מתחת לבניין שבו מתגוררים מעצבת האופנה חיה מיכלסון סמולרצ'יק ובעלה, השחקן עמי סמולרצ'יק, מתגודדים לא אחת תיירים מקומיים המקשיבים להסבריו של מדריך. בדירה החזיתית שבקומה הראשונה התגורר המשורר אברהם שלונסקי עד מותו בשנת 1973, ומאז הפך הבניין למוקד עלייה לרגל עבור חובבי שירה ישראלית. "הוא עדיין מקבל דואר!" צוחקת מיכלסון סמולרצ'יק, שמתגוררת בדירה העורפית בקומה השנייה בבניין, ששלט של עיריית תל אביב מוצב בכניסה אליו. אל הבית עברו בסמוך ללידתו של בנם השני, אמיר, כיום בן תשע.
מיכלסון סמולרצ'יק, בוגרת המחלקה לאופנה בשנקר מ-2004, הקימה לפני שבע שנים את המותג הנושא את שמה. החנות והסטודיו שבו היא פועלת נמצאים מעבר לכביש, מה שהופך את פעילותה וחייה לזירה ברדיוס של 50 מטרים בלבד, כמעין מייזון (בית אופנה) צרפתי.
"התחלתי עם חנות קטנה בגודל של 14 מ"ר ולאחרונה התרחבתי לסטודיו צמוד", היא מספרת, "עבורי זה מצב אידיאלי: הילדים באים אחרי בית הספר ומשחקים בסטודיו. כל הילדוּת שלהם עברה שם, והם מאוד מתעניינים בתהליכי היצירה שלי. לעומת זאת, לתיאטרון הם לא מוכנים להגיע בשום פנים ואופן, ועמי מבסוט מזה". חופשת הלידה הקרובה שלה צפויה גם להקרין על אופי פעילותה העתידי. "הסטודיו ימשיך לעבוד כי אני זקוקה לחלל עבודה, אבל המגמה היא לעבור למכור אונליין", היא מודיעה.
דירת המשפחה התל אביבית והמרווחת מציעה זרימה של אוויר כתוצאה מהוויטרינות הגדולות בסלון ובחדר השינה. הדירה משופצת חלקית, כך שנותר בה ניחוח של פעם, כמו תריסי גלילה ישנים וחלונות לא משופצים. עיסוקיהם של בני הזוג זוכים לאזכורים מינוריים, כמו שמלת הכלה היפהפייה שתלויה בחדר השינה ופסלון פרס אופיר לשחקן משנה שבו זכה סמולרצ'יק על תפקידו הנהדר בסרט "פיגומים". בתוך כך, זהו בית אמנותי עם עבודות התלויות על הקירות, כמו שני תצלומים של נטלי מיכלסון, אחותה הצעירה של חיה, וציור של אסי דיין שקיבלו בני הזוג מחברם, השחקן אורי הוכמן. בחדר הילדים ניתן לראות אוסף כלי נגינה, לצד עבודות רקמה וסריגה של שני הבנים, הלומדים בחינוך אנתרופוסופי.
"חשוב לי מאוד שהילדים יעבדו עם הידיים. הם רואים אותי יוצרת, ובתהליך היצירה יש אורך רוח שהם סופגים ואין אותו בהכרח לילדים", היא אומרת. על גידול ילדים במרכז תל אביב היא מוסיפה: "היתרון המשמעותי הוא שהילדים גדלים עם המון ביטחון. הם הופכים למחוספסים מהר מאוד וחסינים להמון דברים. עם זאת, חשוב לנו לשמור על הבועה שלהם, על התמימות. האתגר שלי ושל עמי הוא לשמור עליהם מהגירויים הרבים של חיים במרכז העיר, ובעיקר עניין הצרכנות שלגביו אני נוקשה איתם. העבודה שלנו כהורים היא לאזן בין הדברים כדי שהם יהיו כמו כולם, ולא חייזרים מנותקים".
הנכס: דירת 3 חדרים מרווחת, 97 מ"ר עם מרפסת עורפית בקומה השנייה.
השכונה: רחוב גורדון, מרכז תל אביב.
הדיירים: חיה מיכלסון סמולרצ'יק, 41, עמי סמולרצ'יק, 49, הילדים רובי, 11, אמיר, 9, וזהר, בן חודש, והכלב בובי, שנתיים.
ותק בדירה: תשע שנים וחצי.
