ב"סאמר שופ" שלהן בכיכר מסריק בתל אביב הן מספרות על כוס קפה קר על מפגש התרבויות הייחודי שהוליד את המותג. מסביב הכל אולי זועק "מדיטרניאן", אבל ההשפעות הגלובליות שמתנקזות לחלל הקטן כוללות גם נגיעות פריזאיות של פקיאל, שנולדה בצרפת למשפחה שעסקה בתחום הריטייל, ושל קופנהגן הרחוקה, שם נולדה קדוש.
מותג שנולד בחופשה
הכל התחיל במפגש בהפלגה משותפת באיי יוון. "בדרך כלל אנשים שלא מכירים טוב לא יוצאים לכזה סוג של חופש", מספרת פקיאל, "כי יש בה סוג של אנרגיה אינטימית, שאם היא לא טובה, קצת בא לקפוץ למים (צוחקת). אבל לנו הייתה חוויה מאוד טובה. שבנו לארץ, כל אחת חזרה למעשיה ולא באמת היה ברור לאן זה יוביל". "החופשה נגמרה", ממשיכה קדוש, "עבר קצת זמן ונפגשנו שוב, כששתינו היינו בהריון של הבנות הבכורות. התחברנו, היינו ביחד יום אחרי יום, וחשבנו מה נוכל לעשות יחד".
בחופשה היוונית הבאה שלהן הדברים התחילו להתחבר ולהתבהר. הן קפצו לאתונה והחלו לפלרטט עם הרעיון של עיצוב סנדלים בסגנון יווני המבוססים על מסורות הייצור המקומי. הן עשו את הקפיצה למים באמצעות פיילוט קטן והחלו ללמוד ולחקור את התחום. לקח להן זמן למצוא את בית המלאכה שידייק את החזון, ולאחר שמצאו את האחד, יצאו ממנו עם כמה דגמים במראה יווני מסורתי. כיום, כשהן אוחזות כבר בקולקציה שלישית ובה עשרות דגמים, הן מבינות שקלעו בול.
סנדלים מאווררים במראה ים תיכוני לא נשמעים כמו הדבר שהכי חסר כאן. לא חששתן?
סנדרה: "תתפלאי, אבל ב־2017, כשהקמנו את המותג, ראינו רק הוויאנס בכל מקום, גם עם שמלות ערב. רצינו לשנות את זה. עד היום, כשמישהי נכנסת עם הוויאנס, זה כזה 'וואו'. בסנדלים שכן היו פה היה קשה למצוא את השטוח והנקי, בלי הנצנצים והגוונים החזקים או היהלום. היה חוסר, וכשפתחנו את המותג, בהחלט ראינו את זה".
הן החליטו ללכת על מודל עונתי שבו למותג אין אחיזה פיזית קבועה. זו גם הסיבה שאת החנות העכשווית הן מכנות "סאמר שופ", וכשזו תיסגר, הן ישובו לעמול על הקולקציות עד הולדתו של בסיס פיזי אחר.
לא רק סנדלים
את ההיכרות של פקיאל עם סצנת העיצוב והאמנות המקומית היא תורמת לאוצרות משתנה של פריטים שונים, כמו כלי פורצלן וקרמיקה ונרות ריחניים ישראליים־צרפתיים. לאחרונה גם יצאו השתיים עם קולקציית בגדים בהשראת הארונות של הסבתות: הפריזאית והדנית. המינימליזם וההשפעות האירופאיות והווינטג'יות מתערבבים בהרמוניה עם אווירת החופשה הים תיכונית ומייצרים פיסים על־זמניים, כמו מכנסי מלחים עם כפתורים בחזית, או ז'קט פשתן קלאסי בהשראת הסבתא של סנדרה. פלטת הצבעים נעה בין לבן לשמנת, והחומריות מבוססת על כותנה ופשתן.
לא היה לכן ניסיון ממשי בעיצוב אופנה. מאיפה התחלתן?
סנדרה: "ממה שאנחנו אוהבות ללבוש ורוצות ללבוש. החיבור הזה קיים בכל דבר שאנחנו עושות. הפריאו או החולצה הלבנה הרחבה זה הלוק שאנחנו חורשות עליו בחופשים. לא תראי אותנו עם משהו אחר".
סלומה: "דווקא זה שאנחנו לא מהתחום נתן לנו חופש לעשות דברים. כשהתחלנו לעבוד עם יחסי ציבור וצילום ועבודה עם צוותים, לא היו משהו שהכרנו, ועד היום אנחנו לא ממש מכירות. אנחנו פשוט מנסות להישאר נאמנות למה שעושה לנו טוב".
מה לא עושה טוב?
סנדרה: "קצב מהיר מדי. בסוף אנחנו קצת 'סלואו'".
סלומה: "חשוב לנו להביא את הדברים למקום נעים, אפורטלס, שעושה טוב. במקביל לעסק גם המשפחות שלנו גדלות, ואנחנו מנסות להבין מתוך זה מה עושה לנו טוב ומה מאתגר מדי, זה מין ריקוד. אנחנו חושבות שמההיבטים האופנתיים, לעסק עונתי יש יתרונות. עסק שפתוח כל העונה לא מאפשר מרחק של לראות את הדברים. הרבה פעמים שואלים אותנו: מה אתן עושות בחורף? התשובה היא: עובדות!".
סנדרה: "אנחנו פשוט עובדות עם אוויר. אבל עובדות".
עוד על גריק סנדלס בגיליון יולי של מגזין גוסטייל
