקו השניים גם ל"אנה רג'ינה מרים פואנטה" – סוויטת אירוח פרטית הממוקמת בחלק התחתון של המתחם, המעוצבת בקפידה עם נוף להרים ונקראת על שם שלוש הנשים החזקות בחייהם של שני הגברים.
הנכס: שתי יחידות דיור – בית בן שלושה מפלסים בגודל 120 מ"ר, הכולל חללי מגורים וסטודיו, חלל מגורים נוסף בן 100 מ"ר, חצר ענקית וסוויטת אירוח המשקיפה להרים. השניים מסרבים לגלות את גודל החלקה.
המיקום: אבירים, יישוב קהילתי בגליל המערבי.
הדיירים: ליאור בן בשט, 54, קרלוס סיני דוד, 51; 40 חתולים ורועה גרמני.
ותק בבית: שלוש שנים וחצי.
מי עיצב את הבית? "כל אחד הכניס את הרצונות והפנטזיות שלו. את הצבעים בחרנו יחד, והריהוט זה אוספים של המשפחות של שנינו", מספר ליאור, "לאחר כל כך הרבה שנים שאנחנו חיים יחד, למדנו לתת אחד לשני את המקום לעין שלו, לסגנון שלו. אנחנו מתייעצים אחד עם השני, לפעמים מקבלים את ההמלצות, לפעמים לא, אבל בסך הכל עובדים טוב יחד".
מה היה חשוב לכם במיוחד בעיצוב הבית? "לא לריב", מודה קרלוס, "אם ליאור אומר משהו, אני זורם. למשל, אם הוא רוצה ספה ספציפית ואני לא אוהב את הצבע, אפשר להחליף צבע ואז אני אוהב אותה".
"גם בזוגיות אנחנו נותנים אחד לשני מרווח", מוסיף ליאור, "לאורך כל השנים אנחנו ישנים בחדרי שינה נפרדים, כדי לאפשר אחד לשני לישון בשקט".
"שנינו 'טיפוסים', אז צריך מקום. שנוכל להתגעגע", חותם קרלוס, "אני מכבד את הפרטיות שלו".
האם יש קשר בין סגנון עיצוב התכשיטים לסגנון העיצוב של הבית? "מה שרואים פה זה אנחנו: אותו טאץ', אותה עין", אומר ליאור, "לקוחה שמגיעה אליי לסטודיו, באה בעקבות הטעם שלנו שכולל את החפצים בבית, הפורצלנים, הווילונות, הצבעים והנוסטלגיה, שניתן למצוא גם בתכשיטים. אחת המעצבות האהובות עליי היא ויויאן ווסטווד, כי היא נחשבת למופרעת, אבל אם תסתכל בבגדים שלה תבין איך היא מחוברת לתרבות הבריטית, לספרות, לתיאטרון. אותו דבר עם איב סן לורן, שהיה לו כבוד להשראות, אם זה מסין או מיפן. אני מאמין שכדי להיות מעצב טוב, אתה חייב להיות מחובר למשהו".
איך אתם מתלבשים בבית? "יש לי אוסף גלביות, חלקן מהעיר העתיקה בירושלים, היתר ממרוקו. עכשיו קצת בא לי לתפור קימונו, תלבושות בית נוחות ויפות", מגלה ליאור.
"אני בגופיית טריקו ומכנסיים קצרים בקיץ", מוסיף קרלוס, "עוד לא התרגלתי לחורף כאן. זה לא חורף תל אביבי או ירושלמי, הרבה יותר קר כאן בהרים, אז אני לובש ביגוד תרמי".
מה הפינה האהובה עליכם? "הנדנדות בחצר. הניתוק מהקרקע מרגיע אותי", אומר קרלוס, "גם בתל אביב, כשסיימתי את העבודה בסטודיו הייתי עוצר לטיול בגינת שינקין במשך חצי שעה וממשיך הביתה".
עבור ליאור מדובר בפינה סולידית יותר: "אני אוהב את הסלון בחלל הפתוח. עד גיל 22 גדלתי במושב עם בית וגינה, ובתל אביב היה חסר לי האוויר. הכל היה דחוס. כשעברנו לפה והנחנו את הספה, היה לי סוף סוף אוויר".
היכן אתם נוהגים להירגע בבית? "בסלון", מחדד ליאור, "זאת גם הפינה שאני ישן בה הכי טוב בבית".
"אני נרגע בסלון או בחצר", אומר קרלוס.
היכן אתם נוהגים לשתות את הקפה שלכם בבוקר? "אני שותה חמש כוסות קפה עם חמש סיגריות, אבל כל חמש הכוסות הן מכפית אחת של קפה דרוזי", אומר קרלוס, "בגלל שיש לנו הרבה דברים על הראש, אני צריך שעה של שקט בבוקר למחשבות ולסדר את הרעיונות. ליאור שונה ממני, שותה קפה בסלון".
עד כמה הדירה משקפת את אישיותכם? "ליאור סיפר לי אמש, שהוא רואה את כל החלל הזה צבוע בירוק סלדין עם וילונות קטיפה באותו צבע", אומר קרלוס, "כשאתה גר עם גן גדול, אתה פחות בבית. כשאתה גר פה, אתה מתלבט בין קשתות בגינה לבין מטבח חדש – ותמיד הגן מנצח".
האם יש לכם חדר ארונות? "הלוואי, זה בתוכנית", אומר ליאור.
על מה אתם מעדיפים לבזבז יותר: כלי בית ורהיטים או בגדים ואביזרי אופנה? "בארץ גליל אין הרבה מקום ביומיום לאופנה. זה לא תל אביב", אומר ליאור.
"יש מקום, אבל לא לאופנה של מעצב עם תכשיטים וכובע", מתפרץ קרלוס, "זה נראה מוזר".
ליאור: "כשיש הזדמנות, כיף להתלבש. לפעמים מגיעים לכאן סיורי בוטיק, אבל זה לא תל אביב, כשבתחילת כל עונה הלכנו לקנות קולקציה חדשה. בשורה התחתונה: תמיד-תמיד אני אוהב לבזבז גם על בגדים, גם על אביזרים וגם על חפצים".
ומה מצאנו בביתה של מעצבת התכשיטים גיל זהר?