מי עיצב את הבית? "למדתי בתיכון במגמת אדריכלות ויחד עם קצת עזרה מחברים, עיצבתי את הבית בעצמי. הדירה מעוצבת לפי הרצונות של עמי ושלי, ולא על פי סטנדרטים אדריכליים. זה בית מאוד מחובר לטבע, וכשראינו אותו בפעם הראשונה נדלקנו על העץ בחצר שמצל על המרפסת העורפית".
מה היה חשוב לך במיוחד בעיצוב הבית? "היה לי חשוב לשמור על אלמנטים ישנים של הדירה, כמו הדלתות הישנות והתריסים הנגללים בחדר השינה. אני אוהבת מנגנונים ישנים ורציתי שגם הילדים יחוו את זה, שיוכלו לחוש את הדברים הנעלמים. כשרכשנו את הדירה, המבנה היה סגור וישן, עם מרפסת היכן שעכשיו ממוקמת פינת העבודה שלי. שינינו מעט את המבנה ופתחנו את הסלון עם ויטרינות בלגיות, כך שנכנס אור טבעי מבחוץ. הקפדתי ליצור זרימה בתוך הבית ולשמור על מרחב על חשבון גודל החדרים. הילדים למדו פה בסלון לנסוע על רולר בליידס וקורקינט".
האם יש קשר בין סגנון עיצוב האופנה שלך לסגנון העיצוב של הבית? "יש חיבור לחומרים טבעיים, בדים ועיצוב נקי ופונקציונלי. זה בית שהילדים מרגישים בו בנוח, זה לא מוזיאון, והפונקציונליות של הדירה חשובה לי מאוד, כמו גם הפונקציונליות והנוחות של הבגדים שאני מעצבת".
איך את מתלבשת בבית? "אני לובשת בגדים בעיצובי מהבוקר עד הערב, כחלק מהתפישה שלי כמעצבת – בגדים ייצוגיים שניתן ללכת איתם בבוקר לעבודה, ויהיו מספיק נוחים כשאני חוזרת איתם הביתה להמשך היום, אם זה לגן משחקים או לפינת היצירה עם הילדים. כשאני מספרת את זה ללקוחות, הן שואלות: 'לא חבל? יש לי ילדים קטנים', ואני עונה שלא צריך להיות היסטריים על בגדים. אני גם לובשת לבן ואם זה מתלכלך, מכבסים".
מה הפינה האהובה עלייך? "ליד המחשב בפינת העבודה. אני חולמת שם בהקיץ בבוקר ומהרהרת עד לפתיחת הסטודיו והחנות בעשר".
היכן את נוהגת להירגע בבית? "על הספה בסלון".
היכן את נוהגת לשתות את הקפה שלך בבוקר? "או בפינת העבודה שלי או במרפסת, שזו פינת האירוח של עמי".
עד כמה הדירה משקפת את אישיותך? "עמי ואני יצרנו את הדירה יחד עם השנים, והמרחב שיש בבית נוצר על ידי שנינו. אני אגרנית בנטייה שלי, אוהבת לאסוף חפצים ולא זורקת כלום, אבל עם השנים עמי לימד אותי לנקות ולשחרר. במקביל גם התפישה הצרכנית שלי השתנתה, אני לא צריכה הרבה חפצים סביבי".
האם יש לך חדר ארונות? "יש לי ארון קטן. כחלק מהתפישה של קולקציות קטנות שאני מעצבת, אני גם מאמינה שהארון שלי ושל הלקוחה צריך להיות מגובש. אני לא מאמינה בהמון בגדים. אין בזה צורך. הסוד הוא לבנות מלתחה מדויקת. אצלי זה קרה באופן טבעי עם הגיל, גם כיוון שסגנון הלבוש שלי הפך עם השנים ליותר קלאסי, וגם כיוון שהטעם שלי התחדד. כשהקמתי את המותג לפני שבע שנים הרגשתי צורך לתמצת את הדברים שאני אוהבת ולובשת, בגדים שאני מאמינה בהם ויכולים לשמש למספר עונות. כשהייתי צעירה יותר, הייתי קונה המון. כיום, כנראה גם כמגמה עולמית, אני מרגישה מיאוס ממסעות שופינג. יש תחושה שהדברים עולים על גדותיהם, שיש עודפות שמייצרת שובע".
על מה את מעדיפה לבזבז יותר: כלי בית ורהיטים או בגדים ואביזרי אופנה? "אביזרי אופנה. החפצים בתוך הבית נאספו עם השנים".
ואיך נראה הבית של מעצבת האופנה מאיה נגרי בצוקי ארסוף?
